PARASHAT B'SHALAKH
(When He Let Go)


Shemot (Exodus) 14:26-17:16 | Shoftim (Judges) 4:4-5:31 | Matti (Matthew) 5:1-48 Hitgalut (Revelation) 15:1-8



TORAH  |  HAFTARAH  |  BRIT KHADASHAH

TORAH

Shemot Chapter 14
26 And יהוה said unto Moshe, "Stretch out your hand over the sea, that the waters may come back upon Mitzrayim, upon their chariots, and upon their horsemen." 27 And Moshe stretched forth his hand over the sea, and the sea returned to its strength when the morning appeared; and Mitzrayim fled against it; and יהוה overthrew Mitzrayim in the midst of the sea. 28 And the waters returned, and covered the chariots, and the horsemen, even all the host of Paroh that went in after them into the sea; there remained not so much as one of them. 29 But B'nei Yisra'el walked upon dry land in the midst of the sea; and the waters were a wall unto them on their right hand, and on their left. 30 Thus יהוה saved Yisra'el that day out of the hand of Mitzrayim; and Yisra'el saw Mitzrayim dead upon the sea-shore. 31 And Yisra'el saw the great work which יהוה did upon Mitzrayim, and the people feared יהוה ; and they believed in יהוה , and in His servant Moshe.

שמות פרק יד
כו וַיֹּאמֶר יהוה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו. כז וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר יהוה אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם. כח וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד. כט וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. ל וַיּוֹשַׁע יהוה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם. לא וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יהוה בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יהוה וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.

Shemot Chapter 15
1 Then sang Moshe and B'nei Yisra'el this song unto יהוה , and spoke, saying,
"I will sing unto יהוה , for He is highly exalted; the horse and his rider has He thrown into the sea. 2 Yah is my strength and my song, and He is become my Yeshua[h]; this is my Elohim, and I will glorify Him; my father's Elohim, and I will exalt Him. 3 יהוה is a man of war, יהוה is His Name. 4 Paroh's chariots and his army has He cast into the sea, and his chosen captains are sunk in Yam Suf. 5 The deeps cover them, they went down into the depths like a stone. 6 Your right hand, O יהוה , is glorious in power, Your right hand, O יהוה , dashes in pieces the enemy. 7 And in the greatness of Your excellency You overthrow them that rise up against You; You send forth Your wrath, it consumes them as stubble. 8 And with the blast of Your nostrils the waters were piled up, the floods stood upright as a heap; the deeps were congealed in the heart of the sea. 9 The enemy said, 'I will pursue, I will overtake, I will divide the spoil; my lust shall be satisfied upon them; I will draw my sword, my hand shall destroy them." 10 You did blow with Your wind, the sea covered them; they sank as lead in the mighty waters. 11 Who is like unto You, O יהוה , among the gods? Who is like unto You, glorious in kodesh, awesome in praises, doing wonders? 12 You stretched out Your right hand, the earth swallowed them. 13 You in Your love have led the people that You have redeemed; You have guided them in Your strength to Your kadosh habitation. 14 The peoples have heard, they tremble; pangs have taken hold on the inhabitants of Pelashet. 15 Then were the chiefs of Edom affrighted; the mighty men of Mo'av, trembling takes hold upon them; all the inhabitants of Kena'an are melted away. 16 Terror and dread falls upon them; by the greatness of Your arm they are as still as a stone; till Your people pass over, O יהוה , till the people pass over that You have gotten. 17 You bring them in, and plant them in the mountain of Your inheritance, the place, O יהוה , which You have made for You to dwell in, the Mikdash, O יהוה , which Your hands have established. 18 יהוה shall reign forever and ever. 19 For the horses of Paroh went in with his chariots and with his horsemen into the sea, and יהוה brought back the waters of the sea upon them; but B'nei Yisra'el walked on dry land in the midst of the sea."
20 And Miryam the Nevi'ah, the sister of Aharon, took a timbrel in her hand; and all the women went out after her with timbrels and with dances. 21 And Miryam sang unto them, "Sing to יהוה , for He is highly exalted: the horse and his rider has He thrown into the sea."
22 And Moshe led Yisra'el onward from Yam Suf, and they went out into the wilderness of Shur; and they went three days in the wilderness, and found no water. 23 And when they came to Marah, they could not drink of the waters of Marah, for they were bitter. Therefore the name of it was called Marah. 24 And the people murmured against Moshe, saying, "What shall we drink?" 25 And he cried unto יהוה ; and יהוה showed him a tree, and he cast it into the waters, and the waters were made sweet. There He made for them a statute and an ordinance, and there He proved them; 26 and He said, "If you will diligently hearken to the voice of יהוה your Elohim, and will do that which is right in His eyes, and will give ear to His Mitzvot, and keep all His Khukot, I will put none of the diseases upon you, which I have put upon Mitzrayim; for I am יהוה Rofeikha."
27 And they came to Elim, where there were twelve springs of water, and seventy palm trees; and they encamped there by the waters.

שמות פרק טו
א אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהוה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר:
אָשִׁירָה לַיהוה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.
ב עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.
ג יהוה אִישׁ מִלְחָמָה יהוה שְׁמוֹ.
ד מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף.
ה תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן.
ו יְמִינְךָ יהוה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יהוה תִּרְעַץ אוֹיֵב.
ז וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ.
ח וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם.
ט אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.
י נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.
יא מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יהוה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא.
יב נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.
יג נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ.
יד שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת.
טו אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן.
טז תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יהוה עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ.
יז תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יהוה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ.
יח יהוה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.
יט כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב יהוה עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם.
כ וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. כא וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיהוה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.
כב וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם. כג וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה. כד וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה. כהוַיִּצְעַק אֶל יהוה וַיּוֹרֵהוּ יהוה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ. כו וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יהוה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יהוה רֹפְאֶךָ.
כז וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם.

Shemot Chapter 16
1 And they took their journey from Elim, and all the assembly of B'nei Yisra'el came unto the wilderness of Sin, which is between Elim and Sinai, on the fifteenth day of the second khodesh after their departing out of the land of Mitzrayim. 2 And the whole assembly of B'nei Yisra'el murmured against Moshe and against Aharon in the wilderness; 3 and B'nei Yisra'el said unto them, "Would that we had died by the hand of יהוה in the land of Mitzrayim, when we sat by the flesh-pots, when we did eat bread to the full; for you have brought us forth into this wilderness, to kill this whole congregation with hunger." 4 Then said יהוה unto Moshe, "Behold, I will cause bread to rain down from heaven for you; and the people shall go out and gather a day's portion every day, that I may prove them, whether they will walk in My Torah or not. 5 And it shall come to pass on the sixth day that they shall prepare that which they bring in, and it shall be twice as much as they gather daily." 6 And Moshe and Aharon said unto all B'nei Yisra'el, "At evening, then you shall know that יהוה has brought you out from the land of Mitzrayim; 7 and in the morning, then you shall see the K’vod יהוה ; for that He has heard your murmurings against יהוה ; and what are we, that you murmur against us?" 8 And Moshe said, "This shall be, when יהוה shall give you in the evening flesh to eat, and in the morning bread to the full; for that יהוה hears your murmurings which you murmur against Him; and what are we? Your murmurings are not against us, but against יהוה ." And 9 Moshe said unto Aharon, "Say unto all the assembly of B'nei Yisra'el, 'Come near before יהוה ; for He has heard your murmurings'." 10 And it came to pass, as Aharon spoke unto the whole assembly of B'nei Yisra'el, that they looked toward the wilderness, and, behold, the K’vod יהוה appeared in the cloud.
11 And יהוה spoke unto Moshe, saying, 12 "I have heard the murmurings of B'nei Yisra'el. Speak unto them, saying, 'At dusk you shall eat flesh, and in the morning you shall be filled with bread; and you shall know that I am יהוה your Elohim'." 13 And it came to pass at dusk, that the quails came up and covered the camp; and in the morning there was a layer of dew round about the camp. 14 And when the layer of dew was gone up, behold, upon the face of the wilderness a fine, scale-like thing, fine as the hoar-frost on the ground. 15 And when B'nei Yisra'el saw it, they said one to another, "What is it?" For they knew not what it was. And Moshe said unto them, "It is the bread which יהוה has given you to eat. 16 This is the thing which יהוה has commanded: gather of it every man according to his eating; an omer a head, according to the number of your persons shall you take it, every man for them that are in his tent." 17 And B'nei Yisra'el did so, and gathered some more, some less. 18 And when they did mete it with an omer, he that gathered much had nothing over, and he that gathered little had no lack; they gathered every man according to his eating. 19 And Moshe said unto them, "Let no man leave of it till the morning." 20 Notwithstanding, they hearkened not unto Moshe; but some of them left of it until the morning, and it bred worms, and rotted; and Moshe was wroth with them. 21 And they gathered it morning by morning, every man according to his eating; and as the sun waxed hot, it melted. 22 And it came to pass that on the sixth day they gathered twice as much bread, two omers for each one; and all the rulers of the assembly came and told Moshe. 23 And he said unto them, "This is that which יהוה has spoken, 'Tomorrow is a solemn rest, a consecrated Shabbat unto יהוה . Bake that which you will bake, and seethe that which you will seethe; and all that remains over lay up for you to be kept until the morning'." 24 And they laid it up till the morning, as Moshe bade; and it did not rot, neither was there any worm therein. 25 And Moshe said, "Eat that today; for today is a Shabbat unto יהוה ; today you shall not find it in the field. 26 Six days you shall gather it; but on the seventh day is the Shabbat, in it there shall be none." 27 And it came to pass on the seventh day, that there went out some of the people to gather, and they found none. 28 And יהוה said unto Moshe, "How long do you refuse to keep My Mitzvot and My laws? 29 See that יהוה has given you the Shabbat; therefore He gives you on the sixth day the bread of two days; abide every man in his place, let no man go out of his place on the seventh day." 30 So the people rested on the seventh day. 31 And the house of Yisra'el called the name thereof haMann; and it was like coriander seed, white; and the taste of it was like wafers made with honey. 32 And Moshe said, "This is the thing which יהוה has commanded: 'let an omerful of it be kept throughout your generations; that they may see the bread wherewith I fed you in the wilderness, when I brought you forth from the land of Mitzrayim'." 33 And Moshe said unto Aharon, "Take a jar, and put an omerful of haMann therein, and lay it up before יהוה , to be kept throughout your generations." 34 As יהוה commanded Moshe, so Aharon laid it up before the Testimony, to be kept. 35 And B'nei Yisra'el did eat haMann forty years, until they came to a land inhabited; they did eat haMann, until they came unto the borders of the land of Kena'an. 36 Now an omer is the tenth part of an efah.

שמות פרק טז
א וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ב וילינו (וַיִּלּוֹנוּ) כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר. גוַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יהוה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב. ד וַיֹּאמֶר יהוה אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא. ה וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם. ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יהוה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ז וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יהוה בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יהוה וְנַחְנוּ מָה כִּי תלונו (תַלִּינוּ) עָלֵינוּ. ח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יהוה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יהוה אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יהוה . ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יהוה כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם. י וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יהוה נִרְאָה בֶּעָנָן.
יא וַיְדַבֵּר יהוה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יב שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיכֶם. יג וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה. יד וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ. טווַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יהוה לָכֶם לְאָכְלָה. טז זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יהוה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ. יז וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט. יח וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ. יט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר. כ וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה. כא וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס. כב וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה. כג וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיהוה מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר. כד וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ. כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוה הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה. כו שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ. כז וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ. כח וַיֹּאמֶר יהוה אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתַי וְתוֹרֹתָי. כט רְאוּ כִּי יהוה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. ל וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי. לא וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ. לב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יהוה מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. לג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יהוה לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם. לד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֶל מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת. לה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן. לו וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא.

Shemot Chapter 17
1 And all the assembly of B'nei Yisra'el journeyed from the wilderness of Sin, by their stages, according to the commandment of יהוה , and encamped in Refidim; and there was no water for the people to drink. 2 Therefore the people strove with Moshe, and said, "Give us water that we may drink." And Moshe said unto them, "Why do you strive with me? Why do you try יהוה ?" And 3 the people thirsted there for water; and the people murmured against Moshe, and said, "Why have you brought us up out of Mitzrayim, to kill us and our children and our cattle with thirst?" 4 And Moshe cried unto יהוה , saying, "What shall I do unto this people? They are almost ready to stone me." 5 And יהוה said unto Moshe, "Pass on before the people, and take with you of the Z'kenim of Yisra'el; and your rod, wherewith you smote the river, take in your hand, and go. 6 Behold, I will stand before you there upon the rock in Khorev; and you shall smite the rock, and there shall come water out of it, that the people may drink." And Moshe did so in the sight of the elders of Yisra'el. 7 And the name of the place was called Masah, and Merivah, because of the striving of B'nei Yisra'el, and because they tried יהוה , saying, "Is יהוה among us, or not?"
8 Then came Amalek, and fought with Yisra'el in Refidim. 9 And Moshe said unto Yehoshua, "Choose us out men, and go out, fight with Amalek; tomorrow I will stand on the top of the hill with the rod of Elohim in my hand." 10 So Yehoshua did as Moshe had said to him, and fought with Amalek; and Moshe, Aharon, and Khur went up to the top of the hill. 11 And it came to pass, when Moshe held up his hand, that Yisra'el prevailed; and when he let down his hand, Amalek prevailed. 12 But Moshe's hands were heavy; and they took a stone, and put it under him, and he sat thereon; and Aharon and Khur stayed up his hands, the one on the one side, and the other on the other side; and his hands were steady until the going down of the sun. 13 And Yehoshua discomfited Amalek and his people with the edge of the sword.
14 And יהוה said unto Moshe, "Write this for a memorial in the book, and rehearse it in the ears of Yehoshua: for I will utterly blot out the remembrance of Amalek from under heaven." 15 And Moshe built a Mizbe'akh, and called the name of it יהוה Nissi. 16 And he said, "The hand upon the throne of Yah: יהוה will have war with Amalek from generation to generation."

שמות פרק יז
א וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יהוה וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם. ב וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת יהוה . ג וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא. ד וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יהוה לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי. ה וַיֹּאמֶר יהוה אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ. ו הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. ז וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יהוה לֵאמֹר הֲיֵשׁ יהוה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן.
ח וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם. ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי. י וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה. יא וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק. יב וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. יג וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב.
יד וַיֹּאמֶר יהוה אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. טו וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יהוה נִסִּי. טז וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יה מִלְחָמָה לַיהוה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר.

HAFTARAH

Shoftim Chapter 4
4 Now D'vorah, a Nevi'ah, the wife of Lapidot, she judged Yisra'el at that time. 5 And she sat under the palm tree of D'vorah between Ramah and Beit El in the hill country of Efrayim; and B'nei Yisra'el came up to her for judgment. 6 And she sent and called Barak Ben Avino’am out of Kedesh Naftali, and said unto him, "Has not יהוה Elohei Yisra'el, commanded, saying, 'Go and draw toward mount Tavor, and take with you ten thousand men of the children of Naftali and of the children of Zevulun? 7 And I will draw unto you to the brook Kishon Sisera, the captain of Yavin's army, with his chariots and his multitude; and I will deliver him into your hand." 8 And Barak said unto her, "If you will go with me, then I will go; but if you will not go with me, I will not go." 9 And she said, "I will surely go with you; notwithstanding the journey that you take shall not be for your honor; for יהוה will give Sisera over into the hand of a woman." And D'vorah arose, and went with Barak to Kedesh. 10 And Barak called Zevulun and Naftali together to Kedesh; and there went up ten thousand men at his feet; and D'vorah went up with him. 11 Now Khever the Keni had severed himself from the Kayin, even from the children of Khovav the father-in-law of Moshe, and had pitched his tent as far as Eilon Beza'ananim, which is by Kedesh. 12 And they told Sisera that Barak Ben Avino’am was gone up to mount Tavor. 13 And Sisera gathered together all his chariots, even nine hundred chariots of iron, and all the people that were with him, from Kharoshet HaGoyim, unto the brook Kishon. 14 And D'vorah said unto Barak, "Up; for this is the day in which יהוה has delivered Sisera into your hand; is not יהוה gone out before you?" So Barak went down from mount Tavor, and ten thousand men after him. 15 And יהוה discomfited Sisera, and all his chariots, and all his host, with the edge of the sword before Barak; and Sisera alighted from his chariot, and fled away on his feet. 16 But Barak pursued after the chariots, and after the host, unto Kharoshet HaGoyim; and all the host of Sisera fell by the edge of the sword; there was not a man left. 17 But Sisera fled away on his feet to the tent of Ya'el the wife of Khever the Keni; for there was shalom between Yavin the king of Khazor and the house of Khever the Keni. 18 And Ya'el went out to meet Sisera, and said unto him, "Turn in, my lord, turn in to me; fear not." And he turned in unto her into the tent, and she covered him with a rug. 19 And he said unto her, "Give me, I pray, a little water to drink; for I am thirsty." And she opened a bottle of milk, and gave him drink, and covered him. 20 And he said unto her, "Stand in the door of the tent, and it shall be, when any man does come and inquire of you, and say, 'Is there any man here,' that you shall say, 'No'." 21 Then Ya'el, the wife of Khever, took a tent-pin, and took a hammer in her hand, and went softly unto him, and smote the pin into his temples, and it pierced through into the ground; for he was in a deep sleep; so he swooned and died. 22 And, behold, as Barak pursued Sisera, Ya'el came out to meet him, and said unto him, "Come, and I will show you the man whom you seek." And he came unto her; and, behold, Sisera lay dead, and the tent-pin was in his temples. 23 So Elohim subdued on that day Yavin the king of Kena'an before B'nei Yisra'el. 24 And the hand of B'nei Yisra'el prevailed more and more against Yavin the king of Kena'an, until they had destroyed Yavin king of Kena'an.

שופתים פרק ד
ד וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא. ה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט. ו וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי; וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן. ז וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין וְאֶת רִכְבּוֹ וְאֶת הֲמוֹנוֹ; וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ. ח וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי; וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ. ט וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר יהוה אֶת סִיסְרָא; וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם בָּרָק קֶדְשָׁה. י וַיַּזְעֵק בָּרָק אֶת זְבוּלֻן וְאֶת נַפְתָּלִי קֶדְשָׁה וַיַּעַל בְּרַגְלָיו עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי אִישׁ; וַתַּעַל עִמּוֹ דְּבוֹרָה. יא וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה; וַיֵּט אָהֳלוֹ עַד אֵילוֹן בצענים (בְּצַעֲנַנִּים) אֲשֶׁר אֶת קֶדֶשׁ. יב וַיַּגִּדוּ לְסִיסְרָא: כִּי עָלָה בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם הַר תָּבוֹר. יג וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת כָּל רִכְבּוֹ תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל וְאֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם אֶל נַחַל קִישׁוֹן. יד וַתֹּאמֶר דְּבֹרָה אֶל בָּרָק קוּם כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן יהוה אֶת סִיסְרָא בְּיָדֶךָ הֲלֹא יהוה יָצָא לְפָנֶיךָ; וַיֵּרֶד בָּרָק מֵהַר תָּבוֹר וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ אַחֲרָיו. טו וַיָּהָם יהוה אֶת סִיסְרָא וְאֶת כָּל הָרֶכֶב וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה לְפִי חֶרֶב לִפְנֵי בָרָק; וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה וַיָּנָס בְּרַגְלָיו. טז וּבָרָק רָדַף אַחֲרֵי הָרֶכֶב וְאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה עַד חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם; וַיִּפֹּל כָּל מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי חֶרֶב לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד. יז וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו אֶל אֹהֶל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי: כִּי שָׁלוֹם בֵּין יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וּבֵין בֵּית חֶבֶר הַקֵּינִי. יח וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא; וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה. יט וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם כִּי צָמֵאתִי; וַתִּפְתַּח אֶת נֹאוד הֶחָלָב וַתַּשְׁקֵהוּ וַתְּכַסֵּהוּ. כ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְהָיָה אִם אִישׁ יָבֹא וּשְׁאֵלֵךְ וְאָמַר הֲיֵשׁ פֹּה אִישׁ וְאָמַרְתְּ אָיִן. כא וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר אֶת יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ; וְהוּא נִרְדָּם וַיָּעַף וַיָּמֹת. כב וְהִנֵּה בָרָק רֹדֵף אֶת סִיסְרָא וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר לוֹ לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ; וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ. כג וַיַּכְנַע אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כד וַתֵּלֶךְ יַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָלוֹךְ וְקָשָׁה עַל יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן עַד אֲשֶׁר הִכְרִיתוּ אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן.

Shoftim Chapter 5
1 Then sang D'vorah and Barak Ben Avino’am on that day, saying, 2 "When men let grow their hair in Yisra'el, when the people offer themselves willingly, bless יהוה . Hear 3, O you kings; give ear, O you princes; I, unto יהוה will I sing; I will sing praise to יהוה , Elohei Yisra'el. 4 יהוה , when You went forth out of Se'ir, when You marched out of the field of Edom, the earth trembled, the heavens also dropped, yes, the clouds dropped water. 5 The mountains quaked at the presence of יהוה , even yon Sinai at the presence of יהוה , Elohei Yisra'el. 6 In the days of Shamgar Ben Anat, in the days of Ya'el, the highways ceased, and the travellers walked through byways. 7 The rulers ceased in Yisra'el, they ceased, until you arose, D'vorah, that you did arise a mother in Yisra'el. 8 They chose new gods; then was war in the gates; was there a shield or spear seen among forty thousand in Yisra'el? 9 My heart is toward the governors of Yisra'el, that offered themselves willingly among the people. Bless יהוה . You 10 that ride on white donkeys, you that sit on rich cloths, and you that walk by the way, tell of it; 11 Louder than the voice of archers, by the watering-troughs! There shall they rehearse the righteous acts of יהוה , even the righteous acts of His rulers in Yisra'el. Then the people of יהוה went down to the gates. 12 Awake, awake, D'vorah; awake, awake, utter a song; arise, Barak, and lead your captivity captive, you son of Avino’am. 13 Then He made a remnant to have dominion over the nobles and the people; יהוה made me have dominion over the mighty. 14 Out of Efrayim came they whose root is in Amalek; after you, Binyamin, among your peoples; out of Makhir came down governors, and out of Zevulun they that handle the marshal's staff. 15 And the princes of Yisakhar were with D'vorah; as was Yisakhar, so was Barak; into the valley they rushed forth at his feet. Among the divisions of Re'uven there were great resolves of heart. 16 Why did you sit among the sheepfolds? To hear the pipings for the flocks? At the divisions of Re'uven there were great searchings of heart. 17 Gilad abode beyond the Yarden; and Dan, why does he sojourn by the ships? Asher dwelt at the shore of the sea, and abides by its bays. 18 Zevulun is a people that jeopardized their lives unto the death, and Naftali, upon the high places of the field. 19 The kings came, they fought; then fought the kings of Kena'an, in Ta'anakh by the waters of Megido; they took no gain of money. 20 They fought from heaven, the stars in their courses fought against Sisera. 21 The brook Kishon swept them away, that ancient brook, the brook Kishon. O my soul, tread them down with strength. 22 Then did the horsehoofs stamp by reason of the prancings, the prancings of their mighty ones. 23 'Curse you Meroz', said the Malakh יהוה , 'Curse you bitterly the inhabitants thereof, because they came not to the help of יהוה , to the help of יהוה against the mighty.' 24 Blessed above women shall Ya'el be, the wife of Khever haKeni, above women in the tent shall she be blessed. 25 Water he asked, milk she gave him; in a lordly bowl she brought him curd. 26 Her hand she put to the tent-pin, and her right hand to the workmen's hammer; and with the hammer she smote Sisera, she smote through his head, yes, she pierced and struck through his temples. 27 At her feet he sunk, he fell, he lay; at her feet he sunk, he fell; where he sunk, there he fell down dead. 28 Through the window she looked forth, and peered, the mother of Sisera, through the lattice, 'Why is his chariot so long in coming? Why tarry the wheels of his chariots?' 29 The wisest of her princesses answer her, yes, she returns answer to herself, 30 'Are they not finding, are they not dividing the spoil? A damsel, two damsels to every man; to Sisera a spoil of dyed garments, a spoil of dyed garments of embroidery, two dyed garments of broidery for the neck of every spoiler?' 31 So perish all Your enemies, O יהוה ; but they that love Him are as the sun when he goes forth in his might." And the land had rest forty years.

שופתים פרק ה
א וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר. ב בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ יהוה . ג שִׁמְעוּ מְלָכִים הַאֲזִינוּ רֹזְנִים: אָנֹכִי לַיהוה אָנֹכִי אָשִׁירָה אֲזַמֵּר לַיהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. ד יהוה בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ; גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם. ה הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי יהוה : זֶה סִינַי מִפְּנֵי יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. ו בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת בִּימֵי יָעֵל חָדְלוּ אֳרָחוֹת; וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת. ז חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל חָדֵלּוּ עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל. ח יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים אָז לָחֶם שְׁעָרִים; מָגֵן אִם יֵרָאֶה וָרֹמַח בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל. ט לִבִּי לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם; בָּרְכוּ יהוה . י רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת יֹשְׁבֵי עַל מִדִּין וְהֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ שִׂיחוּ. יא מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יהוה צִדְקֹת פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל; אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים עַם יהוה . יב עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר; קוּם בָּרָק וּשְׁבֵה שֶׁבְיְךָ בֶּן אֲבִינֹעַם. יג אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים עָם; יהוה יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים. יד מִנִּי אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין בַּעֲמָמֶיךָ; מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים וּמִזְּבוּלֻן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר. טו וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר עִם דְּבֹרָה וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו; בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדֹלִים חִקְקֵי לֵב. טז לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים; לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב. יז גִּלְעָד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן וְדָן לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת; אָשֵׁר יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן. יח זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת וְנַפְתָּלִי: עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה. יט בָּאוּ מְלָכִים נִלְחָמוּ אָז נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן בְּתַעְנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ; בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ. כ מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ; הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא. כא נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן; תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז. כב אָז הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו. כג אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ יהוה אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ: כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת יהוה לְעֶזְרַת יהוה בַּגִּבּוֹרִים. כד תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי: מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ. כה מַיִם שָׁאַל חָלָב נָתָנָה; בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה. כו יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים; וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ. כז בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב: בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד. כח בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב: מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו. כט חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה; אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ. ל הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה: צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל. לא כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ יהוה וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ; וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה.

BRIT HAKHADASHAH

Matti Chapter 5
1 When Yeshua saw the crowds, He went up to the mountain; and as He sat down, His Talmidim drew near to Him. 2 And He opened His mouth and taught them, and He said, 3 “Happy are the poor in spirit, for theirs is Malkhut HaShamayim. 4 Happy are they who mourn, for they shall be comforted. 5 Happy are the meek, for they shall inherit the earth. 6 Happy are those who hunger and thirst for tzedaka, for they shall be well satisfied. 7 Happy are the merciful, for to them shall be mercy. 8 Happy are those who are pure in their hearts, for they shall see Elohim. 9 Happy are those who make shalom, for they shall be called sons of Elohim. 10 Happy are those who are persecuted for the sake of tzedaka, for theirs is Malkhut HaShamayim."
11 "Happy are you, when they reproach you and persecute you, and speak against you every kind of bad word, falsely, for my sake, 12 then, be glad and rejoice, for your reward is increased in heaven; for in this very manner they persecuted the Nevi'im who were before you."
13 "You are indeed the salt of the earth; but if the salt should lose its savor, with what could it be salted? It would not be worth anything, but to be thrown outside and to be trodden down by men. 14 You are indeed the light of the world; a city that is built upon a mountain cannot be hidden. 15 Nor do they light a lamp and put it under a basket, but on a lampstand, so it gives light to all who are in the house. 16 So let your light shine before men, so that they may see your good works and glorify Avikhem in Heaven."
17 "Do not expect that I have come to weaken the Torah or the Nevi'im; I have not come to weaken it, but to confirm it. 18 For truly I tell you, until heaven and earth pass away, not even one yod, nor a stroke shall pass away from the Torah until everything comes to pass. 19 Whoever therefore tries to loosen even one of these smallest mitzvot, and teaches men so, he shall be regarded as small in Malkhut HaShamayim; but anyone who observes and teaches them, he shall be regarded as great in Malkhut HaShamayim. 20 For I say to you that unless your tzedaka exceeds that of the Sofrim and P’rushim, you shall not enter Malkhut HaShamayim.”  
21 "You have heard that it was said to those who were before you, ‘You shall not murder,' and ‘whoever murders is guilty before the court.' 22 But I say to you that whoever becomes angry with his brother for no reason is guilty before the court: and whoever should say to his brother, ‘Good For Nothing!' is guilty before the Sanhedrin; and whoever says to his brother, ‘You crazy fool!,' is condemned to the fire of Gehinom. 23 If it should happen therefore that while you are presenting your offering upon the Mizbe'akh, and right there you remember that your brother has any grievance against you, 24 leave your offering there upon the Mizbe'akh, and first go and reconcile with your brother, and then come back and present your offering. 25 Try to get reconciled with your accuser promptly, while you are going on the road with him; for your accuser might surrender you to the judge, and the judge would commit you to the jailer, and you will be cast into prison. 26 Truly I say to you, that you would never come out from there until you had paid the last coin.”  
27 "You have heard that it is said, ‘you shall not commit adultery.' 28 But I say to you, that whoever looks at a woman with the desire to covet her has already committed adultery with her in his heart. 29 If your right eye should cause you to stumble, pluck it out and throw it away from you; for it is better for you to lose one of your members, and not all your body fall into Gehinom. 30 And if your right hand should cause you to stumble, cut it off and throw it away from you; for it is better for you to lose one of your members, and not all your body fall into Gehinom. 31 It has been said that whoever sends his wife away must give her a sefer kritut [certificate of divorce]. 32 But I say to you that whoever sends away his wife, except upon an occasion of fornication, causes her to commit adultery; and whoever takes her who is so sent away commits adultery."
33 "Again, you have heard it was said to them who were before you that you shall not lie in your oaths, but trust your oaths to יהוה . But 34 I say to you, never swear; neither by heaven, because it is the throne of Elohim; 35 nor by the earth, for it is a stool under His feet; nor by Yerushalayim, for it is the city of a great king. 36 Neither shall you swear by your own head, because you cannot create in it a single black or white hair. 37 But let your words be yes, yes, and no, no; for anything which adds to these is evil." 
38 "You have heard that it is said, ‘An eye for an eye, and a tooth for a tooth.' 39 But I say to you that you should not resist evil; but whoever strikes you on your right cheek, turn to him the other also. 40 And if anyone wishes to sue you at the court and take away your tunic, let him have your robe also. 41 Whoever compels you to carry a burden for a mile, go with him two. 42 Whoever asks from you, give him; and whoever wishes to borrow from you, do not refuse him."
43 "You have heard that it is said, ‘Be kind to your friend, and hate your enemy.' 44 But I say to you, ‘Love your enemies,' and bless anyone who curses you, and do good to anyone who hates you, and pray for them who carry you away by force and persecute you, 45 so that you may become sons of Avikhem who is in heaven, who causes His sun to shine upon the good and upon the bad, and who pours down His rain upon the just and upon the unjust. 46 For if you love only those who love you, what reward will you have? Do not even the publicans do the same thing? 47 And if you greet only your brothers, what is it more that you do? Do not even the publicans do the same thing? 48 Therefore, become perfect, just as Avikhem in Heaven is perfect."

מתי פרק ה
א כִּרְאוֹת יֵשׁוּעַ אֶת הַהֲמוֹנִים, עָלָה לָהָר; וְכַאֲשֶׁר יָשַׁב, נִגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלמִידָיו. ב וּפָתַח פִּיו וְלִמֵּד אוֹתָם וְאָמַר: ג אַשְׁרֵי עֲנִיֵּי רוּחַ, כִּי שֶׁלָּהֶם הִיא מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם. ד אַשְׁרֵי הָאֲבֵלִים, כִּי הֵם יְנֻחֲמוּ. ה אַשְׁרֵי הָעֲנָוִים, כִּי הֵם יִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ. ו אַשְׁרֵי הָרְעֵבִים וּצְמֵאִים לַצְּדָקָה, כִּי הֵם יִשְׂבְּעוּ. ז אַשְׁרֵי הָרַחֲמָנִים, כִּי עֲלֵיהֶם יִהְיוּ רַחֲמִים. ח אַשְׁרֵי הַטְּהוֹרִים בִּלְבָבָם, כִּי הֵם יִרְאוּ אֶת הָאֱלֹהִים. ט אַשְׁרֵי עוֹשֵׂי שָׁלוֹם, כִּי בְּנֵי אֱלֹהִים יִקָּרֵאוּ. יאַשְׁרֵי הַלָּלוּ שֶׁנִּרְדְּפוּ בִּגְלַל הַצְּדָקָה, כִּי שֶׁלָּהֶם הִיא מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם.
יא אַשְׁרֵיכֶם כַּאֲשֶׁר מְחָרְפִים אֶתְכֶם וְרוֹדְפִים אֶתְכֶם, וְאוֹמְרִים עֲלֵיכֶם בְּשֶׁקֶר כָּל דָּבָר רַע בִּגְלָלִי. יב אָז שִׂמְחוּ וְגִילוּ, כִּי שְׂכַרְכֶם רַב בַּשָּׁמַיִם, שֶׁהֲרֵי כָּךְ רָדְפוּ אֶת הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם.
יג אַתֶּם הִנְּכֶם מֶלַח הָאָרֶץ. אֲבָל אִם הַמֶּלַח נִהְיֶה תָּפֵל, בַּמֶּה יֻמְלַח? לְשׁוּם דָּבָר לֹא יִצְלַח, אֶלָּא לִהְיוֹת מֻשְׁלָךְ הַחוּצָה וּלְהֵרָמֵס בְּרַגְלֵי אֲנָשִׁים. יד אַתֶּם הִנְּכֶם אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם. אֵין עִיר הַבְּנוּיָה עַל הַר יְכוֹלָה לְהֵחָבֵא. טו וְאֵין מַדְלִיקִים מְנוֹרָה וְשָׂמִים אוֹתָהּ תַּחַת סְאָה, אֶלָּא עַל כַּן מְנוֹרָה, וְהִיא מְאִירָה לְכָל אֲשֶׁר בַּבַּיִת. טז כָּךְ יָאֵר אוֹרְכֶם לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, לְמַעַן יִרְאוּ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים וִישַׁבְּחוּ אֶת אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
יז אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁבָּאתִי לְהָפֵר אֶת הַתּוֹרָה אוֹ אֶת הַנְּבִיאִים; לֹא בָּאתִי לְהָפֵר אֶלָּא לְמַלֵּא; יח כִּי אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, עַד אֲשֶׁר יַעַבְרוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, יוֹד אַחַת אוֹ תָּג אֶחָד לֹא יַעַבְרוּ מִן הַתּוֹרָה עַד שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה. יט לָכֵן כָּל מִי שֶׁיָּפֵר אַחַת מִן הַמִּצְווֹת הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה וִילַמֵּד כָּךְ אֶת בְּנֵי אָדָם, קָטֹן יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם. אֲבָל כָּל מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה וִילַמֵּד, הוּא גָּדוֹל יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם; כ כּי אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, שֶׁאִם לֹא תִּרְבֶּה צִדְקַתְכֶם יוֹתֵר מִשֶּׁל הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים, לֹא תִּכָּנְסוּ לְמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם.
כא שְׁמַעְתֶּם שֶׁנֶּאֱמַר לָרִאשׁוֹנִים: לֹא תִרְצַח, וְכָל הָרוֹצֵחַ מְחֻיָּב הוּא לְדִין. כב אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּרְגַּז עַל אָחִיו חִנָּם, מְחֻיָּב הוּא לְדִין. וְכָל מִי שֶׁיֹּאמַר לְאָחִיו 'רֵיקָא' מְחֻיָּב הוּא לַסַּנְהֶדְרִין. וְכָל מִי שֶׁיֹּאמַר 'אֱוִיל' מְחֻיָּב לְגֵיהִנּוֹם אֵשׁ. כג לָכֵן אִם אַתָּה מַקְרִיב אֶת קָרְבָּנְךָ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁם תִּזָּכֵר שֶׁלְּאָחִיךָ אֵיזוֹ טִינָה עָלֶיךָ, כד עֲזֹב שָׁם אֶת קָרְבָּנְךָ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְלֵךְ תְּחִלָּה לְהִתְרַצּוֹת לְאָחִיךָ, וְאָז בּוֹא וְהַקְרֵב אֶת קָרְבָּנְךָ. כה הִתְפַּיֵּס מַהֵר עִם בַּעַל דִּינְךָ, בְּעוֹדְךָ עִמּוֹ בַּדֶּרֶךְ; פֶּן יִמְסֹר אוֹתְךָ בַּעַל דִּינְךָ לַשּׁוֹפֵט, וְהַשּׁוֹפֵט יִמְסֹר אוֹתְךָ לַגּוֹבֶה, וְתִפֹּל לְבֵית הָאֲסוּרִים. כו וְאָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לְךָ, שֶׁלֹּא תֵּצֵא מִשָּׁם עַד אֲשֶׁר תִּתֵּן אֶת הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה.
כז שְׁמַעְתֶּם שֶׁנֶּאֱמַר, לֹא תִנְאַף. כח אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּבִּיט בְּאִשָּׁה לַחְמֹד אוֹתָהּ, מִיָּד נָאַף אוֹתָהּ בְּלִבּוֹ. כט אֲבָל אִם עֵינְךָ הַיְמָנִית מַכְשִׁילָה אוֹתְךָ, עֲקֹר אוֹתָהּ וְהַשְׁלֵךְ אוֹתָהּ מִמְּךָ; כִּי מוּטָב לְךָ שֶׁיֹּאבַד אֵיבָרְךָ הָאֶחָד, וְלֹא כָּל גּוּפְךָ יִפֹּל לְגֵיהִנּוֹם. ל וְאִם יָדְךָ הַיְמָנִית מַכְשִׁילָה אוֹתְךָ, קַצֵּץ אוֹתָהּ וְהַשְׁלֵךְ אוֹתָהּ מִמְּךָ; כִּי מוּטָב לְךָ שֶׁיֹּאבַד אֶחָד מֵאֵבָרֶיךָ, וְלֹא כָּל גּוּפְךָ יִפֹּל לְגֵיהִנּוֹם. לא נֶאֱמַר, אִישׁ כִּי יְשַׁלַּח אֶת אִשְׁתּוֹ יִתֵּן לָהּ סֵפֶר כְּרִיתוּת. לב אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּשַׁלֵּחַ אֶת אִשְׁתּוֹ חוּץ מֵאֲשֶׁר עַל דְּבַר זְנוּת, מְבִיאָהּ לִידֵי כָּךְ שֶׁתִּנְאַף; וּמִי שֶׁנּוֹשֵׂא אֶת הַגְּרוּשָׁה, נוֹאֵף.
לג עוֹד שְׁמַעְתֶּם שֶׁנֶּאֱמַר לָרִאשׁוֹנִים: לֹא תְּשַׁקֵּר בִּשְׁבוּעוֹתֶיךָ וְשַׁלֵּם לַיהוה שְׁבוּעוֹתֶיךָ. לד אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: אַל תִּשָּׁבְעוּ כְּלָל, לֹא בַּשָּׁמַיִם, שֶׁכִּסֵּא אֱלֹהִים הֵם; לה וְלֹא בָּאָרֶץ, שֶׁהֲדוֹם הִיא תַּחַת רַגְלָיו; אַף לֹא בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁהִיא קִרְיַת מֶלֶךְ רַב. לו אַף בְּרֹאשְׁךָ אַל תִּשָּׁבַע, כִּי אֵין אַתָּה יָכוֹל לַהֲפֹךְ בּוֹ שַׂעֲרָה אַחַת לְשַׂעֲרָה שְׁחוֹרָה אוֹ לְבָנָה; לז אֶלָּא תְּהֵא מִלַּתְכֶם כֵּן, כֵּן; וְלֹא, לֹא. מַה שֶּׁיּוֹתֵר מֵאֵלֶּה, מִן הָרַע הוּא.
לח שְׁמַעְתֶּם שֶׁנֶּאֱמַר: עַיִן תַּחַת עַיִן וְשֵׁן תַּחַת שֵׁן. לט אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, שֶׁלֹּא תָּקוּמוּ נֶגֶד הָרַע; אֶלָּא מִי שֶׁמַּכֶּה אוֹתְךָ עַל לֶחְיְךָ הַיְמָנִית, הַפְנֵה אֵלָיו גַּם אֶת הָאַחֶרֶת. מ וּמִי שֶׁרוֹצֶה לָבוֹא עִמְּךָ בְּדִין וְלָקַחַת אֶת כֻּתָּנְתְּךָ, הַנַּח לוֹ גַּם אֶת מְעִילְךָ. מא מִי שֶׁמַּכְרִיחַ אוֹתְךָ מִיל אֶחָד, לֵךָ אִתּוֹ שְׁנַיִם. מב מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ מִמְּךָ, תֵּן לוֹ; וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִלְווֹת מִמְּךָ, אַל תְּסָרֵב לוֹ.
מג שְׁמַעְתֶּם שֶׁנֶּאֱמַר, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ וְשָׂנֵאתָ אֶת אוֹיְבֶךָ. מד אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: אֶהֱבוּ אֶת אוֹיְבֵיכֶם וּבָרְכוּ אֶת מִי שֶׁמְּקַלֵּל אֶתְכֶם; הֵיטִיבוּ לְמִי שֶׁשּׂוֹנֵא אֶתְכֶם וְהִתְפַּלְּלוּ בְּעַד הַנּוֹהֲגִים בָּכֶם בְּכֹחַ וְרוֹדְפִים אֶתְכֶם, מה לְמַעַן תִּהְיוּ בָּנִים לַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם אֲשֶׁר מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ עַל טוֹבִים וְעַל רָעִים וּמוֹרִיד גִּשְׁמוֹ עַל צַדִּיקִים וְעַל רְשָׁעִים; מו שֶׁהֲרֵי אִם אוֹהֲבִים אַתֶּם אֶת אֵלֶּה שֶׁאוֹהֲבִים אֶתְכֶם, מַה שָּׂכָר יֵשׁ לָכֶם? הַאֵין גַּם הַמּוֹכְסִים עוֹשִׂים זֹאת? מז וְאִם שׁוֹאֲלִים אַתֶּם בִּשְׁלוֹם אֲחֵיכֶם בִּלְבַד, מַה יָּתֵר עוֹשִׂים אַתֶּם? הַאֵין גַּם הַמּוֹכְסִים עוֹשִׂים זֹאת? מח לָכֵן הֱיוּ אַתֶּם שְׁלֵמִים, כְּמוֹ שֶׁאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם שָׁלֵם הוּא.

Hitgalut Chapter 15
1 And I saw another sign in heaven, great and marvelous, seven Malakhim having the seven last plagues; for in them is fulfilled the wrath of Elohim. 2 And I saw what looked like a sea of glass mingled with fire; and those who were victorious over the beast of prey and over his image, and over the number of his name, were standing on the sea of glass and had the kinorot of Elohim. 3 And they were singing the song of Moshe, the servant of Elohim, and the song of HaSeh, saying,

“Great and marvelous are Your works, O יהוה Elohim Okhez Hakol; just and true are Your ways, O Melekh HaOlamim. 4 Who shall not revere You, O יהוה , and glorify Your Name? For You alone are a Kadosh One and a Tzadik. So all nations shall come and worship before You; for Your Tzedaka has been revealed.”

5 And after these things, I looked, and behold, the Heikhal of the Mishkan of the testimony in heaven was opened; 6 and the seven Malakhim having the seven plagues came out of the Heikhal, clothed in pure and fine linen, and having their breasts girded with golden girdles. 7 And one of the four creatures gave to the seven Malakhim seven golden bowls full of the wrath of Elohim who lives forever and ever. 8 And the Heikhal was filled with smoke from the glory of Elohim and from His power; and no man was able to enter into the Heikhal until the seven plagues of the seven Malakhim were fulfilled.

התגלות פרק טו
א וְרָאִיתִי אוֹת אַחֵר בַּשָּׁמַיִם, גָּדוֹל וְנִפְלָא: שִׁבְעָה מַלְאָכִים אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שֶׁבַע הַמַּכוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, כִּי בָּהֶן הֻשְׁלְמָה חֲמָתוֹ שֶׁל אֱלֹהִים. ב וְרָאִיתִי כְּמוֹ יָם זְכוּכִית מְעֹרָב בְּאֵשׁ, וְאֶת הַלָּלוּ שֶׁנִּצְּחוּ אֶת חַיַּת הַטֶּרֶף וְאֶת צַלְמָהּ וְאֶת מִסְפַּר שְׁמָהּ, עוֹמְדִים עַל יָם הַזְּכוּכִית וְיֵשׁ לָהֶם נִבְלֵי אֱלֹהִים ג וְשָׁרִים אֶת שִׁיר מֹשֶׁה עֶבֶד אֱלֹהִים וְאֶת שִׁיר הַשֶּׂה, בְּאָמְרָם:

גְּדוֹלִים וְנִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ, יהוה אֱלֹהִים אוֹחֵז הַכֹּל; יְשָׁרִים וְנֶאֱמָנִים דְּרָכֶיךָ, מֶלֶךְ הָעוֹלָמִים. ד מִי לֹא יִירָא מִמְּךָ, יהוה, וְיהַלֵּל אֶת שִׁמְךָ? כִּי אַתָּה לְבַדְּךָ קָדוֹשׁ וְצַדִּיק; כִּי כָּל הַגּוֹיִים יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ; כִּי נִגְלוּ צִדְקוֹתֶיךָ.

ה וְאַחֲרֵי אֵלֶּה רָאִיתִי וְנִפְתַּח הֵיכַל מִשְׁכַּן הָעֵדוּת אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם; ווְשִׁבְעַת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שֶׁבַע הַמַּכּוֹת יָצְאוּ מִן הַהֵיכָל, לְבוּשִׁים בַּד טָהוֹר מַבְרִיק וַחֲגוּרִים עַל חֲזוֹתֵיהֶם חֲגוֹרוֹת זָהָב. ז וְאַחַת מֵאַרְבַּע הַחַיּוֹת נָתְנָה לְשִׁבְעַת הַמַּלְאָכִים שֶׁבַע קַעֲרוֹת זָהָב מְלֵאוֹת חֲמַת אֱלֹהִים הַחַי לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים; ח וְנִתְמַלֵּא הַהֵיכָל עָשָׁן מִכְּבוֹד אֱלֹהִים וּמִגְּבוּרָתוֹ, וְאִישׁ לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִכָּנֵס לַהֵיכָל עַד אֲשֶׁר תֻּשְׁלַמְנָה שֶׁבַע הַמַּכּוֹת שֶׁל שִׁבְעַת הַמַּלְאָכִים.