TORAH

VaYikra Chapter 16
1 And יהוה spoke unto Moshe, after the death of the two sons of Aharon, when they drew near before יהוה , and died; 2 and יהוה said unto Moshe, "Speak unto Aharon your brother, that he comes not at all times into HaKodesh within the Parokhet, before the Kaporet which is upon the Aron, so he will not die; for I appear in the cloud upon the Kaporet. 3 Herewith shall Aharon come into HaKodesh: with a young bullock for a Khatat, and a ram for an Olah. 4 He shall put on the consecrated linen tunic, and he shall have the linen breeches upon his flesh, and shall be girded with the linen girdle, and with the linen miter shall he be attired; they are the consecrated garments; and he shall bathe his flesh in water, and put them on. 5 And he shall take of the assembly of B'nei Yisra'el two he-goats for a Khatat, and one ram for an Olah. 6 And Aharon shall present the bullock of the Khatat, which is for himself, and make atonement for himself, and for his house. 7 And he shall take the two goats, and set them before יהוה at the door of the Ohel Mo'ed. 8 And Aharon shall cast lots upon the two goats: one lot for יהוה , and the other lot for Azazel. 9 And Aharon shall present the goat upon which the lot fell for יהוה , and offer him for a Khatat. 10 But the goat on which the lot fell for Azazel shall be set alive before יהוה , to make atonement over him, to send him away for Azazel into the wilderness. 11 And Aharon shall present the bullock of the Khatat, which is for himself, and shall make atonement for himself, and for his house, and shall kill the bullock of the Khatat which is for himself. 12 And he shall take a censer full of coals of fire from off the Mizbe'akh before יהוה , and his hands full of sweet incense, beaten small, and bring it within the Parokhet. 13 And he shall put the incense upon the fire before יהוה , that the cloud of the incense may cover the Kaporet that is upon the testimony, so he will not die. 14 And he shall take of the blood of the bullock, and sprinkle it with his finger upon the Kaporet on the east; and before the Kaporet shall he sprinkle of the blood with his finger seven times. 15 Then shall he kill the goat of the Khatat, that is for the people, and bring his blood within the Parokhet, and do with his blood as he did with the blood of the bullock, and sprinkle it upon the Kaporet, and before the Kaporet. 16 And he shall make atonement for HaKodesh, because of the uncleannesses of B'nei Yisra'el and because of their transgressions, even all their sins; and so shall he do for the Ohel Mo'ed that dwells with them in the midst of their uncleannesses. 17 And there shall be no man in the Ohel Mo'ed when he goes in to make atonement in HaKodesh, until he comes out, and has made atonement for himself, and for his household, and for all the assembly of Yisra'el. 18 And he shall go out unto the Mizbe'akh that is before יהוה , and make atonement for it; and shall take of the blood of the bullock, and of the blood of the goat, and put it upon the horns of the Mizbe'akh round about. 19 And he shall sprinkle of the blood upon it with his finger seven times, and cleanse it, and hallow it from the uncleannesses of B'nei Yisra'el. 20 And when he has made an end of atoning for HaKodesh, and the Ohel Mo'ed, and the Mizbe'akh, he shall present the live goat. 21 And Aharon shall lay both his hands upon the head of the live goat, and confess over him all the iniquities of B'nei Yisra'el, and all their transgressions, even all their sins; and he shall put them upon the head of the goat, and shall send him away by the hand of an appointed man into the wilderness. 22 And the goat shall bear upon him all their iniquities unto a land which is cut off; and he shall let go the goat in the wilderness. 23 And Aharon shall come into the Ohel Mo'ed, and shall put off the linen garments, which he put on when he went into HaKodesh, and shall leave them there. 24 And he shall bathe his flesh in water in a consecrated place, and put on his other vestments and come forth and offer his Olah, and the Olah of the people, and make atonement for himself and for the people. 25 And the fat of the Khatat shall he make smoke upon the Mizbe'akh. 26 And he that lets go the goat for Azazel shall wash his clothes and bathe his flesh in water, and afterward he may come into the camp. 27 And the bullock of the Khatat, and the goat of the Khatat, whose blood was brought in to make atonement in HaKodesh, shall be carried forth without the camp; and they shall burn in the fire their skins, and their flesh, and their dung. 28 And he that burns them shall wash his clothes, and bathe his flesh in water, and afterward he may come into the camp. 29 And it shall be a statute forever unto you: in the seventh khodesh, on the tenth day of the khodesh, you shall afflict your souls, and shall do no manner of work, the home-born, or the stranger that sojourns among you. 30 For on this day shall atonement be made for you, to cleanse you; from all your sins you will be clean before יהוה . It 31 is a Shabbat Shabbaton unto you, and you shall afflict your souls; it is a statute forever. 32 And the kohen, who shall be anointed and who shall be consecrated to be kohen in his father’s stead, shall make the atonement, and shall put on the linen garments, even the consecrated garments. 33 And he shall make atonement for the Kodesh HaKadashim, and he shall make atonement for the Ohel Mo'ed and for the Mizbe'akh; and he shall make atonement for the Kohanim and for all the people of the assembly. 34 And this shall be an everlasting statute unto you, to make atonement for B'nei Yisra'el because of all their sins once in the year." And he did as יהוה commanded Moshe.

ויּקרא פרק טז
א וַיְדַבֵּר יהוה אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יהוה וַיָּמֻתוּ. ב וַיֹּאמֶר יהוה אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת. ג בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה. ד כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם. ה וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה. ו וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ. ז וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי יהוה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. ח וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַיהוה וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל. ט וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַיהוה וְעָשָׂהוּ חַטָּאת. י וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי יהוה לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה. יא וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ. יב וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי יהוה וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת. יג וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי יהוה וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת. יד וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ. טו וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת. טז וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם. יז וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל. יח וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי יהוה וְכִפֶּר עָלָיו וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב. יט וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כ וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי. כא וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲו‍ֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה. כב וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲו‍ֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר. כג וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם. כד וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם. כה וְאֵת חֵלֶב הַחַטָּאת יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה. כו וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה. כז וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר הוּבָא אֶת דָּמָם לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ יוֹצִיא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרְפוּ בָאֵשׁ אֶת עֹרֹתָם וְאֶת בְּשָׂרָם וְאֶת פִּרְשָׁם. כח וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה. כט וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. ל כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יהוה תִּטְהָרוּ. לא שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם. לב וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַבָּד בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ. לג וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר. לד וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֶת מֹשֶׁה.

VaYikra Chapter 17
1 And יהוה spoke unto Moshe, saying, 2 "Speak unto Aharon, and unto his sons, and unto all B'nei Yisra'el, and say unto them, 'This is the thing which יהוה has commanded, saying,' 3 'If there is any man from among Beit Yisra'el, that kills an ox, or lamb, or goat, in the camp, or that kills it without the camp, 4 and has not brought it unto the door of the Ohel Mo'ed, to present it as an offering unto יהוה before the Mishkan of יהוה , blood shall be imputed unto that man; he has shed blood; and that man shall be cut off from among his people. 5 To the end that B'nei Yisra'el may bring their sacrifices, which they sacrifice in the open field, even that they may bring them unto יהוה , unto the door of the Ohel Mo'ed, unto the Kohen, and sacrifice them for sacrifices of Sh'lamim unto יהוה . And 6 the Kohen shall dash the blood against the Mizbe'akh of יהוה at the door of the Ohel Mo'ed, and make the fat smoke for a sweet savor unto יהוה . And 7 they shall no more sacrifice their sacrifices unto the Se'irim, after whom they go astray. This shall be a statute forever unto them throughout their generations.''

ויּקרא פרק יז
א וַיְדַבֵּר יהוה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יהוה לֵאמֹר. ג אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. ד וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיהוה לִפְנֵי מִשְׁכַּן יהוה דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ. ה לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם לַיהוה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים לַיהוה אוֹתָם. ו וְזָרַק הַכֹּהֵן אֶת הַדָּם עַל מִזְבַּח יהוה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהִקְטִיר הַחֵלֶב לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוה . ז וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם.

HAFTARAH

Yesha-Yahu Chapter 52
13 Behold, My servant shall prosper, he shall be exalted and lifted up, and shall be very high. 14 According as many were appalled at you, so marred was his visage unlike that of a man, and his form unlike that of the sons of men, 15 so shall He startle many nations, kings shall shut their mouths because of Him; for that which had not been told them shall they see, and that which they had not heard shall they perceive."

יְשַׁעְיָהוּ פרק נב
יג הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי; יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד. יד כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים כֵּן מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ; וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם. טו כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים עָלָיו יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם: כִּי אֲשֶׁר לֹא סֻפַּר לָהֶם רָאוּ וַאֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ.

Yesha-Yahu Chapter 53
1 "Who would have believed our report? And to whom has Zero'ah יהוה been revealed? 2 For He shot up right forth as a sapling, and as a root out of a dry ground; He had no form nor comeliness that we should look upon Him, nor beauty that we should delight in Him. 3 He was despised, and forsaken of men, a man of pains, and acquainted with sorrows, and as one from whom men hide their faces: He was despised, and we esteemed Him not. 4 Surely our sickness he did bear, and our pains he carried; whereas we did esteem Him stricken, smitten of Elohim, and afflicted. 5 But He was wounded because of our transgressions, He was broken because of our iniquities: the chastisement of our shalom was upon Him, and with His stripes we were healed. 6 All we like sheep did go astray, we turned every one to his own way; and יהוה has made to light on Him the iniquity of us all. 7 He was oppressed, though He humbled himself and opened not his mouth; as a lamb that is led to the slaughter, and as a sheep that before her shearers is dumb; yes, He opened not his mouth. 8 By oppression and judgment He was taken away, and with His generation who did reason? For He was cut off out of the land of the living, for the transgression of my people to whom the stroke was due. 9 And they made His grave with the wicked, and with the rich His tomb; although He had done no violence, neither was any deceit in His mouth."
10 "Yet it pleased יהוה to break Him in weakness; so You would make His soul as a guilt offering, that He might see His seed, prolong His days, and that the desire of יהוה might prosper by His hand: 11 of the travail of His soul He shall see to the full, even My servant; by His knowledge, my Servant, a Tzadik, shall justify many, and their iniquities He will bear. 12 Therefore will I divide Him a portion among the great, and he shall divide the spoil with the mighty; because He poured out his soul unto Mavet, and was numbered with the transgressors; yet He bore the sin of many, and made intercession for the transgressors."

יְשַׁעְיָהוּ פרק נג
א מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ; וּזְרוֹעַ יהוה עַל מִי נִגְלָתָה. ב וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה לֹא תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר; וְנִרְאֵהוּ וְלֹא מַרְאֶה וְנֶחְמְדֵהוּ. ג נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי; וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ. ד אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם; וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה. ה וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲו‍ֹנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ. ו כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲו‍ֹן כֻּלָּנוּ. ז נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה; וְלֹא יִפְתַּח פִּיו. ח מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח וְאֶת דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ: כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ. ט וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ וְאֶת עָשִׁיר בְּמֹתָיו; עַל לֹא חָמָס עָשָׂה וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו. י וַיהוה חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים; וְחֵפֶץ יהוה בְּיָדוֹ יִצְלָח. יא מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ יִרְאֶה יִשְׂבָּע בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים; וַעֲו‍ֹנֹתָם הוּא יִסְבֹּל. יב לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה; וְהוּא חֵטְא רַבִּים נָשָׂא וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ.

Yekhezkel Chapter 22
1 Moreover, the D'var יהוה came unto me, saying, 2 "Now, you, Ben Adam, will you judge, will you judge the bloody city? Then cause her to know all her abominations. 3 And you shall say, 'Thus says Adonai יהוה , 'O city that sheds blood in the midst of you, that your time may come, and that makes idols unto yourself to defile you; 4 you are become guilty in your blood that you have shed, and are defiled in your idols which you have made; and you have caused your days to draw near, and are come even unto your years; therefore have I made you a reproach unto the nations, and a mocking to all the countries! 5 Those that are near, and those that are far from you, shall mock you, you defiled of name and full of tumult. 6 Behold, the princes of Yisra'el, every one according to his might, have been in you to shed blood. 7 In you have they made light of father and mother; in the midst of you have they dealt by oppression with the stranger; in you have they wronged the fatherless and the widow. 8 You have despised My consecrated things, and have profaned My Sabbaths. 9 In you have been talebearers to shed blood; and in you they have eaten upon the mountains; in the midst of you they have committed lewdness. 10 In you have they uncovered their fathers' nakedness; in you have they humbled her that was unclean in her impurity. 11 And each has committed abomination with his neighbour’s wife; and each has lewdly defiled his daughter-in-law; and each in you has humbled his sister, his father’s daughter. 12 In you have they taken gifts to shed blood; you have taken interest and increase, and you have greedily gained of your neighbors by oppression, and have forgotten Me, says Adonai יהוה . Behold 13, therefore, I have smitten My hand at your dishonest gain which you have made, and at your blood which has been in the midst of you. 14 Can your heart endure, or can your hands be strong, in the days that I shall deal with you? I, יהוה , have spoken it, and will do it. 15 And I will scatter you among the nations, and disperse you through the countries; and I will consume your filthiness out of you. 16 And you shall be profaned in yourself, in the sight of the nations; and you shall know that I am יהוה '.'"
17 And the D'var יהוה came unto me, saying, 18 "Ben Adam, Beit Yisra'el is become dross unto Me; all of them are brass, and tin, and iron, and lead, in the midst of the furnace; they are the dross of silver. 19 Therefore, thus says Adonai יהוה , 'Because you are all become dross, therefore, behold, I will gather you into the midst of Yerushalayim.

יְחֶזְקֵאל פרק כב
א וַיְהִי דְבַר יהוה אֵלַי לֵאמֹר. ב וְאַתָּה בֶן אָדָם הֲתִשְׁפֹּט הֲתִשְׁפֹּט אֶת עִיר הַדָּמִים; וְהוֹדַעְתָּהּ אֵת כָּל תּוֹעֲבוֹתֶיהָ. ג וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יהוה עִיר שֹׁפֶכֶת דָּם בְּתוֹכָהּ לָבוֹא עִתָּהּ; וְעָשְׂתָה גִלּוּלִים עָלֶיהָ לְטָמְאָה. ד בְּדָמֵךְ אֲשֶׁר שָׁפַכְתְּ אָשַׁמְתְּ וּבְגִלּוּלַיִךְ אֲשֶׁר עָשִׂית טָמֵאת וַתַּקְרִיבִי יָמַיִךְ וַתָּבוֹא עַד שְׁנוֹתָיִךְ; עַל כֵּן נְתַתִּיךְ חֶרְפָּה לַגּוֹיִם וְקַלָּסָה לְכָל הָאֲרָצוֹת. ה הַקְּרֹבוֹת וְהָרְחֹקוֹת מִמֵּךְ יִתְקַלְּסוּ בָךְ טְמֵאַת הַשֵּׁם רַבַּת הַמְּהוּמָה. ו הִנֵּה נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לִזְרֹעוֹ הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם. זאָב וָאֵם הֵקַלּוּ בָךְ לַגֵּר עָשׂוּ בַעֹשֶׁק בְּתוֹכֵךְ; יָתוֹם וְאַלְמָנָה הוֹנוּ בָךְ. ח קָדָשַׁי בָּזִית; וְאֶת שַׁבְּתֹתַי חִלָּלְתְּ. ט אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם; וְאֶל הֶהָרִים אָכְלוּ בָךְ זִמָּה עָשׂוּ בְתוֹכֵךְ. יעֶרְוַת אָב גִּלָּה בָךְ; טְמֵאַת הַנִּדָּה עִנּוּ בָךְ. יא וְאִישׁ אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ עָשָׂה תּוֹעֵבָה וְאִישׁ אֶת כַּלָּתוֹ טִמֵּא בְזִמָּה; וְאִישׁ אֶת אֲחֹתוֹ בַת אָבִיו עִנָּה בָךְ. יב שֹׁחַד לָקְחוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם; נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לָקַחַתְּ וַתְּבַצְּעִי רֵעַיִךְ בַּעֹשֶׁק וְאֹתִי שָׁכַחַתְּ נְאֻם אֲדֹנָי יהוה . יג וְהִנֵּה הִכֵּיתִי כַפִּי אֶל בִּצְעֵךְ אֲשֶׁר עָשִׂית; וְעַל דָּמֵךְ אֲשֶׁר הָיוּ בְּתוֹכֵךְ. יד הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ אִם תֶּחֱזַקְנָה יָדַיִךְ לַיָּמִים אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אוֹתָךְ; אֲנִי יהוה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי. טו וַהֲפִיצוֹתִי אוֹתָךְ בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִיךְ בָּאֲרָצוֹת; וַהֲתִמֹּתִי טֻמְאָתֵךְ מִמֵּךְ. טז וְנִחַלְתְּ בָּךְ לְעֵינֵי גוֹיִם; וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יהוה .
יז וַיְהִי דְבַר יהוה אֵלַי לֵאמֹר. יח בֶּן אָדָם הָיוּ לִי בֵית יִשְׂרָאֵל לסוג (לְסִיג): כֻּלָּם נְחֹשֶׁת וּבְדִיל וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת בְּתוֹךְ כּוּר סִגִים כֶּסֶף הָיוּ. יט לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יהוה יַעַן הֱיוֹת כֻּלְּכֶם לְסִגִים; לָכֵן הִנְנִי קֹבֵץ אֶתְכֶם אֶל תּוֹךְ יְרוּשָׁלִָם.

Amos Chapter 9
7 Are you not as the children of the Kushi'im unto Me, O B'nei Yisra'el, says יהוה . Have not I brought up Yisra'el out of the land of Mitzrayim, and the P'lishtim from Kaftor, and Aram from Kir? 8 Behold, the eyes of Adonai יהוה are upon the sinful kingdom, and I will destroy it from off the face of the earth; saving that I will not utterly destroy Beit Ya'akov, says יהוה . For 9 , lo, I will command, and I will sift Beit Yisra'el among all the nations, like as grain is sifted in a sieve, yet shall not the least grain fall upon the earth. 10 All the sinners of My people shall die by the sword, that say, 'The evil shall not overtake nor confront us.' 11 In that day will I raise up the Sukka of David that is fallen, and close up the breaches thereof, and I will raise up his ruins, and I will build it as in the days of old; 12 that they may possess the remnant of Edom, and all the nations, upon whom My Name is called, says יהוה that does this."
13 "Behold, the days come, says יהוה , that the plowman shall overtake the reaper, and the treader of grapes him that sows seed; and the mountains shall drop sweet wine, and all the hills shall melt. 14 And I will turn the captivity of My people Yisra'el, and they shall build the waste cities, and inhabit them; and they shall plant vineyards, and drink the wine thereof; they shall also make gardens, and eat the fruit of them. 15 And I will plant them upon their land, and they shall no more be plucked up out of their land which I have given them, says יהוה your Elohim."

עָמוֹס פרק ט
ז הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם יהוה : הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר. ח הִנֵּה עֵינֵי אֲדֹנָי יהוה בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה וְהִשְׁמַדְתִּי אֹתָהּ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: אֶפֶס כִּי לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד אֶת בֵּית יַעֲקֹב נְאֻם יהוה . ט כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מְצַוֶּה וַהֲנִעוֹתִי בְכָל הַגּוֹיִם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יִנּוֹעַ בַּכְּבָרָה וְלֹא יִפּוֹל צְרוֹר אָרֶץ. י בַּחֶרֶב יָמוּתוּ כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי: הָאֹמְרִים לֹא תַגִּישׁ וְתַקְדִּים בַּעֲדֵינוּ הָרָעָה. יא בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת; וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם. יב לְמַעַן יִירְשׁוּ אֶת שְׁאֵרִית אֱדוֹם וְכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם: נְאֻם יהוה עֹשֶׂה זֹּאת.
יג הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יהוה וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע; וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה. יד וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם; וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם. טווּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם; וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר יהוה אֱלֹהֶיךָ. .

BRIT HAKHADASHAH

Yokhanan Chapter 7
1 After these things, Yeshua travelled in the Galil; for He did not wish to travel in Y'hudah because the Y'hudim wanted to kill Him. 2 Now Khag Sukkot of the Yehudim, was at hand. 3 And His brothers said to Yeshua, “Depart from here and go to Y'hudah, so that your Talmidim may see the works that you do. 4 For there is no man who does anything in secret and yet wants it to become known. If you are doing these things, show yourself to the people.” 5 For not even His own brothers trusted in Yeshua. 6 Yeshua said to them, “My time has not yet come; but your time is always here. 7 The world cannot hate you; but it hates me, because I testify against it, that its works are evil. 8 You go up to this Khag; I am not going just now to this Khag, for my time is not yet come.” 9 He said these things, and remained in the Galil. 10 But when His brothers had gone up to the Khag, then He also went up, not openly, but as it were in secret. 11 The Y'hudim were looking for Him at the Khag and said, “Where is He?” 12 And there was much murmuring among the people concerning Him; for some said, “He is good;” and others said, “No, but He just deceives the people.” 13 But no man spoke openly about Him, because of the fear of the Y'hudim.
14 Now about the middle period of the Khag, Yeshua went up to the Heikhal and taught. 15 And the Y'hudim marveled, saying, “How does this man know the scrolls when He has not studied them?” 16 Yeshua answered, saying, “My doctrine is not mine, but His who sent me. 17 He who desires to do His will can understand if my doctrine is from Elohim, or if I am just speaking of my own accord. 18 He who speaks of his own accord seeks glory for himself; but He who seeks the glory of Him who sent Him is true, and there is no deception in His heart. 19 Did not Moshe give you the Torah? And yet none of you obeys the Torah. Why do you want to kill me?” 20 The people answered, saying, “You are crazy; who wants to kill you?” 21 Yeshua answered, saying to them, “I have done one work, and all of you marvel. 22 Moshe gave you circumcision, not because it is from Moshe, but because it is from the forefathers; and yet you circumcise a man on Shabbat. 23 So if a man is circumcised on Yom Shabbat, that the Torah of Moshe may not be broken, yet you murmur at me because I healed a man on Yom Shabbat? 24 Do not judge by partiality, but judge a just judgment.” 25 Then some of the men of Yerushalayim were saying, “Is not this the man whom they want to kill? 26 And yet He speaks openly, but they say nothing to Him. Perhaps our elders have found out that He is the Mashi'akh? 27 But we know from where He comes; but when the Mashi'akh comes, no man will know from where He comes.” 28 Yeshua then lifted up his voice as He taught in the Heikhal, saying, “You know me, and you know from where I come; and yet I have not come of my own accord, but He who sent me is true, whom you do not know. 29 But I know Him; because I am from Him, and He sent me.” 30 So they wanted to seize Him; and no man laid hands on Him, because His time had not yet come. 31 But a great many of the people trusted in Him and said, “When the Mashi'akh comes, will he do greater wonders than this man does?” 32 The P'rushim heard the people talking about Him; so they and the chief Kohanim sent soldiers to arrest Him. 33 And Yeshua said, “I am with you just a short while, and I am going to Him who sent me. 34 You will seek me, but you will not find me; and where I am you cannot come.” 35 Then the Y'hudim said among themselves, “Where is He going, that we cannot find Him? Is he planning to go to the countries of the Goyim to teach the pagans? 36 What does this word mean which He said, ‘You will seek me and you will not find me, and where I am you cannot come?'”
37 Now on Yom HaGadol, which is the last day of the Khag, Yeshua stood and cried out, saying, “If any man is thirsty, let him come to me and drink. 38 Whoever trusts in me, just as the scriptures have said, the rivers of Mayim Khayim shall flow from within him.” 39 He said this concerning HaRu'akh, which they who believe in Him were to receive; for HaRu'akh was not yet given, because Yeshua was not yet glorified. 40 Many of the people who heard His words were saying, “This man truly is a navi.” 41 Others were saying, “He is the Mashi'akh;” but others said, “Is it possible that Mashi'akh should come from the Galil? 42 Does not the scripture say that Mashi'akh will come from the seed of David and from Beit Lekhem, the town of David?” 43 So the people were divided because of Him. 44 And there were some men among them who wanted to seize Him; but no man laid hands on Him.
45 And the soldiers returned to the chief Kohanim and the P'rushim; and the Kohanim said to them, “Why did you not bring Him? 46 The soldiers said to them, “Never a man has spoken as this man speaks.” 47 The P'rushim said to them, “What, have you also been deceived? 48 Have any of the leaders or of the P'rushim trusted in Him, 49 except this cursed people who do not know the Torah?” 50 Nicodemus, one of them, who had come to Yeshua at night, said to them, 51 “Does our Torah convict a man unless it first hears from him and knows what he has done?” 52 They answered, saying to him, “What, are you also from the Galil? Search and see that no navi will rise up from the Galil.” 53 So everyone went to his own house.

יוחנן פרק ז
א אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְהַלֵּךְ יֵשׁוּעַ בַּגָּלִיל; כִּי לֹא רָצָה לְהִתְהַלֵּךְ בִּיהוּדָה, מִפְּנֵי שֶׁהַיְּהוּדִים בִּקְשׁוּ לְהָרְגוֹ. ב וְחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁל הַיְּהוּדִים הָיָה קָרוֹב; ג וְאָמְרוּ לוֹ אֶחָיו לְיֵשׁוּעַ: צֵא לְךָ מִכָּאן וְלֵךְ לִיהוּדָה, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ תַּלְמִידֶיךָ אֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה; ד כִּי אֵין אִישׁ עוֹשֶׂה דָּבָר בַּסֵּתֶר וְרוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה בְּגָלוּי. אִם עוֹשֶׂה אַתָּה אֶת אֵלֶּה, הַרְאֵה עַצְמְךָ לָעוֹלָם; ה שֶׁכֵּן אֲפִלּוּ אֶחָיו לֹא הֶאֱמִינוּ בְּיֵשׁוּעַ. ו אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: זְמַנִּי שֶׁלִּי עַד עַתָּה לֹא הִגִּיעַ, אֲבָל זְמַנְכֶם שֶׁלָּכֶם מָצוּי בְּכָל עֵת. ז אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לִשְׂנֹא אֶתְכֶם; אֲבָל אוֹתִי הוּא שׂוֹנֵא, מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי מֵעִיד עָלָיו כִּי מַעֲשָׂיו רָעִים הֵם. ח אַתֶּם עֲלוּ לַחַג הַזֶּה. אֲנִי אֵינֶנִּי עוֹלֶה עַכְשָׁו לַחַג הַזֶּה, כִּי זְמַנִּי לֹא נִשְׁלַם. ט אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַר, וְנִשְׁאַר בַּגָּלִיל. י אֲבָל כְּשֶׁעָלוּ אֶחָיו לַחַג, אָז גַּם הוּא עָלָה, לֹא בְּגָלוּי אֶלָּא בַּסֵּתֶר. יא וְהַיְּהוּדִים חִפְּשׂוּהוּ בַּחַג וְאָמְרוּ: אֵיפֹה הוּא? יב וְרִטּוּן רַב הָיָה עָלָיו בֶּהָמוֹן; כִּי הָיוּ אֲשֶׁר אָמְרוּ שֶׁטּוֹב הוּא; וַאֲחֵרִים אָמְרוּ: לֹא אֶלָּא מַטְעֶה הוּא אֶת הָעָם. יג אַךְ אִישׁ לֹא דִּבֵּר עָלָיו בְּגָלוּי, מִפַּחַד הַיְּהוּדִים.
יד וּכְשֶׁהִגִּיעוּ יְמֵי הַחַג לְמַחֲצִיתָם, עָלָה יֵשׁוּעַ לַהֵיכָל וְלִמֵּד. טו וְהִתְפַּלְּאוּ הַיְהוּדִים וְאָמְרוּ: אֵיךְ יוֹדֵעַ זֶה סֵפֶר אַף שֶׁלֹּא לָמַד? טז עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר: תּוֹרָתִי אֵינֶנָּה שֶׁלִּי,אֶלָּא שֶׁל אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי. יז מִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנוֹ מַבְחִין בְּתוֹרָתִי אִם מֵאֱלֹהִים הִיא, אוֹ אִם אֲנִי מֵעַצְמִי מְדַבֵּר. יח מִי שֶׁמִּשִּׂכְלוֹ שֶׁלּוֹ מְדַבֵּר, מְבַקֵּשׁ כָּבוֹד לְעַצְמוֹ; אֲבָל הַמְבַקֵּשׁ אֶת כְּבוֹד מִי שֶׁשְּׁלָחוֹ, מְהֵימָן הוּא וְאֵין בְּלִבּוֹ עַוְלָה. יט הַאִם לֹא מֹשֶׁה נָתַן לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה? וְאֵין אִישׁ מִכֶּם שׁוֹמֵר אֶת הַתּוֹרָה. כ מַדּוּעַ מְבַקְּשִׁים אַתֶּם לְהָרְגֵנִי? עָנָה הֶהָמוֹן וְאָמַר: שֵׁד יֵשׁ לְךָ; מִי מְבַקֵּשׁ לְהָרְגְךָ? כא עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: מַעֲשֶׂה אֶחָד עָשִׂיתִי וְכֻלְּכֶם מִתְפַּלְּאִים. כב מִשּׁוּם כָּךְ מֹשֶׁה נָתַן לָכֶם אֶת הַמִּילָה, לֹא מִשּׁוּם שֶׁמִּמֶּנּוּ, מִמֹּשֶׁה, הִיא, אֶלָּא שֵׁמִּן הָאָבוֹת הִיא; וּבְשַׁבָּת מָלִים אַתֶּם אָדָם. כג וְאִם נִמּוֹל אָדָם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת לְמַעַן לֹא תּוּפַר תּוֹרַת מֹשֶׁה, עָלַי רוֹטְנִים אַתֶּם שֶׁאָדָם שָׁלֵם רִפֵּאתִי בְּיוֹם הַשַּׁבָּת? כד אַל תִּהְיוּ שׁוֹפְטִים בְּמַשּׂוֹא פָּנִים, אֶלָּא מִשְׁפַּט צֶדֶק שִׁפְטוּ. כה וְאָמְרוּ אֲנָשִׁים מִירוּשָׁלַיִם: הַאִם לֹא זֶהוּ אֲשֶׁר מְבַקְּשִׁים לְהָרְגוֹ? כו וְהִנֵּה בְּגָלוּי הוּא מְדַבֵּר וּמְאוּמָה לֹא אוֹמְרִים לוֹ. שֶׁמָּא הִכִּירוּ הַזְּקֵנִים שֶׁזֶּהוּא בֶּאֱמֶת הַמָּשִׁיחַ? כז אֲבָל זֶה, יוֹדְעִים אָנוּ מֵאַיִן הוּא. בְּרַם הַמָּשִׁיחַ כַּאֲשֶׁר יָבוֹא, אִישׁ לֹא יֵדַע מֵאַיִן הוּא. כח וְנָשָׂא יֵשׁוּעַ אֶת קוֹלוֹ כַּאֲשֶׁר לִמֵּד בַּהֵיכָל, וְאָמַר: אוֹתִי אַתֶּם מַכִּירִים, וּמֵאַיִן אֲנִי יוֹדְעִים אַתֶּם; וּמֵעַצְמִי לֹא בָּאתִי, אַךְ מְהֵימָן הוּא מִי שֶׁשְּׁלָחַנִי, אֲשֶׁר אֵינְכֶם מַכִּירִים אוֹתוֹ. כט אֲבָל אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ, כִּי מִמֶּנּוּ אֲנִי וְהוּא שְׁלָחַנִי. ל וּבִקְּשׁוּ לְתָפְסוֹ, אַךְ אִישׁ לֹא שָׂם עָלָיו יָד מִפְּנֵי שֶׁעוֹד לֹא בָּאָה שְׁעָתוֹ. לא אֲבָל רַבִּים מִן הֶהָמוֹן הֶאֱמִינוּ בּוֹ וְאָמְרוּ: הַמָּשִׁיחַ כַּאֲשֶׁר יָבוֹא, הַאִם יַעֲשֶׂה אוֹתוֹת גְּדוֹלִים יוֹתֵר מֵאֵלֶּה שֶׁעוֹשֶׂה זֶה? לב וְשָׁמְעוּ הַפְּרוּשִׁים אֶת הַהֲמוֹנִים מְדַבְּרִים עָלָיו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְשָׁלְחוּ הֵם וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים שׁוֹטְרִים כְּדֵי שֶׁיִּתְפְּסוּהוּ. לג וְאָמַר יֵשׁוּעַ: עוֹד זְמַן מְעַט אֲנִי עִמָּכֶם וְהוֹלֵךְ אֲנִי אֶל מִי שֶׁשְּׁלָחַנִי. לד וּתְחַפְּשׂוּנִי וְלֹא תּמְצְאוּנִי; וּבַאֲשֶׁר אֲנִי אֶהְיֶה, אַתֶּם אֵינְכֶם יְכוֹלִים לָבוֹא לְשָׁם. לה אָמְרוּ הַיְּהוּדִים לְעַצְמָם: לְאָן עָתִיד הַלָּה לָלֶכֶת שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא נִמְצָא אוֹתוֹ? וְכִי לְאַרְצוֹת הַגּוֹיִים עָתִיד הוּא לָלֶכֶת, וִילַמֵּד אֶת עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים? לו מַהוּ הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁאָמַר, תְּחַפְּשׂוּנִי וְלֹא תּמְצְאוּנִי; וּבַאֲשֶׁר אֲנִי אֶהְיֶה, אַתֶּם אֵינְכֶם יְכוֹלִים לָבוֹא לְשָׁם?
לז וּבַיּוֹם הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא הָאַחֲרוֹן בַּחַג, עָמַד יֵשׁוּעַ וְקָרָא וְאָמַר: אִם צָמֵא אִישׁ, יָבוֹא אֵלַי וְיִשְׁתֶּה! לח כָּל מִי שֶׁמַּאֲמִין בִּי, כְּפִי שֶׁאָמְרוּ הַכְּתוּבִים, נַהֲרֵי מַיִם חַיִּים יִזְרְמוּ מִקִּרְבּוֹ. לט וְאֶת זֹאת אָמַר עַל הָרוּחַ שֶׁעֲתִידִים הָיוּ לְקַבֵּל הַמַּאֲמִינִים בּוֹ; כִּי עוֹד לֹא נִתְּנָה הָרוּחַ, מִשּׁוּם שֶׁעוֹד לֹא נִתְפָּאֵר יֵשׁוּעַ. מ וְרַבִּים מִן הֶהָמוֹן שֶׁשָּׁמְעוּ אֶת דְּבָרָיו, אָמְרוּ: זֶהוּ בֶּאֱמֶת הַנָּבִיא. מא אֲחֵרִים אָמְרוּ: זֶהוּ הַמָּשִׁיחַ. אַחֵרִים אָמְרוּ: הַאִם מִן הַגָּלִיל יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ? מב הֲלֹא הַכָּתוּב אָמַר שֶׁמִּזֶּרַע דָּוִד וּמִבֵּית לֶחֶם עִיר דָּוִד יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ? מגוְהָיְתָה מַחֲלֹקֶת בֶּהָמוֹן עַל אוֹדוֹתָיו. מדוְהָיוּ אֲנָשִׁים מֵהֶם שֶׁרָצוּ לִתְפֹּס אוֹתוֹ, אַךְ אִישׁ לֹא שָׂם עָלָיו יָד.
מה וּבָאוּ הַשּׁוֹטְרִים הָהֵם אֶל רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַפְּרוּשִׁים, וְאָמְרוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים: מַדּוּעַ לֹא הֲבֵאתֶם אוֹתוֹ? מו אָמְרוּ לָהֶם הַשּׁוֹטְרִים: מֵעוֹלָם לֹא דִּבֵּר כָּךְ אָדָם, כְּמוֹ שֶׁמְּדַבֵּר הָאִישׁ הַזֶּה. מז אָמְרוּ לָהֶם הַפְּרוּשִׁים: הַאִם גַּם אַתֶּם הֻטְעֵיתֶם? מח הַאִם אִישׁ מִן הַמַּנְהִיגִים אוֹ מִן הַפְּרוּשִׁים הֶאֱמִין בּוֹ, מט חוּץ מִן הָעָם הַזֶּה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ תּוֹרָה? אֲרוּרִים הֵם. נ אָמַר לָהֶם נַקְדִּימוֹן, אֶחָד מֵהֶם אֲשֶׁר בָּא אֶל יֵשׁוּעַ בַּלַּיְלָה: נאהַאִם תּוֹרָתֵנוּ מַרְשִׁיעָה אָדָם בְּלִי שֶׁתִּשְׁמַע מִמֶנּוּ תְּחִלָּה וְתֵדַע מֶה עָשָׂה? נב עָנוּ וְאָמְרוּ לוֹ: הַאִם גַּם אַתָּה מִן הַגָּלִיל? חֲקֹר וּרְאֵה שֶׁאֵין נָבִיא קָם מִן הַגָּלִיל. נג אָז הָלַךְ כָּל אֶחָד לְבֵיתוֹ.

Ivrim Chapter 7
23 And these Kohanim were many, because they were mortal and they were not permitted to continue because of death; 24 but this one, because He is immortal, has a ministry which remains forever. 25 Therefore He is able to save forever those who come to Elohim by Him, because He lives forever to make intercession for them. 26 For this is the kind of Kohen Gadol who is proper for us: pure, without evil, and undefiled, far away from sin, and made higher than the heavens; 27 and who needs not daily, as do those chief Kohanim, to offer up sacrifices, first for their own sins, and then for the people’s; for this He did once when He offered up Himself. 28 For the Torah appoints imperfect men as Kohanim; but the D'var of the Oath which came after the Torah appoints HaBen, who is perfect for evermore.

אגרת שאול אל העברים פרק ז
כג וְהַלָּלוּ הָיוּ כֹּהֲנִים רַבִּים, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בְּנֵי תְּמוּתָה וְלֹא הֻנַּח לָהֶם לְהַמְשִׁיךְ. כד אֲבָל זֶה, מִכֵּיוָן שֶׁקַּיָּם לְעוֹלָם, אֵין כְּהֻנָּתוֹ חוֹלֶפֶת; כה וְיָכוֹל הוּא לְהוֹשִׁיעַ לְעוֹלָם אֶת הַמִּתְקָרְבִים עַל יָדוֹ לֵאלֹהִים, כִּי חַי הוּא תָּמִיד וְנוֹשֵׂא תְּפִלָּה בַּעֲדָם. כו הֵן כֹּהֵן כָּזֶה גַּם יָאֶה הָיָה לָנוּ, טָהוֹר וּבְלִי רֹעַ וּבְלִי רְבָב, אֲשֶׁר נִבְדָּל מֵחֲטְאִים וְנִשָּׂא מֵעַל הַשָּׁמַיִם; כז וְאֵין לוֹ צֹרֶךְ כָּל יוֹם, כַּכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים, קֹדֶם לְהַקְרִיב זְבָחִים עַל חֲטָאָיו וְאַחַר כָּךְ בְּעַד הָעָם; כִּי זֹאת עָשָׂה פַּעַם אַחַת בְּנַפְשׁוֹ אֲשֶׁר הִקְרִיב. כח הֲרֵי הַתּוֹרָה מִנְּתָה לְכֹהֲנִים בְּנֵי אָדָם חַלָּשִׁים, אֲבָל דְּבַר הַשְּׁבוּעָה שֶׁהָיָה אַחֲרֵי הַתּוֹרָה, אֶת הַבֵּן הַמֻּשְׁלָם לְעוֹלָם.

Ivrim Chapter 8
1 Now, above all, we have a Kohen Gadol who is seated at the right hand of the throne of the Majesty in heaven; 2 and He has become the minister of the Beit HaKodesh and of the true Mishkan which Elohim pitched, and not man. 3 For every Kohen Gadol is appointed to offer gifts and sacrifices, therefore it is necessary that this man have something to offer also. 4 For if He were on earth, He would not be a kohen, because there are Kohanim who offer gifts according to the Torah, 5 who serve the semblance and shadow of heavenly things, just as it was commanded to Moshe when he was about to make the Mishkan, "See that you make all things according to the pattern shown you in the mount."
6 But now Yeshua HaMashi'akh has received a ministry which is higher than that; just as the covenant in which He was made a mediator is lifted up, so are the promises better than those given in it. 7 For if the first [ministry] had been faultless, then there would have been no need for the second. 8 For He found fault with them and said, "'Behold, the day is coming', says יהוה , 'when I will cut a renewed covenant with Beit Yisra'el and with Beit Yehudah; 9 not according to the covenant that I made with their fathers in the day when I took them by the hand and led them out of the land of Mitzrayim; and because they abode not in my covenant, I rejected them', says יהוה . 'For 10 this shall be the covenant that I will make with Beit Yisra'el after those days', says יהוה : 'I will put my Torah into their minds, and I will write it on their hearts; and I will be their Elohim and they shall be my people. 11 And no man shall teach his neighbor, neither his brother, saying, 'Know יהוה ', for all shall know me, from the least to the greatest. 12 And I will forgive their wickedness and I will no longer remember their sins'." 13 For He has spoken of a renewal [of ministry]; the first has become old, and that which is old and obsolete is near passing away.

אגרת שאול אל העברים פרק ח
א רֹאשׁ כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ הוּא: יֵשׁ לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל אֲשֶׁר יָשַׁב לִימִין כִּסֵּא הַגְּדֻלָּה בַּשָּׁמַיִם, ב וְהָיָה לִמְשָׁרֵת שֶׁל בֵּית הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁל הַמִּשְׁכָּן הָאֲמִתִּי אֲשֶׁר קָבַע הָאֱלֹהִים וְלֹא אָדָם. ג הֵן כָּל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמִּתְמַנֶּה, הֲרֵי לְמַעַן יַקְרִיב קָרְבָּנוֹת וּזְבָחִים. לָכֵן הָיָה מִן הָרָאוּי גַּם לָזֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מַה לְּהַקְרִיב. ד וְאִלּוּ הָיָה בָּאָרֶץ אַף לֹא הָיָה כֹּהֵן, כִּי הָיוּ כֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ קָרְבָּנוֹת לְפִי הַתּוֹרָה, ה אֲשֶׁר שֵׁרְתוּ לִדְמוּת וּלְצֵל הַדְּבָרִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה בַּעֲשׂוֹתוֹ אֶת הַמִּשְׁכָּן: רְאֵה וַעֲשֵׂה הַכֹּל כַּתַּבְנִית אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר.
ו אֲבָל כָּעֵת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ קִבֵּל שֵׁרוּת נַעֲלֶה יוֹתֵר מִן הַהוּא; כְּפִי שֶׁגַּם הַבְּרִית אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בָּהּ לִמְתַוֵּךְ, נַעֲלָה יוֹתֵר וְנִתְּנָה בְּהַבְטָחוֹת טוֹבוֹת יוֹתֵר מִשֶּׁל הַהִיא; ז כִּי אִלּוּ הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה בְּלִי חִסָּרוֹן, לֹא הָיָה מָקוֹם לָזֹאת הַשְּׁנִיָּה; ח שֶׁהֲרֵי הוֹכִיחַ אוֹתָם וְאָמַר: הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יהוה, וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה; ט לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם בַּיּוֹם אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בְּיָדָם וְהוֹצֵאתִים מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. יַעַן אֲשֶׁר הֵם לֹא עָמְדוּ בִּבְרִיתִי, אַף אֲנִי בַּזְתִּי לָהֶם, נְאֻם יהוה . י וְזֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶתֵּן לְבֵית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם יהוה : אֶתֵּן אֶת תּוֹרָתִי בְּשִׂכְלָם וְעַל לִבָּם אֶכְתֳּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם אֲנִי לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעַם. יא וְלֹא יְלַמֵּד אִישׁ אֶת בֶּן עִירוֹ, אַף לֹא אֶת אָחִיו, לֵאמֹר, דַּע אֶת יהוה ; כִּי כֻּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם. יב וְאֶמְחַל לָהֶם עַל עַוְלָתָם, וְחַטְּאוֹתֵיהֶם לֹא אֶזְכֹּר עוֹד לָהֶם. יג בְּכָךְ שֶׁאָמַר חֲדָשָׁה, יִשֵּׁן אֶת הָרִאשׁוֹנָה; וּמַה שֶּׁנִּתְיַשֵּׁן וְהִזְקִין קָרוֹב הוּא לְכִלָּיוֹן.

Ivrim Chapter 9
1 Then truly the first [ministry] had also ordinances of divine service and an earthly Beit HaKodesh. 2 For the first Mishkan which was made had in it the Menorah, and the Shulkhan and the Lekhem HaPenim; and it was called 'Beit Kodesh'. 3 But the inner Mishkan, which is within the next Parokhet, was called 'Kodesh HaKadashim'. 4 And there was in it the golden censer and the Aron HaBrit all overlaid with gold, and in it was the golden pot containing the Manna, and Aharon’s rod which budded, and HaLukhot HaBrit; 5 and over it the Keruvim of glory, overshadowing the Kaporet; now is not the time to describe how these things were made. 6 The Kohanim always entered into the outer Mishkan and performed their service of worship; 7 but into the inner Miskhan, The Kohen HaGadol entered alone, once every year, with the blood which he offered for himself and for the faults of the people.
8 By this The Ru'akh HaKodesh revealed that the way of the K'doshim would not yet be made known so long as the old Mishkan remained, 9 which was the symbol for that time, during which were offered both gifts and sacrifices which could not make perfect the conscience of him who offered them, 10 but which served only for food and drink, and in various ablutions which are ordinances of the flesh, and were imposed until the time of renewal. 11 But Mashi'akh, who had come, became The Kohen HaGadol of the good things which He wrought; and He entered into a greater and more perfect Mishkan which was not made by hands and was not of this world; 12 and He did not enter with the blood of goats and calves, but by His own blood He entered in once into the Beit HaMikdash, and obtained for us everlasting redemption. 13 For if the blood of goats and calves and the ashes of a heifer sprinkled on those who were defiled consecrated them even to the cleansing of their flesh, 14 how much more will the blood of Mashi'akh, who through the eternal Ru'akh offered Himself without blemish to Elohim, purify our conscience from dead works so that we may serve the living Elohim?
15 For this cause He became the mediator of the Brit Khadashah, and by His death He became redemption for those who transgressed in the beginning of the Brit, that those who are called may receive the promise of eternal inheritance. 16 For where a will is presented, it shows the death of its maker. 17 For a will is of force only after a man is dead, otherwise it is useless so long as its maker lives. 18 For this reason not even the first Brit was confirmed without blood. 19 For when Moshe had given every precept to all the people according to the Torah, Moshe took the blood of a heifer with water and scarlet wool and hyssop, and sprinkled it on the books and on all the people, 20 saying, "This is the blood of the Brit which has been ordained for you by Elohim." 21 That very blood he also sprinkled on the Mishkan and on all the vessels used for worship, 22 because everything, according to the Torah, is purified with the blood; and without the shedding of blood there is no forgiveness.
23 It is necessary, therefore, that the patterns of things which are heavenly should be purified with these; but the heavenly things themselves with sacrifices better than these. 24 For Mashi'akh has not entered into the Beit HaMikdash made with hands, which is the symbol of the true one; but He entered into heaven itself to appear before the presence of Elohim for our sakes. 25 Not so that He should offer Himself many times, as does The Kohen HaGadol, who enters into the Beit HaMikdash every year with blood which is not his own; 26 and if not so, then He would have been obliged to suffer many times from the very beginning of the world; but now at the end of the world, only once by His sacrifice did He offer Himself, to abolish sin. 27 And just as it is appointed for men to die once, and after their death, the judgment, 28 so Mashi'akh was once offered to bear the sins of many; so that at His second coming He shall appear without sins for the Salvation of those who look for Him.

אגרת שאול אל העברים פרק ט
א בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ בָּהּ פִּקּוּדֵי שֵׁרוּת וּבֵית קֹדֶשׁ אַרְצִי; ב שֶׁכֵּן הַמִּשְׁכָּן הָרִאשׁוֹן שֶׁנַּעֲשָׂה הָיוּ בּוֹ הַמְּנוֹרָה וְהַשֻּׁלְחָן וְלֶחֶם הַפָּנִים, וְהוּא נִקְרָא בֵּית קֹדֶשׁ. ג אֲבָל הַמִּשְׁכָּן הַפְּנִימִי אֲשֶׁר מִבֵּית לַפָּרֹכֶת הַשְּׁנִיָּה נִקְרָא קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. ד וְהָיוּ בּוֹ מִקְטֶרֶת הַזָּהָב וַאֲרוֹן הַבְּרִית הַמְצֻפֶּה כֻּלּוֹ זָהָב; וְהָיוּ בּוֹ בָּאָרוֹן צִנְצֶנֶת הַזָּהָב אֲשֶׁר הַמָּן בְּתוֹכָהּ, וּמַטֵּה אַהֲרֹן אֲשֶׁר פָּרַח, וְלוּחוֹת הַבְּרִית; ה וּמִמַּעַל לוֹ כְּרוּבֵי הַכָּבוֹד הַסּוֹכְכִים עַל הַכַּפֹּרֶת. בְּרַם לֹא זֹאת הַשָּׁעָה שֶׁנְּדַבֵּר עַל כָּל אֶחָד מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר כָּךְ נֶעֶרְכוּ. ו וְלַמִּשְׁכָּן הַחִיצוֹן נִכְנְסוּ הַכֹּהֲנִים בְּכָל עֵת וּמִלְּאוּ אֶת שֵׁרוּתָם. ז אֲבָל לַמִּשְׁכָּן אֲשֶׁר מִבַּיִת לוֹ, אַחַת לְשָׁנָה נִכְנַס הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לְבַדּוֹ, בְּדָם אֲשֶׁר הִקְרִיב בְּעַד עַצְמוֹ וּבְעַד עֲווֹן הָעָם.
ח וּבָזֹאת הָיְתָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מוֹדִיעָה שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְלְתָה דֶּרֶךְ הַקְּדוֹשִׁים, כָּל עוֹד הָיָה קִיּוּם לַמִּשְׁכָּן הַרִאשׁוֹן. ט וְזֶה הָיָה מָשָׁל לַזְּמַן שֶׁבּוֹ הֻקְרְבוּ קָרְבָּנוֹת וּזְבָחִים אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ לְהַשְׁלִים אֶת מַצְפּוּנוֹ שֶׁל הַמַּקְרִיב אוֹתָם, אֶלָּא בְּמַאֲכָל וּבְמַשְׁקֶה בִּלְבַד, י וּבִטְבִילוֹת לְמִינֵיהֶן, אֲשֶׁר הֵם פִּקּוּדֵי הַבָּשָׂר הַמֻּטָּלִים עַד לְעֵת הַתִּקּוּן. יא אֲבָל הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר בָּא הָיָה גָּדוֹל לַטּוֹבוֹת שֶׁפָּעַל, וְהוּא נִכְנַס לַמִּשְׁכָּן הַגָּדוֹל וְהַמֻּשְׁלָם שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֶׂה יָדַיִם וְאֵינוֹ מִן הַבְּרוּאִים הָאֵלֶּה. יב וְלֹא נִכְנַס בְּדַם שְׂעִירִים וַעֲגָלִים, אֶלָּא בְּדַם נַפְשׁוֹ נִכְנַס פַּעַם אַחַת לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּמָצָא פְּדוּת עוֹלָם; יג שֶׁכֵּן אִם דַּם שְׂעִירִים וַעֲגָלִים וְאֵפֶר הָעֶגְלָה הֻזָּה עַל אֵלֶּה שֶׁנִּטְמְאוּ וְקִדֵּשׁ אוֹתָם לְטָהֳרַת בְּשָׂרָם, יד עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דָּמוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר בְּרוּחַ עוֹלָם הִקְרִיב אֶת נפְשׁוֹ לֵאלֹהִים בְּלִי מוּם, יְטַהֵר אֶת מַצְפּוּנֵנוּ מִמַּעֲשִׂים מֵתִים כְּדֵי שֶׁנְּשָׁרֵת אֶת אֱלֹהִים חַיִּים.
טו לָכֵן הוּא הָיָה לִמְתַוֵּךְ הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה, כִּי בְּמוֹתוֹ הָיָה הוּא לִפְדוּת לְאֵלֶּה שֶׁעָבְרוּ עַל הַבְּרִית הָרִאשׁוֹנָה, לְמַעַן יְקַבְּלוּ אֶת הַהַבְטָחָה אֵלֶּה שֶׁנִּקְרְאוּ לְנַחֲלַת עוֹלָם. טז הֲרֵי הֵיכָן שֶׁיֵּשׁ צַוָּאָה, מַצְבִּיעָה הִיא עַל מוֹת מִי שֶׁעֲשָׂאָהּ. יז בְּרַם רַק לְנֹכַח הַמֵּת הִיא תְּקֵפָה, מִשּׁוּם שֶׁכָּל עוֹד חַי מִי שֶׁעֲשָׂאָהּ אֵין בָּהּ תּוֹעֶלֶת. יח לָכֵן גַּם הָרִאשׁוֹנָה לֹא נֶחְנְכָה בְּלִי דָּם; יט כִּי לְאַחַר שֶׁצֻּוְּתָה כָּל מִצְוַת הַתּוֹרָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה לְכָל הָעָם, לָקַח מֹשׁה אֶת דַּם הָעֶגְלָה וְאֶת הַמַּיִם עִם צֶמֶר שָׁנִי וְאֵזוֹב, וְהִזָּה עַל הַסְּפָרִים וְעַל כָּל הָעָם, כ וְאָמַר לָהֶם: הִנֵּה דַּם הַבְּרִית אֲשֶׁר צֻוָּה לָכֶם מֵאֵת אֱלֹהִים. כא גַּם עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל כָּל כְּלֵי הַשָּׁרֵת הִזָּה מִן הַדָּם; כב מּשּׁוּם שֶׁכָּל דָּבָר בַּתּוֹרָה מְטֹהָר בְּדָם, וּבְלֹא שְׁפִיכַת דָּם אֵין מְחִילָה.
כג הֵן הֶכְרֵחַ הוּא כִּי אֵלֶּה אֲשֶׁר הֵם בִּדְמוּת הַשְּׁמֵימִיִּים יְטֹהֲרוּ בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אַךְ אֵלֶּה הַשְּׁמֵימִיִּים, בִּזְבָחִים טוֹבִים מֵאֵלֶּה; כד שֶׁכֵּן הַמָּשִׁיחַ לֹא נִכְנַס לְבֵית מִקְדָּשׁ מַעֲשֵׂה יָדַיִם אֲשֶׁר דְּמוּת הוּא שֶׁל הָאֲמִתִּי, אֶלָּא לַשָּׁמַיִם עַצְמָם נִכְנַס, לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי הָאֱלֹהִים בַּעֲדֵנוּ; כה גַּם לֹא לְהַקְרִיב אֶת נַפְשׁוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּהִכָּנְסוּ מִדֵּי שָׁנָה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּדָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ; כו שֶׁאִם לֹא כֵן, חַיָּב הָיָה לִסְבֹּל פְּעָמִים רַבּוֹת מִתְּחִלַּת הָעוֹלָם. אֲבָל כָּעֵת, בְּקֵץ הָעוֹלָם, הִקְרִיב אֶת נַפְשׁוֹ פַּעַם אַחַת בִּזְבִיחָתוֹ, כְּדֵי לְבַטֵּל אֶת הַחֵטְא. כז וּכְשֵׁם שֶׁמֻּטָּל עַל בְּנֵי אָדָם לָמוּת פַּעַם אַחַת וְאַחֲרֵי מוֹתָם הַמִּשְׁפָּט, כח כֵּן גַּם הַמָּשִׁיחַ הֻקְרַב פַּעַם אַחַת וּבוֹ עַצְמוֹ זָבַח חֲטָאֵי רַבִּים, כְּדֵי שֶׁבַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה יֵרָאֶה בְּלִי חֲטָאִים, לִישׁוּעָתָם שֶׁל הַמְחַכִּים לוֹ.

Ivrim Chapter 10
1 For the Torah had in it a shadow of the good things to come, but was not the essence of the things themselves; hence, although the same sacrifices were offered every year, they could not perfect those who offered them. 2 For if they had once been perfected, they would have ceased from their offerings; for, from henceforth their minds would not have driven them into the sins from which they had once been cleansed. 3 But in those sacrifices they remembered their sins every year. 4 For it is not possible that the blood of bulls and of goats could take away sins. 5 Therefore, when He entered into the world, He said, "Sacrifices and offerings You did not desire, but You have clothed me in a Body. 6 Burnt offering and sin offering You have not required. 7 Then said I, 'Lo, I come; in the beginning of the books it is written of me, 'I delight to do Your will, O Elohim'.' "
8 Above when He said, "Sacrifices and offerings, and burnt offerings, and offerings for sins, You would not have," these were the very ones which were offered according to the Torah. 9 And after that He said, "Lo, I come to do Your will, O Elohim." Thus He put an end to the first in order to establish the second. 10 By this very will we are made kadosh through the offering of the Body of Yeshua HaMashi'akh, once, for all. 11 For every Kohen Gadol who was appointed ministered daily, offering the same sacrifices, which had never been able to cleanse sins; 12 but this one, after He had offered one sacrifice for sins, sat down on the right hand of Elohim forever. 13 From henceforth, there He will remain until His enemies are placed as a stool under His feet. 14 For by one offering He has perfected forever those who are consecrated. 15 The Ru'akh HaKodesh is also a witness to us; for He had said before, 16 "This is the Brit that I will make with them after those days, says יהוה , I will put my Torah in their minds and write it on their hearts. 17 And their iniquities and sins will I remember no more." 18 For where there is forgiveness of sins, there is no need for an offering for sins.
19 Having therefore, my brethren, confidence to enter into the Beit HaKodesh by the blood of Yeshua, 20 by a new and living way which He has made new for us through the veil, that is to say, His Body, 21 and having a great Kohen Gadol over Beit HaElohim, 22 therefore, let us draw near with a whole heart, in full assurance of absolute trust, having our hearts sprinkled and cleansed of evil thought and our bodies washed with pure water. 23 Let us remain firm in the profession of our absolute trust, without wavering, for He who has promised us is faithful. 24 And let us consider one another, to stir up love and good works, 25 not forsaking the assembling of ourselves together, as is customary for some; but exhorting one another, and so much the more when you see that Day approaching.

אגרת שאול אל העברים פרק י
א הֵן הַתּוֹרָה צֵל הַטּוֹבוֹת הָעֲתִידוֹת הָיָה אֲשֶׁר בָּהּ; לֹא עֶצֶם הַדְּבָרִים, לָכֵן, אַף כִּי בְּכָל שָׁנָה הֻקְרְבוּ אוֹתָם הַזְּבָחִים, מֵעוֹלָם לֹא יָכְלוּ לְהַשְׁלִים אֶת הַמַּקְרִיבִים אוֹתָם; ב שֶׁהֲרֵי אִלּוּ הִשְׁלִימוּ, כְּבָר הָיוּ חֲדֵלִים מִקָּרְבְּנוֹתֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁאֵלֶּה אֲשֶׁר טֹהֲרוּ פַּעַם אַחַת לֹא הָיָה נוֹקְפָם עוֹד מַצְפּוּנָם בַּחֲטָאִים. ג בְּרַם בְּאוֹתָם זְבָחִים מַזְכִּירִים הֵם אֶת חֲטָאֵיהֶם בְּכָל שָׁנָה; ד שֶׁכֵּן אֵין דַּם פָּרִים וּשְׂעִירִים יָכוֹל לְטַהֵר מֵחֲטָאִים. ה לָכֵן בְּהִכָּנְסוֹ לָעוֹלָם אָמַר: בִּזְבָחִים וְקָרְבָּנוֹת לֹא חָפַצְתָּ, אֶלָּא גּוּף הִלְבַּשְׁתַּנִי; ו וְעוֹלוֹת שְׁלָמִים עַל חֲטָאִים לֹא שָׁאַלְתָּ. ז אָז אָמַרְתִּי: הִנֵּה אֲנִי בָּא, כִּי בְּרֹאשׁ הַסְּפָרִים כָּתוּב עָלַי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, אֱלֹהִים.
ח אָמַר לְעֵיל, זְבָחִים וְקָרְבָּנוֹת וְעוֹלוֹת שְׁלָמִים עַל חֲטָאִים לֹא חָפַצְתָּ, אֲשֶׁר הֻקְרְבוּ בַּתּוֹרָה. ט וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר: הִנֵּה אֲנִי בָּא לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, אֱלֹהִים. בְּכָךְ בִּטֵּל אֶת הָרִאשׁוֹנָה כְּדֵי לְהָקִים אֶת הַשְּׁנִיָּה; י שֶׁהֲרֵי בִּרְצוֹנוֹ זֶה קֻדַּשְׁנוּ בְּקָרְבַּן גּוּפוֹ שֶׁל יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, פַּעַם אַחַת. יא הֵן כָּל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁעָמַד וְשֵׁרֵת מִדֵּי יוֹם, הִקְרִיב אֶת אוֹתָם הַזְּבָחִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא יָכְלוּ לְטַהֵר מֵחֲטָאִים. יב אֲבָל זֶה הִקְרִיב זֶבַח אֶחָד עַל חֲטָאִים וְיָשַׁב לִימִין הָאֱלֹהִים לְעוֹלָם, יג וּמְחַכֶּה מֵאָז וְאֵילָךְ עַד אֲשֶׁר יוּשְׁתוּ אוֹיְבָיו הֲדוֹם תַּחַת רַגְלָיו, יד כִּי בְּקָרְבָּן אֶחָד הִשְׁלִים לְעוֹלָם אֶת הַמְקֻדָּשִׁים בּוֹ. טו וּמְעִידָה לָנוּ גַּם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁאָמְרָה: טז זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶתֵּן לָהֶם אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם יהוה : נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּשִׂכְלָם וְעַל לִבָּם אֶכְתֳּבֶנָּה; יז וְעַוְלָתָם וְחַטְּאוֹתֵיהֶם לֹא אֶזְכֹּר לָהֶם. יח וְהֵיכָן שֶׁיֵּשׁ סְלִיחַת חֲטָאִים לֹא דָּרוּשׁ קָרְבָּן עַל חֲטָאִים.
יט לְפִיכָךְ, אַחַי, יֵשׁ לָנוּ הָעֹז בִּכְנִיסָה לְבֵית הַקֹּדֶשׁ בְּדַם יֵשׁוּעַ, כ וּנְתִיב הַחַיִּים שֶׁחִדֵּשׁ לָנוּ כָּעֵת בַּפָּרֹכֶת אֲשֶׁר הִיא בְּשָׂרוֹ; כא וְיֵשׁ לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל עַל בֵּית הָאֱלֹהִים. כב לָכֵן נִתְקָרְבָה נָא בְּלֵבָב שָׁלֵם וּבְבִטְחוֹן הָאֱמוּנָה, בִּהְיוֹת לִבּוֹתֵינוּ מֻזִּים וּטְהוֹרִים מִמַּצְפּוּן מְרֻשָּׁע, וְגּוּפֵנוּ רָחוּץ בְּמַיִם טְהוֹרִים, כג וְנַחֲזִיקָה בְּהוֹדָאַת תִּקְוָתֵנוּ וְאַל נִסְטֶה; כִּי נֶאֱמָן הוּא מִי שֶׁהִבְטִיחַ לָנוּ. כד וְנָשִׂים לֵב זֶה אֶל זֶה לְעוֹרֵר אַהֲבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. כה וְאַל נַעֲזֹב אֶת אֲסֵפָתֵנוּ כַּמִּנְהָג שֶׁיֵּשׁ לְמִקְצָת אֲנָשִׁים, אֶלָּא הַפְצִירוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ, בְּיוֹתֵר כִּרְאוֹתְכֶם כִּי קָרֵב הַיּוֹם הַהוּא.

Ma'asei HaShlikhim Chapter 15
1 And certain men who had come down from Y'hudah taught the brethren, “Unless you are circumcised in accordance with the Torah, you cannot be saved.” 2 And there was great dissension and controversy between them and Pavlos and Bar-Naba, and it reached such a point that it was necessary for Pavlos and Bar-Naba and others with them to go up to Yerushalayim to the Shlikhim and elders concerning this question. 3 They were given an escort and sent on their way by the congregation, and they traveled through all Fenikiya and the territory of the Shomronim, declaring the reconciliation of the Goyim; and they caused great joy to all the brethren. 4 On their arrival at Yerushalayim, they were received by the congregation, and by the Shlikhim and elders; and they reported everything that Elohim had done with them. 5 But some of the men who trusted who were from the sect of the P'rushim rose up and said, “You must circumcise them and command them to keep the Torah of Moshe.”
6 Then the Shlikhim and elders assembled to consider this matter. 7 And after much controversy, Shimon Kefa rose up and said to them, “Men and brethren, you know that from the early days Elohim chose that from my mouth the Goyim should hear the word of HaB'sorah, and Emunah. 8 And Elohim, who knows what is in the heart, has testified concerning them, and has given them The Ru'akh HaKodesh just as He did to us. 9 And He did not discriminate between us and them, because He purified their hearts by absolute trust. 10 Now, therefore, why do you tempt Elohim by putting a yoke upon the necks of the talmidim which neither our fathers nor we were able to bear? 11 But we trust that through the compassion of Adoneinu Yeshua HaMashi'akh we shall be saved even as they.” 12 Then the whole congregation was silent and listened to Pavlos and Bar-Naba, who were declaring the miracles and signs among the Goyim and everything which Elohim had wrought by their hands.
13 And when they had ceased speaking, Ya'akov rose up and said, “Men and brethren, hear me: 14 Shimon Kefa has told you how Elohim, from the beginning, chose a people from the Goyim for His Name. 15 And with this the words of the Nevi'im agree, as it is written, 16 ‘After this I will return, and I will set up again the Sukka of David which has fallen down; and I will repair what has fallen from it, and I will set it up, 17 so that the men who remain may seek after יהוה , and also all the Goyim upon whom My Name is called; so said יהוה , who does all these things.' 18 The works of Elohim are known from the very beginning. 19 Because of this, I say do not trouble those who turn to Elohim from among the Goyim. 20 But let us send word to them that they abstain from defilement by sacrifices to idols, and from fornication, and from creatures strangled, and from blood. 21 For Moshe, since early generations, has those who declare him in the Beit K'nessets in every city who read him on every Yom Shabbat.”

יוחנן פרק ז
א אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְהַלֵּךְ יֵשׁוּעַ בַּגָּלִיל; כִּי לֹא רָצָה לְהִתְהַלֵּךְ בִּיהוּדָה, מִפְּנֵי שֶׁהַיְּהוּדִים בִּקְשׁוּ לְהָרְגוֹ. ב וְחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁל הַיְּהוּדִים הָיָה קָרוֹב; ג וְאָמְרוּ לוֹ אֶחָיו לְיֵשׁוּעַ: צֵא לְךָ מִכָּאן וְלֵךְ לִיהוּדָה, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ תַּלְמִידֶיךָ אֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה; ד כִּי אֵין אִישׁ עוֹשֶׂה דָּבָר בַּסֵּתֶר וְרוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה בְּגָלוּי. אִם עוֹשֶׂה אַתָּה אֶת אֵלֶּה, הַרְאֵה עַצְמְךָ לָעוֹלָם; ה שֶׁכֵּן אֲפִלּוּ אֶחָיו לֹא הֶאֱמִינוּ בְּיֵשׁוּעַ. ו אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: זְמַנִּי שֶׁלִּי עַד עַתָּה לֹא הִגִּיעַ, אֲבָל זְמַנְכֶם שֶׁלָּכֶם מָצוּי בְּכָל עֵת. ז אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לִשְׂנֹא אֶתְכֶם; אֲבָל אוֹתִי הוּא שׂוֹנֵא, מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי מֵעִיד עָלָיו כִּי מַעֲשָׂיו רָעִים הֵם. ח אַתֶּם עֲלוּ לַחַג הַזֶּה. אֲנִי אֵינֶנִּי עוֹלֶה עַכְשָׁו לַחַג הַזֶּה, כִּי זְמַנִּי לֹא נִשְׁלַם. ט אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַר, וְנִשְׁאַר בַּגָּלִיל. י אֲבָל כְּשֶׁעָלוּ אֶחָיו לַחַג, אָז גַּם הוּא עָלָה, לֹא בְּגָלוּי אֶלָּא בַּסֵּתֶר. יא וְהַיְּהוּדִים חִפְּשׂוּהוּ בַּחַג וְאָמְרוּ: אֵיפֹה הוּא? יב וְרִטּוּן רַב הָיָה עָלָיו בֶּהָמוֹן; כִּי הָיוּ אֲשֶׁר אָמְרוּ שֶׁטּוֹב הוּא; וַאֲחֵרִים אָמְרוּ: לֹא אֶלָּא מַטְעֶה הוּא אֶת הָעָם. יג אַךְ אִישׁ לֹא דִּבֵּר עָלָיו בְּגָלוּי, מִפַּחַד הַיְּהוּדִים.
יד וּכְשֶׁהִגִּיעוּ יְמֵי הַחַג לְמַחֲצִיתָם, עָלָה יֵשׁוּעַ לַהֵיכָל וְלִמֵּד. טו וְהִתְפַּלְּאוּ הַיְהוּדִים וְאָמְרוּ: אֵיךְ יוֹדֵעַ זֶה סֵפֶר אַף שֶׁלֹּא לָמַד? טז עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר: תּוֹרָתִי אֵינֶנָּה שֶׁלִּי,אֶלָּא שֶׁל אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי. יז מִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנוֹ מַבְחִין בְּתוֹרָתִי אִם מֵאֱלֹהִים הִיא, אוֹ אִם אֲנִי מֵעַצְמִי מְדַבֵּר. יח מִי שֶׁמִּשִּׂכְלוֹ שֶׁלּוֹ מְדַבֵּר, מְבַקֵּשׁ כָּבוֹד לְעַצְמוֹ; אֲבָל הַמְבַקֵּשׁ אֶת כְּבוֹד מִי שֶׁשְּׁלָחוֹ, מְהֵימָן הוּא וְאֵין בְּלִבּוֹ עַוְלָה. יט הַאִם לֹא מֹשֶׁה נָתַן לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה? וְאֵין אִישׁ מִכֶּם שׁוֹמֵר אֶת הַתּוֹרָה. כ מַדּוּעַ מְבַקְּשִׁים אַתֶּם לְהָרְגֵנִי? עָנָה הֶהָמוֹן וְאָמַר: שֵׁד יֵשׁ לְךָ; מִי מְבַקֵּשׁ לְהָרְגְךָ? כא עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: מַעֲשֶׂה אֶחָד עָשִׂיתִי וְכֻלְּכֶם מִתְפַּלְּאִים. כב מִשּׁוּם כָּךְ מֹשֶׁה נָתַן לָכֶם אֶת הַמִּילָה, לֹא מִשּׁוּם שֶׁמִּמֶּנּוּ, מִמֹּשֶׁה, הִיא, אֶלָּא שֵׁמִּן הָאָבוֹת הִיא; וּבְשַׁבָּת מָלִים אַתֶּם אָדָם. כג וְאִם נִמּוֹל אָדָם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת לְמַעַן לֹא תּוּפַר תּוֹרַת מֹשֶׁה, עָלַי רוֹטְנִים אַתֶּם שֶׁאָדָם שָׁלֵם רִפֵּאתִי בְּיוֹם הַשַּׁבָּת? כד אַל תִּהְיוּ שׁוֹפְטִים בְּמַשּׂוֹא פָּנִים, אֶלָּא מִשְׁפַּט צֶדֶק שִׁפְטוּ. כה וְאָמְרוּ אֲנָשִׁים מִירוּשָׁלַיִם: הַאִם לֹא זֶהוּ אֲשֶׁר מְבַקְּשִׁים לְהָרְגוֹ? כו וְהִנֵּה בְּגָלוּי הוּא מְדַבֵּר וּמְאוּמָה לֹא אוֹמְרִים לוֹ. שֶׁמָּא הִכִּירוּ הַזְּקֵנִים שֶׁזֶּהוּא בֶּאֱמֶת הַמָּשִׁיחַ? כז אֲבָל זֶה, יוֹדְעִים אָנוּ מֵאַיִן הוּא. בְּרַם הַמָּשִׁיחַ כַּאֲשֶׁר יָבוֹא, אִישׁ לֹא יֵדַע מֵאַיִן הוּא. כח וְנָשָׂא יֵשׁוּעַ אֶת קוֹלוֹ כַּאֲשֶׁר לִמֵּד בַּהֵיכָל, וְאָמַר: אוֹתִי אַתֶּם מַכִּירִים, וּמֵאַיִן אֲנִי יוֹדְעִים אַתֶּם; וּמֵעַצְמִי לֹא בָּאתִי, אַךְ מְהֵימָן הוּא מִי שֶׁשְּׁלָחַנִי, אֲשֶׁר אֵינְכֶם מַכִּירִים אוֹתוֹ. כט אֲבָל אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ, כִּי מִמֶּנּוּ אֲנִי וְהוּא שְׁלָחַנִי. ל וּבִקְּשׁוּ לְתָפְסוֹ, אַךְ אִישׁ לֹא שָׂם עָלָיו יָד מִפְּנֵי שֶׁעוֹד לֹא בָּאָה שְׁעָתוֹ. לא אֲבָל רַבִּים מִן הֶהָמוֹן הֶאֱמִינוּ בּוֹ וְאָמְרוּ: הַמָּשִׁיחַ כַּאֲשֶׁר יָבוֹא, הַאִם יַעֲשֶׂה אוֹתוֹת גְּדוֹלִים יוֹתֵר מֵאֵלֶּה שֶׁעוֹשֶׂה זֶה? לב וְשָׁמְעוּ הַפְּרוּשִׁים אֶת הַהֲמוֹנִים מְדַבְּרִים עָלָיו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְשָׁלְחוּ הֵם וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים שׁוֹטְרִים כְּדֵי שֶׁיִּתְפְּסוּהוּ. לג וְאָמַר יֵשׁוּעַ: עוֹד זְמַן מְעַט אֲנִי עִמָּכֶם וְהוֹלֵךְ אֲנִי אֶל מִי שֶׁשְּׁלָחַנִי. לד וּתְחַפְּשׂוּנִי וְלֹא תּמְצְאוּנִי; וּבַאֲשֶׁר אֲנִי אֶהְיֶה, אַתֶּם אֵינְכֶם יְכוֹלִים לָבוֹא לְשָׁם. לה אָמְרוּ הַיְּהוּדִים לְעַצְמָם: לְאָן עָתִיד הַלָּה לָלֶכֶת שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא נִמְצָא אוֹתוֹ? וְכִי לְאַרְצוֹת הַגּוֹיִים עָתִיד הוּא לָלֶכֶת, וִילַמֵּד אֶת עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים? לו מַהוּ הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁאָמַר, תְּחַפְּשׂוּנִי וְלֹא תּמְצְאוּנִי; וּבַאֲשֶׁר אֲנִי אֶהְיֶה, אַתֶּם אֵינְכֶם יְכוֹלִים לָבוֹא לְשָׁם?
לז וּבַיּוֹם הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא הָאַחֲרוֹן בַּחַג, עָמַד יֵשׁוּעַ וְקָרָא וְאָמַר: אִם צָמֵא אִישׁ, יָבוֹא אֵלַי וְיִשְׁתֶּה! לח כָּל מִי שֶׁמַּאֲמִין בִּי, כְּפִי שֶׁאָמְרוּ הַכְּתוּבִים, נַהֲרֵי מַיִם חַיִּים יִזְרְמוּ מִקִּרְבּוֹ. לט וְאֶת זֹאת אָמַר עַל הָרוּחַ שֶׁעֲתִידִים הָיוּ לְקַבֵּל הַמַּאֲמִינִים בּוֹ; כִּי עוֹד לֹא נִתְּנָה הָרוּחַ, מִשּׁוּם שֶׁעוֹד לֹא נִתְפָּאֵר יֵשׁוּעַ. מ וְרַבִּים מִן הֶהָמוֹן שֶׁשָּׁמְעוּ אֶת דְּבָרָיו, אָמְרוּ: זֶהוּ בֶּאֱמֶת הַנָּבִיא. מא אֲחֵרִים אָמְרוּ: זֶהוּ הַמָּשִׁיחַ. אַחֵרִים אָמְרוּ: הַאִם מִן הַגָּלִיל יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ? מב הֲלֹא הַכָּתוּב אָמַר שֶׁמִּזֶּרַע דָּוִד וּמִבֵּית לֶחֶם עִיר דָּוִד יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ? מגוְהָיְתָה מַחֲלֹקֶת בֶּהָמוֹן עַל אוֹדוֹתָיו. מדוְהָיוּ אֲנָשִׁים מֵהֶם שֶׁרָצוּ לִתְפֹּס אוֹתוֹ, אַךְ אִישׁ לֹא שָׂם עָלָיו יָד.
מה וּבָאוּ הַשּׁוֹטְרִים הָהֵם אֶל רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַפְּרוּשִׁים, וְאָמְרוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים: מַדּוּעַ לֹא הֲבֵאתֶם אוֹתוֹ? מו אָמְרוּ לָהֶם הַשּׁוֹטְרִים: מֵעוֹלָם לֹא דִּבֵּר כָּךְ אָדָם, כְּמוֹ שֶׁמְּדַבֵּר הָאִישׁ הַזֶּה. מז אָמְרוּ לָהֶם הַפְּרוּשִׁים: הַאִם גַּם אַתֶּם הֻטְעֵיתֶם? מח הַאִם אִישׁ מִן הַמַּנְהִיגִים אוֹ מִן הַפְּרוּשִׁים הֶאֱמִין בּוֹ, מט חוּץ מִן הָעָם הַזֶּה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ תּוֹרָה? אֲרוּרִים הֵם. נ אָמַר לָהֶם נַקְדִּימוֹן, אֶחָד מֵהֶם אֲשֶׁר בָּא אֶל יֵשׁוּעַ בַּלַּיְלָה: נאהַאִם תּוֹרָתֵנוּ מַרְשִׁיעָה אָדָם בְּלִי שֶׁתִּשְׁמַע מִמֶנּוּ תְּחִלָּה וְתֵדַע מֶה עָשָׂה? נב עָנוּ וְאָמְרוּ לוֹ: הַאִם גַּם אַתָּה מִן הַגָּלִיל? חֲקֹר וּרְאֵה שֶׁאֵין נָבִיא קָם מִן הַגָּלִיל. נג אָז הָלַךְ כָּל אֶחָד לְבֵיתוֹ.

Yokhanan Chapter 8
1 Then Yeshua went to Har HaZetim. 2 And in the morning He came again to the Heikhal, and all the people were coming to Him; and He sat down and taught them. 3 Then the Sofrim and the P'rushim brought a woman who was caught in adultery; and they made her to stand in the midst. 4 They said to Him, “Teacher, this woman was caught openly in the act of adultery. 5 Now in the Torah of Moshe it is commanded that women such as these should be stoned; but what do you say?” 6 They said this to test Him, that they might have a cause to accuse Him. While Yeshua was bent down, He was writing on the ground. 7 When they were through questioning Him, He straightened himself up and said to them, “He who is among you who is without sin, let him first throw a stone at her.” 8 And again as He bent down, He wrote on the ground. 9 And when they heard it, they left one by one, beginning with the elders; and the woman was left alone in the midst. 10 When Yeshua straightened Himself up, He said to the woman, “Where are they? Did no man condemn you?” 11 She said, “No man, Adon.” Then Yeshua said, “Neither do I condemn you; go away, and from henceforth, do not sin again.”
12 Again Yeshua spoke to them, saying, “I am the light of the world; he who follows me shall not walk in darkness, but He shall find for himself the light of life.” 13 The P'rushim said to Him, “You testify concerning yourself; your testimony is not true.” 14 Yeshua answered, saying to them, “Even though I testify concerning myself, my testimony is true, because I know from where I came and where I go; but you do not know from where I came or where I go. 15 You judge according to the flesh; but I judge no man. 16 And if I should judge, my judgment is true; because I am not doing it alone, but I and Avi who sent me. 17 And it is written in your own Torah that the testimony of two men is true. 18 I testify concerning myself, and Avi who sent me testifies concerning me.” 19 They said to Him, “Where is Avikha?” Yeshua answered, saying to them, “You know neither me nor Avi; if you knew me, you would know Avi also.” 20 These words He spoke in the treasury while He taught in the Heikhal; and no man arrested Him, for His time had not yet come.
21 Yeshua again said to them, “I am going away, and you will seek me, and you will die in your sins; and where I am going you cannot come.” 22 The Y'hudim said, “What, will He kill himself? For He says, ‘Where I am going, you cannot come.'” 23 And He said to them, “You are from below, and I am from above; you are of this world, but I am not of this world. 24 I told you that you will die in your sins; for unless you trust that I am He, you will die in your sins.” 25 The Y'hudim said, “Who are you?” Yeshua said to them, “Even though I should begin to speak to you, 26 I have many things to say and to judge concerning you; but He who sent me is true; and I speak in the world only those things which I have heard from Him.” 27 They did not understand that He spoke to them concerning HaAv. 28 Again Yeshua said to them, “When you have lifted up Ben HaAdam, then you will understand that I am He, and I do nothing of my own accord; but as Avi has taught me, so I speak just as He. 29 And He who sent me is with me; and Avi has never left me alone, because I always do what pleases Him.” 30 While He was speaking these words, a great many trusted in Him.
31 Then Yeshua said to the Yehudim who trusted in Him, “If you abide by my word, you are truly my Talmidim. 32 And you will know the truth, and that very truth will make you free.” 33 They said to Him, “We are the offspring of Avraham, and we have never been enslaved to any man; how do you say, ‘You will be free people?'” 34 Yeshua said to them, “Amein, Amein, I say to you, whoever commits sin is a servant of sin. 35 And a servant does not remain in the house forever, but the son remains forever. 36 If therefore HaBen shall make you free, you shall be free indeed. 37 I know you are the descendants of Avraham; but still you want to kill me, because you have no room in you for my word. 38 I speak what I have seen with Avi; and you do what you have seen with your father.”
39 They answered, saying to Him, “Our own father is Avraham.” Yeshua said to them, “If you were the sons of Avraham, you would be doing the works of Avraham. 40 But behold, now you want to kill me, even a man who has told you the truth which I heard from Elohim; this, Avraham did not do. 41 But you do the works of your father.” They said to him, “We are not born of fornication; we have one Father: Elohim.” 42 Yeshua said to them, “If Elohim were Avikhem, you would love me, for I proceeded forth and came out from Elohim; I did not come of my own accord, but He sent me. 43 Why therefore do you not understand my word, because you cannot obey my word? 44 You are from the father of accusation, and you want to do the lusts of your father, he who is a murderer of men from the very beginning and who never stands by the truth, because there is no truth in him. When he speaks, he speaks his own lie, because he is a liar, and the father of lies. 45 But because I speak the truth, you do not believe me.”
46 “Which one of you can rebuke me because of sin? If I speak the truth, why do you not trust me? 47 He who is of Elohim hears the words of Elohim; for this reason you do not hear, because you are not of Elohim.” 48 The Y'hudim answered, saying to Him, “Did we not say well, that you are a Shomroni and that you have a demon?” 49 Yeshua said to them, “I have no demon; but I honor Avi, and you curse me. 50 I do not seek my glory; there is one who seeks and judges.”
51 “Amein, Amein, I say to you, whoever obeys my word shall never see Mavet.” 52 The Y'hudim said to Him, “Now we are sure that you have a demon. Avraham and the Nevi'im have died; and yet you say, ‘whoever obeys my word shall never taste death.' 53 What, are you greater than our father Avraham who died, and the Nevi'im who died? Whom do you make yourself to be?” 54 Yeshua said to them, “If I honor myself, my honor is nothing; but it is Avi who honors me, the one of whom you say, ‘He is our Elohim.' 55 Yet you have not known Him, but I know Him; and if I should say I do not know Him, I would be a liar like yourselves; but I do know Him, and I obey His D'var. 56 Your father Avraham rejoiced to see my day; and he saw it and was glad.” 57 The Y'hudim said to Him, “You are not yet fifty years old, and yet have you seen Avraham?” 58 Yeshua said to them, “Amein, Amein, I say to you, before Avraham was born, I am He.” 59 So they took up stones, to stone Him, and Yeshua hid Himself and went out of the Heikhal, and He passed through the midst of them and went away.

יוחנן פרק ח
א וְיֵשׁוּעַ הָלַךְ אֶל הַר הַזֵּיתִים. ב בַּבֹּקֶר שׁוּב בָּא לַהֵיכָל, וְכָל הָעָם בָּאוּ אֵלָיו וְכַאֲשֶׁר יָשַׁב, לִמֵּד אוֹתָם. ג וְהֵבִיאוּ הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים אִשָּׁה שֶׁנִּתְפְּסָה בְּנִאוּף; וְכַאֲשֶׁר הֶעֱמִידוּהָ בָּאֶמְצַע, ד אָמְרוּ לוֹ: מוֹרֶה, הָאִשָּׁה הַזֹּאת נִתְפְּסָה בְּגָלוּי בְּמַעֲשֵׂה נִאוּף. ה וּבְתוֹרַת מֹשֶׁה צִוָּה שֶׁנִּסְקֹל כְּמוֹתָן. וּבְכֵן, אַתָּה, מָה אַתָּה אוֹמֵר? וזֹאת אָמְרוּ כְּשֶׁהֵם מְנַסִּים אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם עִלָּה לְהַאֲשִׁימוֹ. אֲבָל יֵשׁוּעַ לְאַחַר שֶׁהִתְכּוֹפֵף מַטָּה, כָּתַב בְּאֶצְבָּעוֹ עַל הָאָרֶץ. ז כַּאֲשֶׁר הוֹסִיפוּ לִשְׁאֹל אוֹתוֹ, הִזְדַּקֵּף וְאָמַר לָהֶם: אֵיזֶהוּ מִכֶּם אֲשֶׁר בְּלִי חֵטְא הוּא, רִאשׁוֹן יַשְׁלִיךְ עָלֶיהָ אֶבֶן. ח וְשׁוּב לְאַחַר שֶׁהִתְכּוֹפֵף כָּתַב עַל הָאָרֶץ. ט וְהֵם, כְּשָׁמְעָם, יָצְאוּ אֶחָד אֶחָד, הָחֵל מִן הַזְּקֵנִים. וְנִשְׁאַר יֵשׁוּעַ לְבַדּוֹ, וְהָאִשָּׁה עוֹמֶדֶת בָּעֶמְצַע. י וְכַאֲשֶׁר הִזְדַּקֵּף יֵשׁוּעַ, אָמַר לָהּ: אִשָּׁה, אֵיפֹה הֵם? אִישׁ לֹא הִרְשִׁיעֵךְ? יא וְהִיא אָמְרָה: אִישׁ לֹא, יהוה . אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: אַף אֲנִי אֵינֶנִּי מַרְשִׁיעַ אוֹתָךְ. לְכִי, וּמֵעַתָּה אַל תֶּחֶטְאִי שׁוּב.
יב שׁוּב דִּבֵּר אִתָּם יֵשׁוּעַ וְאָמַר: אֲנִי הוּא אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם. מִי שֶׁבָּא אַחֲרַי לֹא יִתְהַלֵּךְ בַּחֹשֶׁךְ, אֶלָּא יִמְצָא לוֹ אֶת אוֹר הַחַיִּים. יג אָמְרוּ לוֹ הַפְּרוּשִׁים: אַתָּה עַל עַצְמְךָ מֵעִיד; עֵדוּתֵךְ אֵינֶנָּה מְהֵימָנָה. יד עָנָה יֵשׁוּעַ ואָמַר לָהֶם: גַּם אִם אֲנִי מֵעִיד עַל עַצְמִי, מְהֵימָנָה הִיא עֵדוּתִי; כִּי יוֹדֵעַ אֲנִי מֵאַיִן בָּאתִי וּלְאָן אֲנִי הוֹלֵךְ. אֲבָל אַתֶּם אֵינְכֶם יוֹדְעִים מֵאַיִן בָּאתִי, וְלֹא לְאָן אֲנִי הוֹלֵךְ. טו אַתֶּם כְּדֶרֶךְ הַבָּשָׂר שׁוֹפְטִים אַתֶּם; אֲנִי אֵינֶנִּי שׁוֹפֵט אִישׁ. טז וְאִם אֲנִי שׁוֹפֵט, מִשְׁפָּטִי אֱמֶת הוּא; כִּי אֵינֶנִּי לְבַדִּי, אֶלָּא אֲנִי וְאָבִי אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי. יז וּבְתוֹרַתְכֶם כָּתוּב שֶׁעֵדוּת שְׁנֵי אֲנָשִׁים מְהֵימָנָה הִיא. יח אֲנִי הוּא הַמֵּעִיד עַל עַצְמִי, וְאָבִי אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי מֵעִיד עָלַי. יט אָמְרוּ לוֹ: אֵיפֹה אָבִיךָ? עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: גַּם אוֹתִי אֵינְכֶם מַכִּירִים,גַּם לֹא אֶת אָבִי.אִלּוּ הִכַּרְתֶּם אוֹתִי, גַּם אֶת אָבִי הֱיִיתֶם מַכִּירִים. כ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֵּר בְּבֵית הָאוֹצָר, כַּאֲשֶׁר לִמֵּד בַּהֵיכָל. וְלֹא תְּפָסוֹ אִישׁ, כִּי עוֹד לֹא בָּאָה שְׁעָתוֹ.
כא שׁוּב אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: אֲנִי הוֹלֵךְ וּתְחַפְּשׂוּנִי, וְתָמוּתוּ בַּחֲטָאֵיכֶם; וּלְאָן שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ, אַתֶּם אֵינְכֶם יְכוֹלִים לָבוֹא. כב אָמְרוּ הַיְּהוּדִים: הַאִם אָמְנָם יַהֲרֹג אֶת עַצְמוֹ, שֶׁהוּא אוֹמֵר 'לְאָן שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ, אַתֶּם אֵינְכֶם יְכוֹלִים לָבוֹא'? כג וְהוּא אָמַר לָהֶם: אַתֶּם, מִלְּמַטָּה אַתֶּם; וַאֲנִי מִלְמַעְלָה. אַתֶּם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. אֲנִי אֵינֶנִּי מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. כד אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁתָּמוּתוּ בַּחֲטָאֵיכֶם; שֶׁכֵּן אִם לֹא תַּאֲמִינוּ שֶׁאֲנִי הוּא, תָּמוּתוּ בַּחֲטָאֵיכֶם. כה אָמְרוּ הַיְּהוּדִים: מִי אַתָּה? אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: אַף שֶׁהִתְחַלְתִּי לְדַבֵּר אִתְּכֶם, כו הַרְבֵּה יֵשׁ לִי לוֹמַר עֲלֵיכֶם וְלִשְׁפֹּט. אֲבָל מִי שֶׁשְּׁלָחַנִי מְהֵימָן הוּא; וַאֲנִי אֶת הַדְּבָרִים שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ, אֶת אֵלֶּה אֲנִי מְדַבֵּר בָּעוֹלָם. כז וְהֵם לֹא יָדְעוּ שֶׁעַל הָאָב אָמַר לָהֶם. כח שׁוּב אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: כַּאֲשֶׁר תָּרִימוּ אֶת בֶּן הָאָדָם, אָז תֵּדְעוּ שֶׁאֲנִי הוּא; וְשׁוּם דָּבָר אֵינֶנִּי עוֹשֶׂה מֵעַצְמִי, אֶלָּא כְּפִי שֶׁלִּמְּדַנִי אָבִי,כָּךְ אֲנִי מְדַבֵּר. כטוּמִי שֶׁשְּׁלָחַנִי אִתִּי הוּא. וְלֹא עֲזָבַנִי לְבַדִּי אָבִי; כִּי אֲנִי אֶת הַטּוֹב בְּעֵינָיו עוֹשֵׂה בְּכָל עֵת. ל וְכַאֲשֶׁר דִּבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, רַבִּים הֶאֱמִינוּ בּוֹ.
לא וְאָמַר יֵשׁוּעַ לַיְּהוּדִים הַלָּלוּ שֶׁהֶאֱמִינוּ בּוֹ: אִם אַתֶּם תַּעַמְדוּ בִּדְבָרִי, בֶּאֱמֶת תַּלְמִידַי אַתֶּם. לב וְתֵדְעוּ אֶת הָאֱמֶת, וְהִיא הָאֱמֶת תְּשַׁחְרֶרְכֶם. לג אָמְרוּ לוֹ: זֶרַע אַבְרָהָם אֲנַחְנוּ וּמֵעוֹלָם לֹא הָיִינוּ מְשֻׁעְבָּדִים בְּעַבְדוּת לְאִישׁ. כֵּיצַד אַתָּה אוֹמֵר, תִּהְיוּ בְּנֵי חוֹרִין? לד אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: אָמֵן אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, כָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה חֵטְא עֶבֶד הוּא שֶׁל הַחֵטְא. לה וְהָעֶבֶד אֵינוֹ שׁוֹכֵן לְעוֹלָם בַּבַּיִת, אֲבָל הַבֵּן שׁוֹכֵן לְעוֹלָם. לולָכֵן אִם הַבֵּן יְשַׁחְרֶרְכֶם, בֶּאֱמֶת תִּהְיוּ בְּנֵי חוֹרִין. לז יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁזֶּרַע אַבְרָהָם אַתֶּם; אַךְ מְבַקְּשִׁים אַתֶּם לְהָרְגֵנִי מִשּׁוּם שֶׁאֵינְכֶם קוֹלְטִים אֶת דְּבָרִי. לח אֲנִי מַה שֶּׁרָאִיתִי אֵצֶל אָבִי מְדַבֵּר אֲנִי; וְאַתֶּם מַה שֶּׁרְאִיתֶם אֵצֶל אֲבִיכֶם עוֹשִׂים אַתֶּם.
לט עָנוּ וְאָמְרוּ לוֹ: אָבִינוּ שֶׁלָּנוּ אַבְרָהָם הוּא. אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: אִלּוּ בְּנֵי אַבְרָהָם הֱיִיתֶם, אֶת מַעֲשֵׂי אַבְרָהָם הֱיִיתֶם עוֹשִׂים. מ אֲבָל הִנֵּה כָּעֵת מְבַקְּשִׁים אַתֶּם לְהָרְגֵנִי, אִישׁ שֶׁדִּבֵּר אִתְּכֶם אֱמֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מֵהָאֱלֹהִים. זֹאת אַבְרָהָם לֹא עָשָׂה. מא אֲבָל אַתֶּם עוֹשִׂים אֶת מַעֲשֵׂי אֲבִיכֶם. אָמְרוּ לוֹ: אֲנַחְנוּ לֹא נוֹלַדְנוּ מִזְּנוּת. אָב אֶחָד יֵשׁ לָנוּ, הָאֱלֹהִים. מב אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: אִלּוּ הָאֱלֹהִים הָיָה אֲבִיכֶם, הֱיִיתֶם אוֹהֲבִים אוֹתִי; כִּי אֲנִי מֵאֵת הָאֱלֹהִים יָצָאתִי וּבָאתִי. וְלֹא מֵעַצְמִי בָּאתִי, אֶלָּא הוּא שְׁלָחַנִי. מג מִשּׁוּם מָה אֵין אַתֶּם מְבִינִים אֶת דְּבָרִי? עַל שׁוּם שֶׁאֵינְכֶם יְכוֹלִים לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרִי. מד אַתֶּם מִן הָאָב הַמְקַטְרֵג הִנְּכֶם, וְאֶת תַּאֲוַת אֲבִיכֶם חֲפֵצִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֲשֶׁר מִבְּרֵאשִׁית רוֹצֵחַ אָדָם הוּא וּבָאֱמֶת אֵינוֹ עוֹמֵד, מִשּׁוּם שֶׁאֵין אֱמֶת בּוֹ; וְכַאֲשֶׁר הוּא מְדַבֵּר כָּזָב, מִשֶּׁלּוֹ הוּא מְדַבֵּר, כִּי שַׁקְרָן הוּא, אַף אֲבִי הַכָּזָב. מה אֲבָל אֲנִי, שֶׁאֱמֶת מְדַבֵּר אֲנִי, אֵינְכֶם מַאֲמִינִים לִי.
מו מִי מִכֶּם עַל חֵטְא יוֹכִיחֵנִי? וְאִם אֱמֶת אֲנִי מְדַבֵּר, אַתֶּם מַדּוּעַ אֵינְכֶם מַאֲמִינִים לִי? מז מִי שֶׁמֵּאֵת הָאֱלֹהִים הוּא, שׁוֹמֵעַ אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים. מִשּׁוּם כָּךְ אַתֶּם אֵינְכֶם שׁוֹמְעִים, מִשּׁוּם שֶׁאֵינְכֶם מֵאֵת הָאֱלֹהִים. מח עָנוּ הַיְּהוּדִים וְאָמְרוּ לוֹ: הַאֵין אוֹמְרִים אָנוּ נְכוֹנָה, שֶׁשּׁוֹמְרוֹנִי אַתָּה וְשֵׁד יֵשׁ לְךָ? מט אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: לִי אֵין שֵׁד; אֶלָּא אֶת אָבִי אֲנִי מְכַבֵּד, וְאַתֶּם בָּזִים לִי. נ וַאֲנִי אֵינֶנִּי מְבַקֵּשׁ אֶת כְּבוֹדִי; יֵשׁ הַמְבַקֵּשׁ וְשׁוֹפֵט.
נא אָמֵן אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, מִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת דְּבָרִי לֹא יִרְאֶה מָוֶת לְעוֹלָם. נב אָמְרוּ לוֹ הַיְהוּדִים: עַכְשָׁו יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁשֵּׁד יֵשׁ לְךָ. אַבְרָהָם מֵת, וְגַם הַנְּבִיאִים, וְאַתָּה אוֹמֵר 'מִי שֵׁשּׁוֹמֵר אֶת דְּבָרִי לֹא יִטְעַם מָוֶת לְעוֹלָם'. נג הַאִם גָּדוֹל אַתָּה מֵאָבִינוּ אַבְרָהָם שֶׁמֵּת, וּמִן הַנְּבִיאִים שֶׁמֵּתוּ? מִי אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת עַצְמְךָ? נד אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: אִם אֲנִי מְכַבֵּד אֶת עַצְמִי, כְּבוֹדִי אֵינוֹ כְּלוּם. אָבִי הוּא הַמְכַבֵּד אוֹתִי, אֲשֶׁר אוֹמְרִים אַתֶּם, אֱלֹהֵינוּ הוּא. נה וְלֹא הִכַּרְתֶּם אוֹתוֹ, אֲבָל אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ. וְאִם אֹמַר שֶׁאֵינֶנִּי מַכִּיר אוֹתוֹ, אֶהְיֶה שַׁקְרָן כְּמוֹכֶם. אֶלָּא שֶׁאֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ, וְאֶת דְּבָרוֹ אֲנִי שׁוֹמֵר. נו אַבְרָהָם אֲבִיכֶם הִשְׁתּוֹקֵק לִרְאוֹת אֶת יוֹמִי, וְרָאָה וְשָׂמַח. נז אָמְרוּ לוֹ הַיְּהוּדִים: עֲדַיִן אֵינְךָ בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה וְאֶת אַבְרָהָם רָאִיתָ? נח אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: אָמֵן אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, בְּטֶרֶם הָיָה אַבְרָהָם אֲנִי הוּא. נט וְהֵרִימוּ אֲבָנִים לִרְגֹּם אוֹתוֹ; וְיֵשׁוּעַ הִסְתַּתֵּר וְיָצָא מִן הָהֵיכָל, וְעָבַר בֵּינֵיהֶם וְהָלַךְ.

Yokhanan Chapter 9
1 And as Yeshua passed by, He saw a man who was blind from his mother’s womb. 2 And His Talmidim asked Him, saying, “Teacher, who did sin, this man or his parents, that he was born blind?” 3 Yeshua said to them, “Neither did he sin nor his parents, but that the works of Elohim might be seen in him. 4 I must do the works of Him who sent me while it is day; the night comes when no man can work. 5 As long as I am in the world, I am the light of the world.” 6 When He said these words, He spat on the ground and mixed clay with His saliva, and He placed it on the eyes of the blind man. 7 Then He said to him, “Go and wash in the immersion pool of Shilo'akh.” He went and washed, and he came seeing.
8 His neighbors and those who had seen him before begging, said, “Is not this he who used to sit down and beg?” 9 Some said, “It is he;” and some said, “No, but he resembles him;” but he said, “I am he.” 10 Then they said to him, “How were your eyes opened?” 11 He answered, saying to them, “A man whose name is Yeshua made clay and placed it on my eyes, and He said to me, ‘Go and wash in the water of Shilo'akh;' and I went and washed, and I see.” 12 They said to him, “Where is he?” He said to them, “I do not know.”
13 So they brought to the P'rushim him who had been blind from his birth. 14 Now it was Shabbat when Yeshua made the clay and opened his eyes. 15 Again the P'rushim asked him, “How did you receive your sight?” He said to them, “He placed clay on my eyes, and I washed, and I see.” 16 Then some of the P'rushim said, “This man is not from Elohim, because He does not observe Shabbat;” others said, “How can a man who is a sinner do these miracles?” And there was a division among them. 17 They said to the blind man again, “What do you say concerning Him who opened your eyes?” He said to them, “I say He is a navi.” 18 But the Y'hudim did not believe concerning him that he had been blind and had received his sight, until they called the parents of him who had received his sight. 19 And they asked them, “Is this your son who you say was born blind? How then does he now see?” 20 His parents answered, saying, “We know that he is our son and that he was born blind. 21 But how he sees now or who opened his eyes we do not know; he is of age, ask him, he will speak for himself.” 22 His parents said these things because they were afraid of the Y'hudim; for the Y'hudim had decided already that if any man should confess that He is the Mashi'akh, they would put him out of the Beit K'nesset. 23 For this reason his parents said, “He is of age, ask him.” 24 So they called a second time the man who had been blind, and said to him, “Give praise to Elohim, for we know that this man is a sinner.” 25 He answered, saying to them, “If he is a sinner I do not know; but I do know one thing, that I was blind, and now, behold, I see.” 26 They said to him again, “What did He do to you? How did he open your eyes?” 27 He said to them, “I have already told you, and you did not listen; why do you want to hear it again? What, do you also want to become His Talmidim?” 28 Then they cursed him and said to him, “You are His talmid, but we are Talmidim of Moshe. 29 And we know that Elohim spoke with Moshe; but as for this man, we do not know where He is from.” 30 The man answered, saying to them, “This is surprising that you do not know where He is from, and yet He opened my eyes. 31 We know that Elohim does not hear the voice of sinners; but he hears the one who reveres Him and does His will. 32 From ages past it has never been heard that a man opened the eyes of one who was born blind. 33 If this man were not from Elohim, He could not have done this.” 34 They answered, saying to him, “You were wholly born in sins, and yet do you teach us?” And they cast him out.
35 And Yeshua heard that they had cast him out; and He found him and said to him, “Do you trust in Ben HaElohim?” 36 He who was healed answered, saying, “Who is He, My Adon, so that I may trust in Him?” 37 Yeshua said to him, “You have seen Him, and He is the one who is speaking with you.” 38 He said, “I do trust, My Adon;” and he fell down and worshipped Him.
39 Then Yeshua said to him, “I have come for the judgment of this world, so that those who cannot see may see, and those who see may become blind.” 40 When some of the P'rushim who were with Him heard these words, they said to Him, “What, are we also blind?” 41 Yeshua said to them, “If you were blind, you would have no sin; but now you say, ‘We see;' because of this your sin remains.”

יוחנן פרק ט
א וְכַאֲשֶׁר עָבַר, רָאָה אִישׁ עִוֵּר מִבֶּטֶן אִמּוֹ. ב וּשְׁאָלוּהוּ תַּלְמִידָיו וְאָמְרוּ: רַבֵּנוּ, מִי חָטָא, זֶה אוֹ הוֹרָיו, כִּי נוֹלַד עִוֵּר? ג אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: לֹא הוּא חָטָא וְלֹא הוֹרָיו; אֶלָּא לְמַעַן יֵרָאוּ בּוֹ מַעֲשֵׂי אֱלֹהִים. ד עָלַי לַעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשָׂיו שֶׁל מִי שֶׁשְּׁלָחַנִי כָּל עוֹד יוֹם. יָבוֹא לַיְלָה שֶׁבּוֹ אִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לִפְעֹל. ה בְּעוֹד אֲנִי בָּעוֹלָם, אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲנִי. ו וְכַאֲשֶׁר אָמַר אֶת אֵלֶּה, יָרַק עַל הָאָרֶץ וְהֵכִין בּוֹץ מִן הָרוֹק שֶׁלּוֹ, וּמָרַח עַל עֵינָיו שֶׁל הָעִוֵּר, ז וְאָמַר לוֹ: לֵךְ רְחַץ בִּבְרֵכַת הַשִּׁלּוֹחַ.וְהוּא הָלַךְ וְרָחַץ, וּבָא רוֹאֶה.
ח וּשְׁכֵנָיו וְהַלָּלוּ אֲשֶׁר רָאוּהוּ קֹדֶם לָכֵן מְבַקֵּשׁ נְדָבוֹת אָמְרוּ: הֲלֹא זֶה הוּא שֶׁיָּשַׁב וּבִקֵּשׁ נְדָבוֹת? ט יֵשׁ שֶׁאָמְרוּ: הוּא הוּא; וְיֵשׁ שֶׁאָמְרוּ: לֹא; אֶלָּא דּוֹמֶה הוּא לוֹ. אֲבָל הוּא אָמַר: אֲנִי הוּא. י אָמְרוּ לוֹ: אֵיךְ נִפְקְחוּ עֵינֶיךָ? יא עָנָה וְאָמַר לָהֶם: אִישׁ אֲשֶׁר שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ עָשָׂה בּוֹץ וּמָרַח לִי עַל עֵינַי, וְאָמַר לִי, לֵךְ רְחַץ בְּמֵי הַשִּׁלּוֹחַ. וְהָלַכְתִּי וְרָחַצְתִּי, וְרָאִיתִי. יב אָמְרוּ לוֹ: אֵיפֹה הוּא? אָמַר לָהֶם: אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.
יג וְהֵבִיאוּ אֶת אֲשֶׁר הָיָה קֹדֶם עִוֵּר אֶל הַפְּרוּשִׁים. יד וְשַׁבָּת הָיְתָה כְּשֶׁעָשָׂה יֵשׁוּעַ בּוֹץ וּפָקַח לוֹ אֶת עֵינָיו. טו וְשׁוּב שְׁאָלוּהוּ הַפְּרוּשִׁים: אֵיךְ רָאִיתָ? וְהוּא אָמַר לָהֶם: בּוֹץ שָׂם עַל עֵינַי, וְרָחַצְתִּי וְרָאִיתִי. טז וְאָמְרוּ לוֹ אֲחָדִים מִן הַפְּרוּשִׁים: הָאִישׁ הַזֶּה לֹא מֵאֱלֹהִים הוּא, כִּי אֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת הַשַּׁבָּת. וַאֲחֵרִים אָמְרוּ: אֵיךְ יָכוֹל אִישׁ חוֹטֵא לַעֲשׂוֹת אֶת הָאוֹתוֹת הָאֵלֶּה? וּמַחֲלֹקֶת הָיְתָה בֵּינֵיהֶם. יז אָמְרוּ שׁוּב לָעִוֵּר: אַתָּה מָה אוֹמֵר אַתָּה עָלָיו שֶׁפָּקַח לְךָ אֶת עֵינֶיךָ? אָמַר לָהֶם: אֲנִי אוֹמֵר שֶׁנָּבִיא הוּא. יח אַךְ לֹא הֶאֱמִינוּ עָלָיו הַיְּהוּדִים שֶׁעִוֵּר הָיָה וְרָאָה, עַד כִּי קָרְאוּ לְהוֹרָיו שֶׁל זֶה שֶׁרָאָה, יט וְשָׁאֲלוּ אוֹתָם: הַאִם זֶהוּ בִּנְכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם אוֹמְרִים כִּי נוֹלַד עִוֵּר? כֵּיצַד עַכְשָׁו הוּא רוֹאֶה? כ עָנוּ הוֹרָיו וְאָמְרוּ: אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁזֶּהוּ בְּנֵנוּ וְשֶׁנּוֹלַד עִוֵּר, כא אֲבָל כֵּיצַד עַכְשָׁו הוּא רוֹאֶה, אוֹ מִי פָּקַח לוֹ אֶת עֵינָיו, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים. אַף הוּא הִגִּיעַ לְפִרְקוֹ, שַׁאֲלוּ אוֹתוֹ; הוּא בְּעַד עַצְמוֹ יְדַבֵּר. כב אֶת אֵלֶּה אָמְרוּ הוֹרָיו מִשּׁוּם שֶׁפָּחֲדוּ מִן הַיְּהוּדִים; כִּי הַיְּהוּדִים גָּזְרוּ שֶׁאִם יוֹדֶה בּוֹ אִישׁ שֶׁהוּא הַמָּשִׁיחַ, יְנַדּוּהוּ מִן הַקָּהָל. כג מִשּׁוּם כָּךְ אָמְרוּ הוֹרָיו: הוּא הִגִּיעַ לְפִרְקוֹ, שַׁאֲלוּ אוֹתוֹ. כד וְקָרְאוּ לָאִישׁ פַּעַם שְׁנִיָּה, לָזֶה שֶׁהָיָה עִוֵּר, וְאָמְרוּ לוֹ: כַּבֵּד אֶת הָאֱלֹהִים, כִּי יוֹדְעִים אֲנַחְנוּ שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה חוֹטֵא הוּא. כה עָנָה הוּא וְאָמַר לָהֶם: אִם חוֹטֵא הוּא אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ. אֲבָל אַחַת אֲנִי יוֹדֵעַ, שֶׁעִוֵּר הָיִיתִי וְעַכְשָׁו הִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה. כו אָמְרוּ לוֹ שׁוּב: מֶה עָשָׂה לְךָ? אֵיךְ פָּקַח לְךָ אֶת עֵינֶיךָ? כז אָמַר לָהֶם: אָמַרְתִּי לָכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם. מַדּוּעַ שׁוּב רוֹצִים אַתֶּם לִשְׁמֹעַ? הַאִם גַּם אַתֶּם רוֹצִים לִהְיוֹת לְתַלְמִידִים? כח אַךְ הֵם חֵרְפוּהוּ וְאָמְרוּ לוֹ: אַתָּה תַּלְמִידוֹ שֶׁל הַהוּא, אֲבָל אֲנַחְנוּ תַּלְמִידִים שֶׁל מֹשֶׁה. כט וְיוֹדְעִים אָנוּ שֶׁעִם מֹשֶׁה דִּבֵּר הָאֱלֹהִים, אֲבָל זֶה, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים מֵאַיִן הוּא. ל עָנָה הָאִישׁ וְאָמַר לָהֶם: עַל זֹאת אֵפוֹא יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּא, שֶׁאַתֶּם אֵינְכֶם יוֹדְעִים מֵאַיִן הוּא; וְהוּא אֶת עֵינַי פָּקַח! לא יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁאֵין הָאֱלֹהִים שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל הַחוֹטְאִים; אֶלָּא לְמִי שֶׁיָּרֵא אוֹתוֹ וְעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹנוֹ, לוֹ הוּא שׁוֹמֵעַ. לב מֵעוֹלָם לֹא נִשְׁמַע שֶׁאִישׁ פָּקַח עֵינֵי עִוֵּר מִלֵּדָה. לג אִלּוּ לֹא מֵאֱלֹהִים הָיָה זֶה, לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת. לד עָנוּ וְאָמְרוּ לוֹ: אַתָּה כֻּלְּךָ בַּחֲטָאִים נוֹלַדְתָּ וְאַתָּה מְלַמֵּד אוֹתָנוּ? וְגֵרְשׁוּהוּ הַחוּצָה.
לה וְשָׁמַע יֵשׁוּעַ שֶׁגֵּרְשׁוּהוּ הַחוּצָה וּמָצָא אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ: הַאִם מַאֲמִין אַתָּה בְּבֶן הָאֱלֹהִים? לו עָנָה הַנִּרְפָּא וְאָמַר: מִי הוּא, אֲדוֹנִי, לְמַעַן אַאֲמִין בּוֹ? לז אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: רָאִיתָ אוֹתוֹ, וְהַמְדַבֵּר אִתְּךָ הוּא הוּא. לח וְהוּא אָמַר: מַאֲמִין אֲנִי, אֲדוֹנִי. וְנָפַל וְהִשְׁתַּחֲוָה לוֹ.
לט וְאָמַר יֵשׁוּעַ: לְמִשְׁפַּט הָעוֹלָם הַזֶּה בָּאתִי, כְּדֵי שֶׁהַלֹּא רוֹאִים יִרְאוּ, וְהָרוֹאִים יִהְיוּ לְעִוְרִים. מ וְשָׁמְעוּ אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אֵלֶּה מִן הַפְּרוּשִׁים שֶׁהָיוּ אִתּוֹ, וְאָמְרוּ לוֹ: הַאִם גַּם אֲנַחְנוּ עִוְרִים? מא אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: אִלּוּ הֱיִיתֶם עִוְרִים, לֹא הָיָה בָּכֶם חֵטְא; אַךְ כָּעֵת אוֹמְרִים אַתֶּם 'אֲנַחְנוּ רוֹאִים', מִשּׁוּם כָּךְ עוֹמֶדֶת חַטַּאתְכֶם.

Yokhanan Chapter 10
1 “Amein, Amein, I say to you, he who does not enter by the gate into the sheepfold, but climbs up from another place, is a thief and a bandit. 2 But he who enters by the gate is the shepherd of the sheep. 3 To this man the gatekeeper opens the gate, and the sheep hear his voice, and he calls his own sheep by their names and brings them out. 4 And when he has brought out his sheep, he goes before them; and his own sheep follow him, because they know his voice. 5 The sheep do not follow a stranger, but they run away from him, because they do not know the voice of a stranger.” 6 Yeshua spoke this mashal to them; but they did not understand what He was telling them. 7 Yeshua said to them again, “Amein, Amein, I say to you, I am the gate of the sheep. 8 All who have come are thieves and bandits, if the sheep did not hear them. 9 I am the gate; if any man enters My Way, he shall live, and he shall come in and go out and find pasture. 10 A thief does not come, except to steal and kill and destroy; I have come that you might have life, and have it abundantly. 11 I am the good shepherd; a good shepherd risks his life for the sake of his sheep. 12 But the hired person who is not the shepherd and who is not the owner of the sheep, when he sees the wolf coming, leaves the sheep and runs away; and the wolf comes and seizes and scatters the sheep. 13 The hired person runs away because he is hired and does not care for the sheep. 14 I am the good shepherd, and I know my own, and my own know me. 15 Just as Avi knows me, I also know Avi; and I lay down my life for the sake of the sheep. 16 I have other sheep also, which are not of this fold; them too I must bring, and they will hear my voice; and all the sheep will become one flock with one shepherd. 17 This is why Avi loves me, because I lay down my life so that I may take it up again. 18 No man takes it away from me, but I lay it down of my own will. Therefore I have the power to lay it down, and I have the power to take it up again. This command I received from Avi.”
19 There was again a division among the Yehudim because of these sayings. 20 And many of them said, “He is insane and rambles; why do you listen to Him?” 21 Others said, “These are not the words of a crazy man. Can a crazy man open the eyes of the blind?”

יוחנן פרק י
א אָמֵן אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, מִי שֶׁאֵינוֹ נִכְנַס דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֶל מִכְלָא הַצֹּאן, אֶלָּא עוֹלֶה מִמָּקוֹם אַחֵר, גַּנָּב הוּא וְשׁוֹדֵד. ב אֲבָל הַנִּכְנָס דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר הוּא רוֹעֵה הַצֹּאן. ג וְלָזֶה שׁוֹמֵר הַשַּׁעַר פּוֹתֵחַ אֶת הַשַּׁעַר; וְהַצֹּאן שׁוֹמְעוֹת אֶת קוֹלוֹ; וְאֶת הַכְּבָשִׂים הוּא קוֹרֵא בִּשְׁמוֹתֵיהֶם וּמוֹצִיא אוֹתָם. ד וּלְאַחַר שֶׁהוֹצִיא אֶת צֹאנוֹ, הוּא הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶן; וּכְבָשָׂיו שֶׁלּוֹ הוֹלְכִים אַחֲרָיו, כִּי מַכִּירִים הֵם אֶת קוֹלוֹ. ה וְאַחֲרֵי זָר אֵין הַצֹּאן הוֹלְכוֹת, אֶלָּא בּוֹרְחוֹת מִמֶּנּוּ, כִּי אֵינָן מַכִּירוֹת אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הַזָּר. ו אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ, אַךְ הֵם לֹא הֵבִינוּ מַה הוּא מְדַבֵּר אִתָּם. ז וְעוֹד אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: אָמֵן אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אֲנִי הוּא שַׁעַר הַצֹּאן. ח וְכָל הַלָּלוּ שֶׁבָּאוּ גַּנָּבִים הֵם וְשׁוֹדְדִים, אַךְ הַצֹּאן לֹא שָׁמְעוּ לָהֶם. ט אֲנִי הוּא הַשַּׁעַר; וְאִישׁ אִם יִכָּנֵס דַּרְכִּי, יִחְיֶה; וְיִכָּנֵס וְיֵצֵא וְיִמְצָא מִרְעֶה. י אֵין הַגַּנָּב בָּא אֶלָּא לִגְנֹב וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד. אֲנִי בָּאתִי לְמַעַן יִהְיִוּ לָהֶם חַיִּים, וּמַה שֶׁיּוֹתֵר יִהְיֶה לָהֶם. יא אֲנִי הוּא הָרוֹעֶה הַטּוֹב. הָרוֹעֶה הַטּוֹב נוֹתֵן אֶת נַפְשׁוֹ בְּעַד צֹאנוֹ. יב אֲבָל הַשָּׂכִיר, שֶׁאֵינֶנּוּ הָרוֹעֶה וְהַכְּבָשִׂים אֵינָם שֶׁלּוֹ, כִּרְאוֹתוֹ אֶת הַזְּאֵב בָּא, עוֹזֵב אֶת הַצֹּאן וּבוֹרֵחַ; וּבָא הַזְּאֵב, חוֹטֵף וּמְפַזֵּר אֶת הַצֹּאן. יג הַשָּׂכִיר בּוֹרֵחַ מִשּׁוּם שֶׁשָּׂכִיר הוּא וְלֹא אִכְפַּת לוֹ הַצֹּאן. יד אֲנִי הוּא הָרוֹעֶה הַטּוֹב, וּמַכִּיר אֲנִי אֶת שֶׁלִּי, וּמֻכָּר אֲנִי לְשֶׁלִּי, טו כְּפִי שֶׁמַּכִּיר אוֹתִי אָבִי וַאֲנִי מַכִּיר אֶת אָבִי. וְאֶת נַפְשִׁי נוֹתֵן אֲנִי בְּעַד הַצֹּאן. טז וְיֵשׁ לִי גַּם כְּבָשִׂים אֲחֵרִים שֶׁאֵינָם מִן הַמִּכְלָא הַזֶּה, וְגַם אוֹתָם עָלַי לְהָבִיא; וְיִשְׁמְעוּ אֶת קוֹלִי וְיִהְיֶה הַצֹּאן כֻּלּוֹ אֶחָד וְרוֹעֶה אֶחָד. יז מִשּׁוּם כָּךְ אָבִי אוֹהֵב אוֹתִי, כִּי אֲנִי נוֹתֵן אֶת נַפְשִׁי שֶׁאֶקָּחֶנָּה שׁוּב. יח אִישׁ אֵינוֹ נוֹטֵל אוֹתָהּ מִמֶּנִּי, אֶלָּא אֲנִי נוֹתֵן אוֹתָהּ מֵרְצוֹנִי, כִּי בְּסַמְכוּתִי לָתֵת אוֹתָהּ, וּבְסַמְכוּתִי לְקַחְתָּהּ שׁוּב. אֶת הַמִּצְוָה הַזֹּאת קִבַּלְתִּי מֵאֵת אָבִי.
יט וְהָיְתָה שׁוּב מַחֲלֹקֶת בֵּין הַיְּהוּדִים בִּגְלַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; כ וְאָמְרוּ רַבִּים מֵהֶם: שֵׁד יֵשׁ לוֹ; הִשְׁתַּגֵּעַ לְגַמְרֵי. לָמָּה אַתֶּם שׁוֹמְעִים אוֹתוֹ? כא אֲבָל אֲחֵרִים אָמְרוּ: הַמִּלִּים הָאֵלֶּה אֵינָן שֶׁל שֵׁד. הַאִם יָכוֹל שֵׁד לִפְקֹחַ עֵינֵי עִוֵּר?