BaMidbar Chapter 22
2 And Balak the son of Tzipor saw all that Yisra'el had done to the Amori. 3 And Mo'av was sore afraid of the people, because they were many; and Mo'av was overcome with dread because of B'nei Yisra'el. 4 And Mo'av said unto the elders of Midyan, "Now will this multitude lick up all that is round about us, as the ox licks up the grass of the field."
And Balak the son of Tzipor was king of Mo'av at that time. 5 And he sent messengers unto Bilam the son of Be'or, to Petorah, which is by the River, to the land of the children of his people, to call him, saying, "Behold, there is a people come out from Mitzrayim; behold, they cover the face of the earth, and they abide over against me. 6 Come now therefore, I pray, curse me this people; for they are too mighty for me; perhaps I shall prevail, that we may smite them, and that I may drive them out of the land; for I know that he whom you bless is blessed, and he whom you curse is cursed." 7 And the elders of Mo'av and the elders of Midyan departed with the rewards of divination in their hand; and they came unto Bilam, and spoke unto him the words of Balak. 8 And he said unto them, "Lodge here this night, and I will bring you back word, as יהוה may speak unto me." And the princes of Mo'av abode with Bilam. 9 And Elohim came unto Bilam, and said "What men are these with you?" 10 And Bilam said unto Elohim, "Balak the son of Tzipor, king of Mo'av, has sent unto me [saying], 11 'Behold the people that is come out of Mitzrayim, it covers the face of the earth; now, come curse them for me; perhaps I shall be able to fight against them, and shall drive them out'." 12 And Elohim said unto Bilam, "You shall not go with them; you shall not curse the people; for they are blessed." 13 And Bilam rose up in the morning, and said unto the princes of Balak, "Go back into your land; for יהוה refuses to give me leave to go with you." 14 And the princes of Mo'av rose up, and they went unto Balak, and said, "Bilam refuses to come with us." 15 And Balak sent yet again princes, more, and more honorable than they. 16 And they came to Bilam, and said to him, "Thus says Balak the son of Tzipor: Let nothing, I pray, hinder you from coming unto me; 17 for I will promote you unto very great honor, and whatever you say unto me I will do; come therefore, I pray, curse me this people." 18 And Bilam answered and said unto the servants of Balak, "If Balak would give me his house full of silver and gold, I cannot go beyond what יהוה my Elohim says, to do any thing, small or great. 19 Now therefore, I pray, tarry also here this night, that I may know what יהוה will speak unto me more." 20 And Elohim came unto Bilam at night, and said unto him, "If the men come to call you, rise up, go with them; but only the word which I speak unto you, that shall you do." 21 And Bilam rose up in the morning, and saddled his donkey, and went with the princes of Mo'av. 22 And the anger of Elohim was kindled because he went; and the Malakh יהוה placed himself in the way for an adversary against him.
Now he was riding upon his donkey, and his two servants were with him. 23 And the donkey saw the Malakh יהוה standing in the way, with his sword drawn in his hand; and the donkey turned aside out of the way, and went into the field; and Bilam smote the donkey, to turn her into the way. 24 Then the Malakh יהוה stood in a hollow way between the vineyards, a fence being on this side, and a fence on that side. 25 And the donkey saw the Malakh יהוה , and she thrust herself unto the wall, and crushed Bilam’s foot against the wall; and he smote her again. 26 And the Malakh יהוה went further, and stood in a narrow place, where there was no way to turn either to the right hand or to the left. 27 And the donkey saw the Malakh יהוה , and she lay down under Bilam; and Bilam’s anger was kindled, and he smote the donkey with his staff. 28 And יהוה opened the mouth of the donkey, and she said unto Bilam, "What have I done unto you, that you have smitten me these three times?" 29 And Bilam said unto the donkey, "Because you have mocked me; I wish there were a sword in my hand, for now I would have killed you." 30 And the donkey said unto Bilam, "Am not I your donkey, upon which you have ridden all your life long unto this day? Was I ever wont to do so unto you?" And he said, "Nay." 31 Then יהוה opened the eyes of Bilam, and he saw the Malakh יהוה standing in the way, with his sword drawn in his hand; and he bowed his head, and fell on his face.
32 And the Malakh יהוה said unto him, "Why have you smitten your donkey these three times? Behold, I am come forth for an adversary, because your way is contrary unto me; 33 and the donkey saw me, and turned aside before me these three times; unless she had turned aside from me, surely now I would have even slain you, and saved her alive." 34 And Bilam said unto the Malakh יהוה , "I have sinned; for I knew not that you stood in the way against me; now therefore, if it displeases you, I will get myself back." 35 And the Malakh יהוה said unto Bilam, "Go with the men; but only the word that I shall speak unto you, that you shall speak." So Bilam went with the princes of Balak.
36 And when Balak heard that Bilam was come, he went out to meet him unto Ir-Mo'av, which is on the border of Arnon, which is in the utmost part of the border. 37 And Balak said unto Bilam, "Did I not earnestly send unto you to call you? Why did you not come unto me? Am I not able indeed to promote you to honor?" 38 And Bilam said unto Balak, "Lo, I am come unto you; have I now any power at all to speak any thing? The word that Elohim puts in my mouth, that shall I speak."

במדבר פרק כב
ב וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי. ג וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ד וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה.
וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא. ה וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי. ו וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר. ז וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק. ח וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יהוה אֵלָי וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם. ט וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ. י וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱלֹהִים בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי. יא הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ עַתָּה לְכָה קָבָה לִּי אֹתוֹ אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ וְגֵרַשְׁתִּיו. יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא. יג וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם כִּי מֵאֵן יהוה לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם. יד וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב וַיָּבֹאוּ אֶל בָּלָק וַיֹּאמְרוּ מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ. טו וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה. טז וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמְרוּ לוֹ כֹּה אָמַר בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אַל נָא תִמָּנַע מֵהֲלֹךְ אֵלָי. יז כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה וּלְכָה נָּא קָבָה לִּי אֵת הָעָם הַזֶּה. יח וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יהוה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה. יט וְעַתָּה שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם אַתֶּם הַלָּיְלָה וְאֵדְעָה מַה יֹּסֵף יהוה דַּבֵּר עִמִּי. כ וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה. כא וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב. כב וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יהוה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ.
וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ. כג וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יהוה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ. כד וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יהוה בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה. כה וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יהוה וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ. כו וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ יהוה עֲבוֹר וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול. כז וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יהוה וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל. כח וַיִּפְתַּח יהוה אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. כט וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ. ל וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא. לא וַיְגַל יהוה אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יהוה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו.
לב וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ יהוה עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי. לג וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי. לד וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ יהוה חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי. לה וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יהוה אֶל בִּלְעָם לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם שָׂרֵי בָלָק.
לו וַיִּשְׁמַע בָּלָק כִּי בָא בִלְעָם וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ אֶל עִיר מוֹאָב אֲשֶׁר עַל גְּבוּל אַרְנֹן אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַגְּבוּל. לז וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם הֲלֹא שָׁלֹחַ שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לִקְרֹא לָךְ לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָי הַאֻמְנָם לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ. לח וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ עַתָּה הֲיָכֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר.

Mikhah Chapter 5
6 "And the remnant of Ya'akov shall be in the midst of many peoples, as dew from יהוה , as showers upon the grass, that are not looked for from man, nor awaited at the hands of the sons of men."
7 "And the remnant of Ya'akov shall be among the nations, in the midst of many peoples, as a lion among the beasts of the forest, as a young lion among the flocks of sheep, who, if he goes through, treads down and tears in pieces, and there is none to deliver. 8 Let Your hand be lifted up above Your adversaries, and let all Your enemies be cut off. 9 And it shall come to pass in that day, says יהוה , that I will cut off your horses out of the midst of you, and will destroy your chariots; 10 and I will cut off the cities of your land, and will throw down all your strongholds; 11 and I will cut off witchcrafts out of your hand; and you shall have no more soothsayers. 12 And I will cut off your graven images and your pillars out of the midst of you; and you shall no more worship the work of your hands. 13 And I will pluck up your Asherim out of the midst of you; and I will destroy your enemies. 14 And I will execute vengeance in anger and fury upon the nations, because they hearkened not."

מִיכָה פרק ה
ו וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת יהוה כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם.
ז וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן אֲשֶׁר אִם עָבַר וְרָמַס וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל. ח תָּרֹם יָדְךָ עַל צָרֶיךָ; וְכָל אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ. ט וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יהוה וְהִכְרַתִּי סוּסֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ; וְהַאֲבַדְתִּי מַרְכְּבֹתֶיךָ. י וְהִכְרַתִּי עָרֵי אַרְצֶךָ; וְהָרַסְתִּי כָּל מִבְצָרֶיךָ. יא וְהִכְרַתִּי כְשָׁפִים מִיָּדֶךָ; וּמְעוֹנְנִים לֹא יִהְיוּ לָךְ. יב וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ; וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. יגוְנָתַשְׁתִּי אֲשֵׁירֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ; וְהִשְׁמַדְתִּי עָרֶיךָ. ידוְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה נָקָם אֶת הַגּוֹיִם: אֲשֶׁר לֹא שָׁמֵעוּ.

BRIT KHADASHAH

Yokhanan Markos Chapter 11
12 And the next day, when they went out of Beit Anya, He became hungry. 13 And He saw a fig tree in the distance which had leaves on it. So He came to it to see if He could find anything on it; and when He came He found nothing on it except leaves; for it was not yet time for the figs. 14 And He said to it, “From now and forever let no man eat of your fruit.” And His Talmidim heard it. 15 And they came to Yerushalayim; and Yeshua entered into the Heikhal of Elohim, and began to cast out those who were buying and selling in the Heikhal; and He overturned the trays of the moneychangers and the stands of those who sold doves; 16 and He would not allow any man to bring goods into the Heikhal. 17 And He taught them, saying, “Is it not written, ‘My house shall be called Beit Tefilah for all the peoples?' But you have made it a bandits' cave.” 18 And the chief Kohanim and the Sofrim heard it, and they sought how to do away with Him; for they were afraid of Him, because all the people were amazed at His teaching. 19 And when evening came, they went outside of the city. 20 And in the morning, as they were passing, they saw the fig tree withered from its roots. 21 And Shimon remembered and said to him, “Adon, behold, the fig tree which you cursed has withered.” 22 Yeshua answered, saying to them, “If you have firm trust in Elohim, 23 truly I say to you that whoever should say to this mountain, ‘Be moved and fall into the sea,' and does not doubt in his heart, but trusts that what he says will be done, it will be done for him. 24 Therefore I say to you, anything you pray for and ask, trust that you will receive it, and it will be done for you. 25 And when you stand up to pray, forgive whatever you have against any man, so that Avikhem in heaven will forgive you your trespasses. 26 But if you will not forgive, even Avikhem in heaven will not forgive you your trespasses.”

יוחנן מרקוס פרק יא
יב וּבְיוֹם הַמָּחֳרָת, כְּשֶׁיָּצָא מִבֵּית עַנְיָה, רָעַב. יג וְרָאָה תְּאֵנָה אַחַת מֵרָחוֹק שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עָלִים, וּבָא אֵלֶיהָ, אוּלַי יִמְצָא בָּהּ דְּבַר מָה; וְכַאֲשֶׁר בָּא, לֹא מָצָא בָּהּ אֶלָּא עָלִים, כִּי לֹא הָיְתָה עוֹנַת הַתְּאֵנִים. יד וְאָמַר לָהּ: מֵעַתָּה וּלְעוֹלָם אִישׁ לֹא יֹאכַל מִמֵּךְ פְּרִי! וְשָׁמְעוּ תַּלְמִידָיו. טו וּבָאוּ לִירוּשָׁלַיִם; וְנִכְנַס יֵשׁוּעַ לְהֵיכַל אֱלֹהִים וְהֵחֵל לְגָרֵשׁ אֶת הַקּוֹנִים וְהַמּוֹכְרִים בַּהֵיכָל, וְהָפַךְ אֶת שֻׁלְחֲנוֹת הַחַלְפָנִים וְאֶת כִּסְאוֹת מוֹכְרֵי הַיּוֹנִים. טז וְלֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְהַעֲבִיר כֵּלִים בְּתוֹךְ הַהֵיכָל. יז וְלִמֵּד וְאָמַר לָהֶם: הֲלֹא כָּתוּב, בֵּיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים?, אַךְ אַתֶּם עֲשִׂיתֶם אוֹתוֹ מְעָרַת לִסְטִים. יח וְשָׁמְעוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים וְחִפְּשׂוּ אֵיךְ לְהַאֲבִידוֹ, כִּי פָּחֲדוּ מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הָעָם תְּמֵהִים הָיוּ עַל תּוֹרָתוֹ. יט וְכִהְיוֹת עֶרֶב, יָצְאוּ אֶל מִחוּץ לָעִיר. כ וּבַבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר עָבְרוּ, רָאוּ אֶת הַתְּאֵנָה יְבֵשָׁה מִשָּׁרָשֶׁיהָ. כא וְנִזְכַּר שִׁמְעוֹן וְאָמַר לוֹ: רַבִּי, הִנֵּה הַתְּאֵנָה שֶׁקִּלַּלְתָּ יָבְשָׁה. כב וְעָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: תְּהֵא בָּכֶם אֱמוּנַת אֱלֹהִים; כג כִּי אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, מִי שֶׁיֹּאמַר לָהָר הַזֶּה 'הִנָּשֵׂא וּנְפֹל לַיָּם' וְלֹא יְפַקְפֵּק בְּלִבּוֹ, אֶלָּא יַאֲמִין כִּי יִהְיֶה לוֹ מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר, יִהְיֶה לוֹ מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר. כד לָכֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, כָּל מַה שֶּׁאַתֶּם מִתְפַּלְּלִים וּמְבַקְּשִׁים, הַאֲמִינוּ שֶׁאַתֶּם לוֹקְחִים, וְיִהְיֶה לָכֶם. כה וְכַאֲשֶׁר אַתֶּם קָמִים לְהִתְפַּלְּל, סִלְחוּ מַה שֶּׁיֵּשׁ לָכֶם נֶגֶד אִישׁ, כְּדֵי שֶׁגַּם אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם יִסְלַח לָכֶם עַל עֲווֹנוֹתֵיכֶם. כו אֲבל אִם אַתֶּם אֵינְכֶם סוֹלְחִים, גַּם אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם לֹא יִסְלַח לָכֶם עַל עֲווֹנוֹתֵיכֶם.