(At The End)

B'reshit (Genesis) 41:1-52 | Melakhim Alef (1st Kings) 3:15-4:1 |Luka (Luke) 4:16-31; Ma’asei HaShlikhim (Acts [of] The Apostles) 7:37-50



B'reshit Chapter 41
1 And it came to pass at the end of two full years, that Paroh dreamed: and, behold, he stood by the river. 2 And, behold, there came up out of the river seven cows, well-favored and fat-fleshed; and they fed in the reed-grass. 3 And, behold, seven other cows came up after them out of the river, ill favored and lean-fleshed; and stood by the other cows upon the brink of the river. 4 And the ill-favored and lean-fleshed cows did eat up the seven well-favored and fat cows. So Paroh awoke. 5 And he slept and dreamed a second time: and, behold, seven heads of grain came up upon one stalk, rank and good. 6 And, behold, seven heads of grain, thin and blasted with the east wind, sprung up after them. 7 And the thin heads of grain swallowed up the seven rank and full heads of grain. And Paroh awoke, and, behold, it was a dream. 8 And it came to pass in the morning that his spirit was troubled; and he sent and called for all the magicians of Mitzrayim, and all the wise men thereof; and Paroh told them his dream; but there was none that could interpret them unto Paroh. 9 Then spoke the chief butler unto Paroh, saying, "I make mention of my faults this day: 10 Paroh was wroth with his servants, and put me in the ward of the house of the captain of the guard, me and the chief baker. 11 And we dreamed a dream in one night, I and he; we dreamed each man according to the interpretation of his dream. 12 And there was with us there a young man, an Ivri, servant to the captain of the guard; and we told him, and he interpreted to us our dreams; to each man according to his dream he did interpret. 13 And it came to pass, as he interpreted to us, so it was: I was restored unto my office, and he was hanged." 14 Then Paroh sent and called Yosef, and they brought him hastily out of the dungeon. And he shaved himself, and changed his raiment, and came in unto Paroh. 15 And Paroh said unto Yosef, "I have dreamed a dream, and there is none that can interpret it; and I have heard say of you, that when you hear a dream you can interpret it." 16 And Yosef answered Paroh, saying, "It is not in me; Elohim will give Paroh an answer of shalom." 17 And Paroh spoke unto Yosef, "In my dream, behold, I stood upon the brink of the river. 18 And, behold, there came up out of the river seven cows, fat-fleshed and well-favored; and they fed in the reed-grass. 19 And, behold, seven other cows came up after them, poor and very ill-favored and lean-fleshed, such as I never saw in all the land of Mitzrayim for badness. 20 And the lean and ill-favored cows did eat up the first seven fat cows. 21 And when they had eaten them up, it could not be known that they had eaten them; but they were still ill-favored as at the beginning. So I awoke. 22 And I saw in my dream, and, behold, seven heads of grain came up upon one stalk, full and good. 23 And, behold, seven heads of grain, withered, thin, and blasted with the east wind, sprung up after them. 24 And the thin heads of grain swallowed up the seven good heads of grain. And I told it unto the magicians; but there was none that could declare it to me." 25 And Yosef said unto Paroh, "The dream of Paroh is one; what Elohim is about to do He has declared unto Paroh. 26 The seven good cows are seven years; and the seven good heads of grain are seven years: the dream is one. 27 And the seven lean and ill-favored cows that came up after them are seven years, and also the seven empty heads of grain blasted with the east wind; they shall be seven years of famine. 28 That is the thing which I spoke unto Paroh: what Elohim is about to do He has shown unto Paroh. 29 Behold, there are coming seven years of great plenty throughout all the land of Mitzrayim. 30 And there shall arise after them seven years of famine; and all the plenty shall be forgotten in the land of Mitzrayim; and the famine shall consume the land; 31 and the plenty shall not be known in the land by reason of that famine which follows; for it shall be very grievous. 32 And for that the dream was doubled unto Paroh twice, it is because the thing is established by Elohim, and Elohim will shortly bring it to pass. 33 Now therefore let Paroh seek out a man discrete and wise, and set him over the land of Mitzrayim. 34 Let Paroh do this, and let him appoint overseers over the land, and take up the fifth part of the land of Mitzrayim in the seven years of plenty. 35 And let them gather all the food of these good years that come, and lay up grain under the hand of Paroh for food in the cities, and let them keep it. 36 And the food shall be for a store to the land against the seven years of famine, which shall be in the land of Mitzrayim; that the land perish not through the famine." 37 And the thing was good in the eyes of Paroh, and in the eyes of all his servants. 38 And Paroh said unto his servants: "Can we find such a one as this, a man in whom the spirit of Elohim is?" 39 And Paroh said unto Yosef, "Forasmuch as Elohim has shown you all this, there is none so discrete and wise as you. 40 You shall be over my house, and according unto your word shall all my people be ruled; only in the throne will I be greater than you." 41 And Paroh said unto Yosef, "See, I have set you over all the land of Mitzrayim." 42 And Paroh took off his signet ring from his hand, and put it upon Yosef’s hand, and arrayed him in vestures of fine linen, and put a gold chain about his neck. 43 And he made him to ride in the second chariot which he had; and they cried before him, "Avrekh;" and he set him over all the land of Mitzrayim. 44 And Paroh said unto Yosef, "I am Paroh, and without you shall no man lift up his hand or his foot in all the land of Mitzrayim." 45 And Paroh called Yosef’s name Zafenat Pane'akh; and he gave him as a wife Asenat the daughter of Potifera Kohen of On. And Yosef went out over the land of Mitzrayim.
46 And Yosef was thirty years old when he stood before Paroh king of Mitzrayim. And Yosef went out from the presence of Paroh, and went throughout all the land of Mitzrayim. 47 And in the seven years of plenty the earth brought forth in heaps. 48 And he gathered up all the food of the seven years which were in the land of Mitzrayim, and laid up the food in the cities; the food of the field, which was round about every city, he laid up in the same. 49 And Yosef laid up grain as the sand of the sea, very much, until they left off numbering; for it was without number. 50 And unto Yosef were born two sons before the year of famine came, whom Asenat the daughter of Potifera Kohen of On bore unto him. 51 And Yosef called the name of the firstborn Manasheh, "For Elohim has made me forget all my toil, and all my father’s house." 52 And the name of the second called he Efrayim, "For Elohim has made me fruitful in the land of my affliction."

בראשית פרק מא
א וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר. ב וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ. ג וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר. ד וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה. ה וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת. ו וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן. ז וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם. ח וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה. ט וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם. י פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים. יא וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ. יב וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר. יג וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה אֹתִי הֵשִׁיב עַל כַּנִּי וְאֹתוֹ תָלָה. יד וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה. טו וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ. טז וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה. יז וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף בַּחֲלֹמִי הִנְנִי עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר. יח וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפֹת תֹּאַר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ. יט וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ. כ וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאֹת. כא וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה וָאִיקָץ. כב וָאֵרֶא בַּחֲלֹמִי וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלֹת בְּקָנֶה אֶחָד מְלֵאֹת וְטֹבוֹת. כג וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם. כד וַתִּבְלַעְןָ הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקֹּת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבוֹת וָאֹמַר אֶל הַחַרְטֻמִּים וְאֵין מַגִּיד לִי. כה וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה. כו שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא. כז וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב. כח הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל פַּרְעֹה אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה. כט הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. ל וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ. לא וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד. לב וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ. לג וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. לד יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. לה וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ. לו וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב. לז וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו. לח וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ. לט וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ. מ אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. מא וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם. מב וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ. מג וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם. מד וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. מה וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.
מו וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעֲבֹר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. מז וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע לִקְמָצִים. מח וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּתֶּן אֹכֶל בֶּעָרִים אֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ. מט וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר. נ וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן. נא וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי. נב וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי.


Melakhim Alef Chapter 3
15 And Shlomo awoke, and, behold, it was a dream; and he came to Yerushalayim, and stood before the Aron HaBrit יהוה , and offered up Olot, and offered Sh'lamim, and made a feast to all his servants.
16 Then came there two women that were harlots, unto HaMelekh, and stood before him. 17 And the one woman said, "Oh, my Adon, I and this woman dwell in one house; and I was delivered of a child with her in the house. 18 And it came to pass the third day after I was delivered, that this woman was delivered also; and we were together; there was no stranger with us in the house, save we two in the house. 19 And this woman's child died in the night; because she laid upon it. 20 And she arose at midnight, and took my son from beside me, while your handmaid slept, and laid it in her bosom, and laid her dead child in my bosom. 21 And when I rose in the morning to nurse my child, behold, it was dead; but when I had looked well at it in the morning, behold, it was not my son, whom I did bear." 22 And the other woman said, "No; but the living is my son, and the dead is your son." And this one said, "No; but the dead is your son, and the living is my son." Thus they spoke before HaMelekh. 23 Then said HaMelekh, "The one says, 'This is my son that lives, and your son is the dead'; and the other says, 'No, but your son is the dead, and my son is the living'."
24 And HaMelekh said, "Fetch me a sword." And they brought a sword before HaMelekh. 25 And HaMelekh said, "Divide the living child in two, and give half to the one, and half to the other." 26 Then spoke the woman, whose the living child was, unto HaMelekh, for her heart yearned upon her son, and she said, "Oh, my Adon, give her the living child, and in no wise slay it." But the other said, "It shall be neither mine nor yours; divide it." 27 Then HaMelekh answered and said, "Give her the living child, and in no wise slay it: she is the mother thereof." 28 And all Yisra'el heard of the judgment which HaMelekh had judged; and they feared HaMelekh; for they saw that the wisdom of Elohim was in him, to do justice.

מְּלָכִים א פרק ג
טו וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם; וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית אֲדֹנָי וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו.
טז אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ; וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו. יז וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת בִּי אֲדֹנִי אֲנִי וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת יֹשְׁבֹת בְּבַיִת אֶחָד; וָאֵלֵד עִמָּהּ בַּבָּיִת. יח וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְלִדְתִּי וַתֵּלֶד גַּם הָאִשָּׁה הַזֹּאת; וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו אֵין זָר אִתָּנוּ בַּבַּיִת זוּלָתִי שְׁתַּיִם אֲנַחְנוּ בַּבָּיִת. יט וַיָּמָת בֶּן הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָיְלָה אֲשֶׁר שָׁכְבָה עָלָיו. כ וַתָּקָם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה וַתִּקַּח אֶת בְּנִי מֵאֶצְלִי וַאֲמָתְךָ יְשֵׁנָה וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ; וְאֶת בְּנָהּ הַמֵּת הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי. כא וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת בְּנִי וְהִנֵּה מֵת; וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה לֹא הָיָה בְנִי אֲשֶׁר יָלָדְתִּי. כב וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת לֹא כִי בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי; וַתְּדַבֵּרְנָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. כג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ זֹאת אֹמֶרֶת זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת; וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי.
כד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ קְחוּ לִי חָרֶב; וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. כה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם; וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת. כו וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ; וְזֹאת אֹמֶרֶת גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה גְּזֹרוּ. כז וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ: הִיא אִמּוֹ. כח וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ: כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט.

Melakhim Alef Chapter 4
1 And Melekh Shlomo was king over all Yisra'el.

מְּלָכִים א פרק ד
א וַיְהִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל.


Luka Chapter 4
16 And He came to Natzrat, where he had been brought up; and He entered the Beit K’nesset on Yom HaShabbat, as was His custom, and stood up to read. 17 And the book of Yesha-Yahu HaNavi was given to Him. And Yeshua opened the book and found the place where it is written, 18 “The Ru'akh of יהוה is upon me; because of this He has anointed me to declare good news to the poor; and He has sent me to heal the brokenhearted, and to proclaim release to the captives and sight to the blind; to strengthen with forgiveness those who are oppressed, 19 and to declare year of the favor of יהוה .” And 20 He rolled up the scroll and gave it to the attendant, and went and sat down. And the eyes of all who were in the Beit K’nesset were fixed on Him. 21 And He began to say to them, “Today, this scripture is fulfilled in your ears.” 22 And all testified about Him, and were amazed by the words of grace which came out of His mouth. And they said, “Is not this man the son of Yosef?” 23 Yeshua said to them, “You might probably tell me this mashal, ‘Physician, heal yourself; and all that we heard you did in K’far Nakhum, do also here in your own city.'” 24 Then He said, “Truly I say to you, no navi is acceptable in his own city. 25 For truly I say to you, there were many widows in Yisra’el in the days of Eli-Yahu HaNavi when Heaven was closed for three years and six months and there was a great famine throughout the land; 26 yet Eli-Yahu was not sent to one of them, but to Zarefat of Tzaidan, to a widow. 27 And there were many lepers in Yisra’el in the days of Elisha HaNavi, and yet not one of them was cleansed except Na’aman the Arami.” 28 When those who were in the Beit K’nesset heard these things, they were all filled with anger. 29 And they rose up and took Him outside the city, and brought Him to the edge of the mountain on which their city was built, that they might throw Him down from a cliff. 30 But He passed through the midst of them and went away.
31 And He went down to K’far Nakhum, a city of the Galil, and He taught them on each Shabbat.

לוקא פרק ד
טז וּבָא לְנָצְרַת, אֲשֶׁר גֻּדַּל שָׁם, וּכְפִי שֶׁנָּהַג נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְקָם לִקְרֹא. יז וְנִתַּן לוֹ סֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא; וּפָתַח יֵשׁוּעַ אֶת הַסֵּפֶר וּמָצָא אֶת הַמָּקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ: יח רוּחַ יהוה עָלַי, יַעַן מְשָׁחַנִי לְבַשֵּׂר לַעֲנִיִּים וּשְׁלָחַנִי לְרַפֵּא לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, יט לְהַכְרִיז לִשְׁבוּיִים דְּרוֹר, וְלָעִוְרִים רְאוּת; לְשַׁלֵּחַ רְצוּצִים בִּמְחִילָה, וּלְהַכְרִיז שְׁנַת רָצוֹן לַיהוה . כ וְגָלַל אֶת הַסֵּפֶר, וּנְתָנוֹ לַשַּׁמָּשׁ וְהָלַךְ וְיָשַׁב. וְכָל אֲשֶׁר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עֵינֵיהֶם מַבִּטוֹת בּוֹ. כא וְהֵחֵל לוֹמַר לָהֶם: הַיּוֹם נִתְמַלֵּא הַכָּתוּב הַזֶּה בְּאָזְנֵיכֶם. כב וְהֵעִידוּ לוֹ כֻּלָּם וְהִתְפַּלְּאוּ עַל דִּבְרֵי הַחֶסֶד שֶׁיָּצְאוּ מִפִּיו, וְאָמְרוּ: הַאֵין זֶה בֶּן יוֹסֵף? כג אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: אוּלַי תֹּאמְרוּ לִי אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה, רוֹפֵא, רַפֵּא אֶת עַצְמְךָ; וְכָל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ כִּי עָשִׂיתָ בִּכְפַר נַחוּם, עֲשֵׂה גַּם פֹּה בְּעִירְךָ. כד וְהוּא אָמַר: אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, שֶׁאֵין נָבִיא מִתְקַבֵּל בְּעִירוֹ; כה כִּי אֱמֶת אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אַלְמָנוֹת רַבּוֹת הָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל בִּימֵי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, כַּאֲשֶׁר נֶעֶצְרוּ הַשָּׁמַיִם שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְהָיָה רָעָב גָּדוֹל בְּכָל הָאָרֶץ; כו וְאַף לְאַחַת מֵהֶן לֹא נִשְׁלַח אֵלִיָּהוּ, אֶלָּא לְצָרְפַת שֶׁבְּצִידוֹן, אֶל אִשָּׁה אַלְמָנָה. כז וְמְצֹרָעִים רַבִּים הָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל בִּימֵי אֱלִישָׁע הַנָּבִיא, וְאֶחָד מֵהֶם לֹא טֹהַר מִלְּבַד נַעֲמָן הָאֲרַמִּי. כח וְכַאֲשֶׁר שָׁמְעוּ זֹאת הַלָּלוּ אֲשֶׁר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, נִתְמַלְּאוּ חֵמָה כֻּלָּם. כט וְקָמוּ וְהוֹצִיאוּהוּ אֶל מִחוּץ לָעִיר, וְהֱבִיאוּהוּ עַד גַּב הָהָר אֲשֶׁר עִירָם הָיְתָה בְּנוּיָה עָלָיו, כְּדֵי לְהַשְׁלִיכוֹ מִן הַצּוּק. ל אֲבָל הוּא עָבַר בֵּינֵיהֶם וְהָלַךְ לוֹ.
לא וְיָרַד לִכְפַר נַחוּם עִיר הַגָּלִיל, וְלִמֵּד אוֹתָם בְּשַׁבָּתוֹת.

Ma’asei HaShlikhim Chapter 7
37 This is the Moshe who said to B'nei Yisra’el, ' יהוה your Elohim will raise up for you a Navi like me from among your brethren; give heed to Him.' 38 It was he who was in the congregation in the wilderness with the Malakh who spoke to him and to our fathers in Har Sinai. He is the one who received the living words to give to us. 39 Yet our fathers would not listen to him, but they left him, and in their hearts turned towards Mitzrayim. 40 They said to Aharon, ‘Make us gods to go before us, for this very Moshe who brought us out of the land of Mitzrayim, we do not know what has become of him.' 41 And they made a calf for themselves in those days and offered sacrifices to idols, and were pleased with the work of their hands.”
42 “Then Elohim turned and gave them up that they might worship the host of heaven, as it is written in the book of the Nevi'im, ‘O B’nei Yisra’el, why have you offered me slain creatures or sacrifices during the period of forty years in the wilderness? 43 Indeed you have borne the tabernacle of Malkom and the star of the god Refan; and you have made images to worship them; therefore I will remove you beyond Bavel.' 44 Behold the Mishkan HaEdut of our fathers was in the wilderness just as יהוה , who spoke to Moshe, had commanded him to make it after the pattern which he had shown him. 45 And this very Mishkan, our fathers, together with Yehoshua, brought into the land which Elohim took away from the peoples whom He drove out before them and gave it to them for an inheritance, and it was handed down until the days of David, 46 who found favor before Elohim and asked that he might find a dwelling place for the Elohim of Ya’akov. 47 But Shlomo built Elohim a house. 48 Yet Elyon did not dwell in temples made with hands, for as HaNavi had said, 49 ‘Heaven is my throne, and the earth is the footstool under my feet. What kind of house will you build me, says יהוה , or where is the place of my rest? 50 Behold, has not my hand made all these things?'”

מעשי השליחים פרק ז
לז זֶהוּ מֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נָבִיא יָקִים לָכֶם יהוה אֱלֹהִים מִקֶּרֶב אֲחֵיכֶם כָּמוֹנִי; אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן. לח הוּא שֶׁהָיָה בַּקָּהָל, בַּמִּדְבָּר, עִם הַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר דִּבֵּר עִמּוֹ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ בְּהַר סִינַי; וְהוּא שֶׁקִּבֵּל דִּבְרֵי חַיִּים לָתֵת לָנוּ. לט וְלֹא רָצוּ לְהִשָּׁמַע לוֹ אֲבוֹתֵינוּ, אֶלָּא עֲזָבוּהוּ וּבִלְבָבָם פָּנוּ לְמִצְרַיִם, מ בְּאָמְרָם לְאַהֲרֹן, עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כִּי זֶה מֹשֶׁה אֲשֶׁר הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ. מא וְעָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל בַּיָּמִים הָהֵם, וְזָבְחוּ זְבָחִים לֶאֱלִילִים, וְנֶהֱנוּ מִמַּעֲשֵׂה יְדֵיהֶם.
מב וּפָנָה אֱלֹהִים וּמָסַר אוֹתָם לַעֲבֹד אֶת צִבְאוֹת הַשָּׁמַיִם, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר הַנְּבִיאִים: הַאִם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִדְבָּר קָרְבָּן אוֹ זֶבַח הִגַּשְׁתֶּם לִי, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? מג אֶלָּא נְשָׂאתֶם אֶת מִשְׁכַּן מַלְכּוֹם וְאֶת כּוֹכַב הָאֵל רֵפָן, דְּמֻיּוֹת שֶׁעֲשִׂיתֶם לְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶן. אַגְלֶה אֶתְכֶם הָלְאָה מִבָּבֶל. מד הִנֵּה מִשְׁכַּן הָעֵדוּת שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ הָיָה בַּמִּדְבָּר, כְּפִי שֶׁצִּוָּה הַמְדַבֵּר אֶל מֹשֶׁה לַעֲשׂוֹתוֹ לְפִי הַדְּמוּת שֶׁהֶרְאָה לוֹ. מה וְאֶת הַמִּשְׁכָּן הַזֶּה, אֲבוֹתֵינוּ עִם יְהוֹשֻׁעַ הַכְנֵס הִכְנִיסוּהוּ לָאָרֶץ שֶׁנָּתַן לָהֶם אֱלֹהִים לְנַחֲלָה מִן הַגּוֹיִים אֲשֶׁר גֵּרֵשׁ מִפְּנֵיהֶם; וְנִמְסַר עַד יְמֵי דָּוִד, מו שֶׁמָּצָא חֵן בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וּבִקֵּשׁ לִמְצֹא מִשְׁכָּן לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. מז אֲבָל שְׁלֹמֹה בָּנָה לוֹ בַּיִת. מח וְהָעֶלְיוֹן אֵינֶנּוּ שׁוֹכֵן בְּמַעֲשֵׂה יָדַיִם, כְּפִי שֶׁאָמַר הַנָּבִיא: מט הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדוֹם תַּחַת רַגְלַי. אֵיזֶה בַיִת תִּבְנוּ לִי, נְאֻם יהוה? אוֹ אֵיזֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי? נ הֲלֹא יָדִי עָשְׂתָה אֶת כָּל אֵלֶּה?
נא הוֹי קְשֵׁי עֹרֶף וְעַרְלֵי לֵב וָאֹזֶן. אַתֶּם תָּמִיד קָמִים נֶגֶד רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כַּאֲבוֹתֵיכֶם גַּם אַתֶּם; נב כִּי אֶת מִי מֵהַנְּבִיאִים לֹא רָדְפוּ וְהָרְגוּ אֲבוֹתֵיכֶם?, אֶת אֵלֶּה שֶׁהוֹדִיעוּ מֵרֹאשׁ עַל בִּיאַת הַצַּדִּיק אֲשֶׁר אַתֶּם מְסַרְתֶּם וַהֲרַגְתֶּם אוֹתוֹ. נג וְקִבַּלְתֶּם אֶת הַתּוֹרָה בִּפְקֻדַּת מַלְאָכִים וְלֹא שְׁמַרְתֶּם אוֹתָהּ.
נד וְכַאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, נִתְמַלְּאוּ חֵמָה בִּלְבָבָם וְחָרְקוּ שִׁנֵּיהֶם עָלָיו. נה וְהוּא, בִּהְיוֹתוֹ מָלֵא אֱמוּנָה וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, הִבִּיט הַשָּׁמַיְמָה וְרָאָה אֶת כְּבוֹד הָאֱלֹהִים וְאֶת יֵשׁוּעַ עוֹמֵד לִימִין הָאֱלֹהִים, נו וְאָמַר: הִנֵּה רוֹאֶה אֲנִי אֶת הַשָּׁמַיִם פְּתוּחִים וְאֶת בֶּן הָאָדָם עוֹמֵד לִימִין הָאֱלֹהִים. נז וְהֵם צָעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וְאָטְמוּ אֶת אָזְנֵיהֶם, וְהִסְתָּעֲרוּ עָלָיו כֻּלָּם. נח וְאֲחָזוּהוּ וְהוֹצִיאוּהוּ אֶל מִחוּץ לָעִיר, וְרָגְמוּ אוֹתוֹ. וְהַלָּלוּ אֲשֶׁר הֵעִידוּ עָלָיו הִנִּיחוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם לְרַגְלֵי בָּחוּר אֶחָד שֶׁנִּקְרָא שָׁאוּל. נט וְרָגְמוּ אֶת אִסְטֶפָנוֹס כְּשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר: אֲדוֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ, קַבֵּל אֶת רוּחִי. ס וְכַאֲשֶׁר כָּרַע עַל בִּרְכָּיו, צָעַק בְּקוֹל גָּדוֹל וְאָמַר: אֲדוֹנֵינוּ, אַל תִּזְקֹף לָהֶם אֶת הַחֵטְא הַזֶּה! וּכְאָמְרוֹ זֹאת, שָׁכַב.