TORAH

BaMidbar Chapter 22
2 And Balak the son of Tzipor saw all that Yisra'el had done to the Amori. 3 And Mo'av was sore afraid of the people, because they were many; and Mo'av was overcome with dread because of B'nei Yisra'el. 4 And Mo'av said unto the elders of Midyan, "Now will this multitude lick up all that is round about us, as the ox licks up the grass of the field."
And Balak the son of Tzipor was king of Mo'av at that time. 5 And he sent messengers unto Bilam the son of Be'or, to Petorah, which is by the River, to the land of the children of his people, to call him, saying, "Behold, there is a people come out from Mitzrayim; behold, they cover the face of the earth, and they abide over against me. 6 Come now therefore, I pray, curse me this people; for they are too mighty for me; perhaps I shall prevail, that we may smite them, and that I may drive them out of the land; for I know that he whom you bless is blessed, and he whom you curse is cursed." 7 And the elders of Mo'av and the elders of Midyan departed with the rewards of divination in their hand; and they came unto Bilam, and spoke unto him the words of Balak. 8 And he said unto them, "Lodge here this night, and I will bring you back word, as יהוה may speak unto me." And the princes of Mo'av abode with Bilam. 9 And Elohim came unto Bilam, and said "What men are these with you?" 10 And Bilam said unto Elohim, "Balak the son of Tzipor, king of Mo'av, has sent unto me [saying], 11 'Behold the people that is come out of Mitzrayim, it covers the face of the earth; now, come curse them for me; perhaps I shall be able to fight against them, and shall drive them out'." 12 And Elohim said unto Bilam, "You shall not go with them; you shall not curse the people; for they are blessed." 13 And Bilam rose up in the morning, and said unto the princes of Balak, "Go back into your land; for יהוה refuses to give me leave to go with you." 14 And the princes of Mo'av rose up, and they went unto Balak, and said, "Bilam refuses to come with us." 15 And Balak sent yet again princes, more, and more honorable than they. 16 And they came to Bilam, and said to him, "Thus says Balak the son of Tzipor: Let nothing, I pray, hinder you from coming unto me; 17 for I will promote you unto very great honor, and whatever you say unto me I will do; come therefore, I pray, curse me this people." 18 And Bilam answered and said unto the servants of Balak, "If Balak would give me his house full of silver and gold, I cannot go beyond what יהוה my Elohim says, to do any thing, small or great. 19 Now therefore, I pray, tarry also here this night, that I may know what יהוה will speak unto me more." 20 And Elohim came unto Bilam at night, and said unto him, "If the men come to call you, rise up, go with them; but only the word which I speak unto you, that shall you do." 21 And Bilam rose up in the morning, and saddled his donkey, and went with the princes of Mo'av. 22 And the anger of Elohim was kindled because he went; and the Malakh יהוה placed himself in the way for an adversary against him.
Now he was riding upon his donkey, and his two servants were with him. 23 And the donkey saw the Malakh יהוה standing in the way, with his sword drawn in his hand; and the donkey turned aside out of the way, and went into the field; and Bilam smote the donkey, to turn her into the way. 24 Then the Malakh יהוה stood in a hollow way between the vineyards, a fence being on this side, and a fence on that side. 25 And the donkey saw the Malakh יהוה , and she thrust herself unto the wall, and crushed Bilam’s foot against the wall; and he smote her again. 26 And the Malakh יהוה went further, and stood in a narrow place, where there was no way to turn either to the right hand or to the left. 27 And the donkey saw the Malakh יהוה , and she lay down under Bilam; and Bilam’s anger was kindled, and he smote the donkey with his staff. 28 And יהוה opened the mouth of the donkey, and she said unto Bilam, "What have I done unto you, that you have smitten me these three times?" 29 And Bilam said unto the donkey, "Because you have mocked me; I wish there were a sword in my hand, for now I would have killed you." 30 And the donkey said unto Bilam, "Am not I your donkey, upon which you have ridden all your life long unto this day? Was I ever wont to do so unto you?" And he said, "Nay." 31 Then יהוה opened the eyes of Bilam, and he saw the Malakh יהוה standing in the way, with his sword drawn in his hand; and he bowed his head, and fell on his face.
32 And the Malakh יהוה said unto him, "Why have you smitten your donkey these three times? Behold, I am come forth for an adversary, because your way is contrary unto me; 33 and the donkey saw me, and turned aside before me these three times; unless she had turned aside from me, surely now I would have even slain you, and saved her alive." 34 And Bilam said unto the Malakh יהוה , "I have sinned; for I knew not that you stood in the way against me; now therefore, if it displeases you, I will get myself back." 35 And the Malakh יהוה said unto Bilam, "Go with the men; but only the word that I shall speak unto you, that you shall speak." So Bilam went with the princes of Balak.
36 And when Balak heard that Bilam was come, he went out to meet him unto Ir-Mo'av, which is on the border of Arnon, which is in the utmost part of the border. 37 And Balak said unto Bilam, "Did I not earnestly send unto you to call you? Why did you not come unto me? Am I not able indeed to promote you to honor?" 38 And Bilam said unto Balak, "Lo, I am come unto you; have I now any power at all to speak any thing? The word that Elohim puts in my mouth, that shall I speak."

במדבר פרק כב
ב וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי. ג וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ד וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה.
וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא. ה וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי. ו וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר. ז וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק. ח וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יהוה אֵלָי וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם. ט וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ. י וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱלֹהִים בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי. יא הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ עַתָּה לְכָה קָבָה לִּי אֹתוֹ אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ וְגֵרַשְׁתִּיו. יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא. יג וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם כִּי מֵאֵן יהוה לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם. יד וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב וַיָּבֹאוּ אֶל בָּלָק וַיֹּאמְרוּ מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ. טו וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה. טז וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמְרוּ לוֹ כֹּה אָמַר בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אַל נָא תִמָּנַע מֵהֲלֹךְ אֵלָי. יז כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה וּלְכָה נָּא קָבָה לִּי אֵת הָעָם הַזֶּה. יח וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יהוה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה. יט וְעַתָּה שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם אַתֶּם הַלָּיְלָה וְאֵדְעָה מַה יֹּסֵף יהוה דַּבֵּר עִמִּי. כ וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה. כא וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב. כב וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יהוה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ.
וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ. כג וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יהוה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ. כד וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יהוה בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה. כה וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יהוה וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ. כו וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ יהוה עֲבוֹר וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול. כז וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יהוה וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל. כח וַיִּפְתַּח יהוה אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. כט וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ. ל וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא. לא וַיְגַל יהוה אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יהוה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו.
לב וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ יהוה עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי. לג וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי. לד וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ יהוה חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי. לה וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יהוה אֶל בִּלְעָם לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם שָׂרֵי בָלָק.
לו וַיִּשְׁמַע בָּלָק כִּי בָא בִלְעָם וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ אֶל עִיר מוֹאָב אֲשֶׁר עַל גְּבוּל אַרְנֹן אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַגְּבוּל. לז וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם הֲלֹא שָׁלֹחַ שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לִקְרֹא לָךְ לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָי הַאֻמְנָם לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ. לח וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ עַתָּה הֲיָכֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר.

HAFTARAH

Mikhah Chapter 5
6 "And the remnant of Ya'akov shall be in the midst of many peoples, as dew from יהוה , as showers upon the grass, that are not looked for from man, nor awaited at the hands of the sons of men."
7 "And the remnant of Ya'akov shall be among the nations, in the midst of many peoples, as a lion among the beasts of the forest, as a young lion among the flocks of sheep, who, if he goes through, treads down and tears in pieces, and there is none to deliver. 8 Let Your hand be lifted up above Your adversaries, and let all Your enemies be cut off. 9 And it shall come to pass in that day, says יהוה , that I will cut off your horses out of the midst of you, and will destroy your chariots; 10 and I will cut off the cities of your land, and will throw down all your strongholds; 11 and I will cut off witchcrafts out of your hand; and you shall have no more soothsayers. 12 And I will cut off your graven images and your pillars out of the midst of you; and you shall no more worship the work of your hands. 13 And I will pluck up your Asherim out of the midst of you; and I will destroy your enemies. 14 And I will execute vengeance in anger and fury upon the nations, because they hearkened not."

מִיכָה פרק ה
ו וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת יהוה כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם.
ז וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן אֲשֶׁר אִם עָבַר וְרָמַס וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל. ח תָּרֹם יָדְךָ עַל צָרֶיךָ; וְכָל אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ. ט וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יהוה וְהִכְרַתִּי סוּסֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ; וְהַאֲבַדְתִּי מַרְכְּבֹתֶיךָ. י וְהִכְרַתִּי עָרֵי אַרְצֶךָ; וְהָרַסְתִּי כָּל מִבְצָרֶיךָ. יא וְהִכְרַתִּי כְשָׁפִים מִיָּדֶךָ; וּמְעוֹנְנִים לֹא יִהְיוּ לָךְ. יב וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ; וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. יגוְנָתַשְׁתִּי אֲשֵׁירֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ; וְהִשְׁמַדְתִּי עָרֶיךָ. ידוְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה נָקָם אֶת הַגּוֹיִם: אֲשֶׁר לֹא שָׁמֵעוּ.

Mikhah Chapter 6
1 Hear now what יהוה says, "Arise, contend before the mountains, and let the hills hear your voice. 2 Hear, O you mountains, the controversy of יהוה , and you enduring rocks, the foundations of the earth; for יהוה has a controversy with His people, and He will plead with Yisra'el. 3 O My people, what have I done unto you? And wherein have I wearied you? Testify against Me. 4 For I brought you up out of the land of Mitzrayim, and redeemed you out of the house of bondage, and I sent before you Moshe, Aharon, and Miryam. 5 O My people, remember now what Balak king of Mo'av devised, and what Bilam the son of Be'or answered him; from Shittim unto Gilgal, that you may know the righteous acts of יהוה . With 6 what shall I come before יהוה , and bow myself before Elohim on high? Shall I come before Him with Olot, with calves of a year old? 7 Will יהוה be pleased with thousands of rams, with ten thousands of rivers of oil? Shall I give my first-born for my transgression, the fruit of my body for the sin of my soul?' 8 It has been told you, O man, what is good, and what יהוה does require of you, only to do justly, and to love compassion, and to walk humbly with your Elohim.

מִיכָה פרק ו
א שִׁמְעוּ נָא אֵת אֲשֶׁר יהוה אֹמֵר: קוּם רִיב אֶת הֶהָרִים וְתִשְׁמַעְנָה הַגְּבָעוֹת קוֹלֶךָ. ב שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב יהוה וְהָאֵתָנִים מוֹסְדֵי אָרֶץ: כִּי רִיב לַיהוה עִם עַמּוֹ וְעִם יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח. ג עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ: עֲנֵה בִי. ד כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ; וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם. ה עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יהוה . ו בַּמָּה אֲקַדֵּם יהוה אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם; הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה. ז הֲיִרְצֶה יהוה בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן; הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי. ח הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב; וּמָה יהוה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ.

BRIT KHADASHAH

Kefa Bet Chapter 2
1 But there were false prophets also among the people, even as there will be false teachers among you, who shall bring in damnable heresies, even denying יהוה who has redeemed them, and thus bringing upon themselves swift destruction. 2 Many will follow their pernicious ways, by reason of whom evil will be spoken of Derekh HaEmet.
3 And through covetousness they will exploit you with feigned words, whose judgment from the very beginning has not ceased, and their damnation is always active. 4 Elohim did not spare the Malakhim who sinned, but sent them in chains of darkness to be reserved for tormenting judgment in the depths beneath; 5 and He did not spare the old world, but only No'akh, the herald of Tzedaka, with his family, eight in all, when he brought the flood upon the wicked people, 6 and set afire the cities of S'dom and Amorah, and condemned them with an upheaval, making them an example to those who hereafter should live ungodly lives; 7 and delivered Lot HaTzadik, mortified by the filthy conduct of those without Torah; 8 for while that Tzadik dwelt among them, in seeing and hearing their deeds against Torah, his righteous soul was vexed from day to day. 9 יהוה knows how to deliver from tribulation those who revere Him, and He will reserve the wicked to be punished on Yom HaDin.
10 And especially will He punish those who follow after filthy lusts of the flesh, and have no respect for authority. Bold and self-willed are they, who do not tremble when they blaspheme against HaKavod; 11 whereas Malakhim, who are greater in power and might, do not bring upon themselves the condemnation of blasphemy. 12 But these men, as natural brute beasts, made for slaughter and destruction, speak evil of the things which they do not understand; and shall utterly perish in their own corruption, 13 and shall receive the reward of iniquity, as they consider it a delightful thing to revel in the daytime. Spots and blemishes have they, and sport themselves with their own pleasures as they feast in idleness, 14 and have eyes full of adultery and of sin that does not cease; beguiling, unstable souls are they, whose hearts are well versed in covetousness; accursed sons are they, 15 who have forsaken the Straight Way and are gone astray, following the way of Bilam, the son of Be'or, who loved the wages of iniquity, 16 but who was rebuked for his iniquity; a dumb donkey, speaking with a man’s voice, halted the folly of the prophet. 17 These men are springs without water, clouds that are carried with a tempest; the mist of darkness is reserved for them forever. 18 For when they speak great swelling words of vanity, they allure through the sensual lusts of the flesh; but there are those who flee, when the time is easy, from those who live in harlotry. 19 They, while they promise liberty, themselves are the slaves of corruption; for a man is overcome by whatever it is that enslaves him. 20 For if, after they have escaped the pollutions of the world through the knowledge of Adoneinu and Moshi'einu Yeshua HaMashi'akh, they are again entangled by these very things, and overcome, the latter end is worse with them than the beginning. 21 Truly it would have been better for them not to have known the Derekh HaTzedaka, than, after they have known it, to turn from the kadosh mitzvah that was delivered to them. 22 It will come to pass with them according to the true proverb, "The dog returns to his own vomit, and the sow that was washed to her wallowing in the mire."

כיפא ב פרק ב
א אֲבָל הָיוּ גַּם נְבִיאֵי שֶׁקֶר בָּעָם, כְּפִי שֶׁגַּם בָּכֶם יִהְיוּ מוֹרֵי שֶׁקֶר הַמַּכְנִיסִים כְּפִירוֹת הַרְסָנִיּוֹת וְכוֹפְרִים בָּאָדוֹן שֶׁקָּנָה אוֹתָם, בַּהֲבִיאָם עַל נַפְשָׁם אֲבַדּוֹן מָהִיר. ב וְרַבִּים יֵלְכוּ אַחֲרֵי תּוֹעֲבָתָם, אֲשֶׁר בִּגְלָלָם תְּגֻדַּף דֶּרֶךְ הָאֱמֶת.
ג וּבְתַאֲוַת בֶּצַע, בְּמִלִּים וּבִדּוּי, יִסְחֲרוּ בָּכֶם; הַלָּלוּ אֲשֶׁר דִּינָם מִקֶּדֶם אֵינֶנּוּ בָּטֵל וְאָבְדָנָם אֵינֶנּוּ נָם; ד שֶׁכֵּן אִם הָאֱלֹהִים לֹא חָס עַל הַמַּלְאָכִים שֶׁחָטְאוּ, אֶלָּא בְּשַׁלְשְׁלוֹת אֹפֶל הִשְׁלִיךְ אוֹתָם לְתַחְתִּיּוֹת וּמָסַר אוֹתָם שֶׁיִּשָּׁמְרוּ לְמִּשְׁפָּט; ה וְעַל הָעוֹלָם הַקּוֹדֵם לֹא חָס, אֶלָּא אֶת נֹחַ הַשְּׁמִינִי, קוֹרֵא הַצֶּדֶק, שָׁמַר כַּאֲשֶׁר הֵבִיא מַבּוּל עַל עוֹלָם הָרְשָׁעִים; ו וְאֶת עֲרֵי סְדוֹם וַעֲמוֹרָה שָׂרַף וּבְמַהְפֵּכָה הִרְשִׁיעַ אוֹתָן, כְּשֶׁהוּא שָׂם דֻּגְמָה לָרְשָׁעִים הָעֲתִידִים לִהְיוֹת; ז גַּם אֶת לוֹט הַצַּדִּיק שֶׁהִתְעַנָּה מִן הַהִתְנַהֲגוּת הַמְתֹעֶבֶת שֶׁל אֵלֶּה שֶׁהָיוּ מֻפְקָרִים, הִצִּיל; ח כִּי בִּרְאִיָּה וּבִשְׁמִיעָה, כַּאֲשֶׁר גָּר הַצַּדִּיק בֵּינֵיהֶם, יוֹם יוֹם עִנָּה אֶת נַפְשׁוֹ הַצַּדִּיקָה בִּגְלַל הַמַּעֲשִׂים הַמְרֻשָּׁעִים, ט יוֹדֵעַ יהוה לְהוֹשִׁיעַ מִצָּרָה אֶת הַיְרֵאִים אוֹתוֹ, וְאֶת הָרְשָׁעִים יִשְׁמֹר לְיוֹם הַדִּין כְּשֶׁהֵם מְיֻסָּרִים,
י בְּיִּחוּד אֶת הַהוֹלְכִים אַחֲרֵי הַבָּשָׂר בְּתַאֲווֹת טֻמְאָה וּבָזִים לַמָּרוּת, חֲצוּפִים וְשַׁחְצָנִים אֲשֶׁר בְּגַדְּפָם אֵינָם חֲרֵדִים מִן הַכָּבוֹד, יא בְּמָקוֹם שֶׁמַּלְאָכִים הַגְּדוֹלִים מֵהֶם בְּכֹחַ וָעֹז אֵינָם מְבִיאִים עֲלֵיהֶם מִשְׁפַּט גִּדּוּף. יב אֲבָל אֵלֶּה, שֶׁכְּחַיּוֹת אִלְּמוֹת נוֹצְרוּ בַּטֶּבַע לְחֶרֶב וּלְהֶשְׁמֵד, בְּגַדְּפָם אֶת אֲשֶׁר אֵינָם יוֹדְעִים יֻשְׁמְדוּ בְּהֶשְׁמֵדָם, יג בְּקַחְתָּם אֶת שְׂכַר הָעַוְלָה. לַהֲנָאָה חוֹשְׁבִים הֵם אֶת הַהִתְעַנְּגוּת בַּיּוֹם, מֻכְתָּמִים וּמְלֵאֵי מוּמִים, שֶׁלְּאַחַר שֶׁנֶּהֱנִים בִּסְעוּדוֹתֵיהֶם מִתְעַדְּנִים הֵם בְּמִשְׁתֶּה עִמָּכֶם; יד בִּהְיוֹת לָהֶם עֵינַיִם מְלֵאוֹת נִאוּף, וּמִן הַחֵטְא אֵינָם חֲדֵלִים, בְּפַתּוֹתָם נְפָשׁוֹת בִּלְתִּי יַצִּיבוֹת; וְלֵב מֻרְגָּל בְּתַאֲוַת בֶּצַע יֵשׁ לָהֶם, בְּנֵי הַקְּלָלָה; טו שֶׁכַּאֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, תָּעוּ וְהָלְכוּ בְּדֶרֶךְ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר אֲשֶׁר אָהַב אֶת שְׂכַר הָעַוְלָה. טז אֲבָל תּוֹכַחַת עֲבֵרָתוֹ הָיְתָה לוֹ אָתוֹן אִלֶּמֶת שֶׁכַּאֲשֶׁר דִּבְּרָה בְּקוֹל בְּנֵי אָדָם, עָצְרָה אֶת אִוֶּלֶת הַנָּבִיא. יז אֵלֶּה הֵם מַעְיָנוֹת בְּלִי מַיִם , עֲנָנִים נִדָּפִים עַל יְדֵי סְעָרָה, אֲשֶׁר אֲפֵלַת חֹשֶׁךְ שְׁמוּרָה לָהֶם. יח כִּי כַּאֲשֶׁר מְדַבְּרִים הֵם אֶת שִׂיא הַהֶבֶל, מְפַתִּים הֵם בְּתַאֲווֹת הַבָּשָׂר הַטְּמֵאוֹת אֶת אֵלֶּה שֶׁנִּמְלָטִים לְשָׁעָה קַלָּה מִן הַמִּתְהַלְּכִים בְּתָעוּת, יט וּמַבְטִיחִים לָהֶם חֵרוּת בִּהְיוֹתָם הֵם עַבְדֵי הַשַּׁחַת; כִּי עַל יְדֵי מַה שֶּׁהָאָדָם מְנֻצָּח, לָזֶה הוּא גַּם מְשֻׁעְבָּד; כ שֶׁהֲרֵי אִם נִמְלְטוּ מִטֻּמְאוֹת הָעוֹלָם עַל יְדֵי הַכָּרַת אֲדוֹנֵינוּ וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, אֲזַי בְּהִסְתַּבְּכָם בְּאוֹתָם הַדְּבָרִים שׁוּב מְנֻצָּחִים הֵם. נִהְיְתָה אַחֲרִיתָם גְּרוּעָה מִן הַהַתְחָלָה; כא כִּי מוּטָב הָיָה לָהֶם שֶׁלֹּא לְהַכִּיר אֶת דֶּרֶךְ הַצְּדָקָה מֵאֲשֶׁר לְאַחַר שֶׁהִכִּירוּ לָסֶגֶת אָחוֹר מִן הַמִּצְוָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּמְסְרָה לָהֶם. כב וְקָרָה לָהֶם הַמָּשָׁל הָאֲמִתִּי: הַכֶּלֶב אֲשֶׁר שָׁב אֶל קִיאוֹ, הַחֲזִירָה שֶׁרָחֲצָה בְּהִתְגּוֹלְלוּת בָּרֶפֶשׁ.

Yokhanan Markos Chapter 11
12 And the next day, when they went out of Beit Anya, He became hungry. 13 And He saw a fig tree in the distance which had leaves on it. So He came to it to see if He could find anything on it; and when He came He found nothing on it except leaves; for it was not yet time for the figs. 14 And He said to it, “From now and forever let no man eat of your fruit.” And His Talmidim heard it. 15 And they came to Yerushalayim; and Yeshua entered into the Heikhal of Elohim, and began to cast out those who were buying and selling in the Heikhal; and He overturned the trays of the moneychangers and the stands of those who sold doves; 16 and He would not allow any man to bring goods into the Heikhal. 17 And He taught them, saying, “Is it not written, ‘My house shall be called Beit Tefilah for all the peoples?' But you have made it a bandits' cave.” 18 And the chief Kohanim and the Sofrim heard it, and they sought how to do away with Him; for they were afraid of Him, because all the people were amazed at His teaching. 19 And when evening came, they went outside of the city. 20 And in the morning, as they were passing, they saw the fig tree withered from its roots. 21 And Shimon remembered and said to him, “Adon, behold, the fig tree which you cursed has withered.” 22 Yeshua answered, saying to them, “If you have firm trust in Elohim, 23 truly I say to you that whoever should say to this mountain, ‘Be moved and fall into the sea,' and does not doubt in his heart, but trusts that what he says will be done, it will be done for him. 24 Therefore I say to you, anything you pray for and ask, trust that you will receive it, and it will be done for you. 25 And when you stand up to pray, forgive whatever you have against any man, so that Avikhem in heaven will forgive you your trespasses. 26 But if you will not forgive, even Avikhem in heaven will not forgive you your trespasses.”

יוחנן מרקוס פרק יא
יב וּבְיוֹם הַמָּחֳרָת, כְּשֶׁיָּצָא מִבֵּית עַנְיָה, רָעַב. יג וְרָאָה תְּאֵנָה אַחַת מֵרָחוֹק שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עָלִים, וּבָא אֵלֶיהָ, אוּלַי יִמְצָא בָּהּ דְּבַר מָה; וְכַאֲשֶׁר בָּא, לֹא מָצָא בָּהּ אֶלָּא עָלִים, כִּי לֹא הָיְתָה עוֹנַת הַתְּאֵנִים. יד וְאָמַר לָהּ: מֵעַתָּה וּלְעוֹלָם אִישׁ לֹא יֹאכַל מִמֵּךְ פְּרִי! וְשָׁמְעוּ תַּלְמִידָיו. טו וּבָאוּ לִירוּשָׁלַיִם; וְנִכְנַס יֵשׁוּעַ לְהֵיכַל אֱלֹהִים וְהֵחֵל לְגָרֵשׁ אֶת הַקּוֹנִים וְהַמּוֹכְרִים בַּהֵיכָל, וְהָפַךְ אֶת שֻׁלְחֲנוֹת הַחַלְפָנִים וְאֶת כִּסְאוֹת מוֹכְרֵי הַיּוֹנִים. טז וְלֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְהַעֲבִיר כֵּלִים בְּתוֹךְ הַהֵיכָל. יז וְלִמֵּד וְאָמַר לָהֶם: הֲלֹא כָּתוּב, בֵּיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים?, אַךְ אַתֶּם עֲשִׂיתֶם אוֹתוֹ מְעָרַת לִסְטִים. יח וְשָׁמְעוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים וְחִפְּשׂוּ אֵיךְ לְהַאֲבִידוֹ, כִּי פָּחֲדוּ מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הָעָם תְּמֵהִים הָיוּ עַל תּוֹרָתוֹ. יט וְכִהְיוֹת עֶרֶב, יָצְאוּ אֶל מִחוּץ לָעִיר. כ וּבַבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר עָבְרוּ, רָאוּ אֶת הַתְּאֵנָה יְבֵשָׁה מִשָּׁרָשֶׁיהָ. כא וְנִזְכַּר שִׁמְעוֹן וְאָמַר לוֹ: רַבִּי, הִנֵּה הַתְּאֵנָה שֶׁקִּלַּלְתָּ יָבְשָׁה. כב וְעָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: תְּהֵא בָּכֶם אֱמוּנַת אֱלֹהִים; כג כִּי אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, מִי שֶׁיֹּאמַר לָהָר הַזֶּה 'הִנָּשֵׂא וּנְפֹל לַיָּם' וְלֹא יְפַקְפֵּק בְּלִבּוֹ, אֶלָּא יַאֲמִין כִּי יִהְיֶה לוֹ מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר, יִהְיֶה לוֹ מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר. כד לָכֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, כָּל מַה שֶּׁאַתֶּם מִתְפַּלְּלִים וּמְבַקְּשִׁים, הַאֲמִינוּ שֶׁאַתֶּם לוֹקְחִים, וְיִהְיֶה לָכֶם. כה וְכַאֲשֶׁר אַתֶּם קָמִים לְהִתְפַּלְּל, סִלְחוּ מַה שֶּׁיֵּשׁ לָכֶם נֶגֶד אִישׁ, כְּדֵי שֶׁגַּם אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם יִסְלַח לָכֶם עַל עֲווֹנוֹתֵיכֶם. כו אֲבל אִם אַתֶּם אֵינְכֶם סוֹלְחִים, גַּם אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם לֹא יִסְלַח לָכֶם עַל עֲווֹנוֹתֵיכֶם.