TORAH

B'reshit Chapter 37
1 And Ya'akov dwelt in the land of his father’s sojournings, in the land of Kena'an. 2 These are the generations of Ya'akov. Yosef, being seventeen years old, was feeding the flock with his brethren, being still a lad even with the sons of Bilhah, and with the sons of Zilpah, his father’s wives; and Yosef brought evil report of them unto their father. 3 Now Yisra'el loved Yosef more than all his children, because he was the son of his old age; and he made him a very elaborate tunic. 4 And when his brethren saw that their father loved him more than all his brethren, they hated him, and could not speak peaceably unto him. 5 And Yosef dreamed a dream, and he told it to his brethren; and they hated him yet the more. 6 And he said unto them, "Hear, I pray, this dream which I have dreamed: 7 for, behold, we were binding sheaves in the field, and, lo, my sheaf arose, and also stood upright; and, behold, your sheaves came round about, and bowed down to my sheaf." 8 And his brethren said to him, "Shall you indeed reign over us? Or shall you indeed have dominion over us?" And they hated him yet the more for his dreams, and for his words. 9 And he dreamed yet another dream, and told it to his brethren, and said, "Behold, I have dreamed yet a dream: and, behold, the sun and the moon and eleven stars bowed down to me." 10 And he told it to his father, and to his brethren; and his father rebuked him, and said unto him, "What is this dream that you have dreamed? Shall I and your mother and your brethren indeed come to bow down to you to the earth?" 11 And his brethren envied him; but his father kept the saying in mind.
12 And his brethren went to feed their father’s flock in Shekhem. 13 And Yisra'el said unto Yosef, "Do not your brethren feed the flock in Shekhem? Come, and I will send you unto them." And he said to him, "Here am I." 14 And he said to him, "Go now, see whether it is well with your brethren, and well with the flock; and bring me back word." So he sent him out of the vale of Khevron, and he came to Shekhem. 15 And a certain man found him, and, behold, he was wandering in the field. And the man asked him, saying, "What do you seek?" 16 And he said, "I seek my brethren. Tell me, I pray, where they are feeding the flock." 17 And the man said, "They are departed hence; for I heard them say, 'Let us go to Dotan'." And Yosef went after his brethren, and found them in Dotan. 18 And they saw him afar off, and before he came near unto them, they conspired against him to slay him. 19 And they said one to another, "Behold, this dreamer comes. 20 Come now therefore, and let us slay him, and cast him into one of the pits, and we will say, 'An evil beast has devoured him;' and we shall see what will become of his dreams." 21 And Re'uven heard it, and delivered him out of their hand; and said, "Let us not take his life." 22 And Re'uven said unto them, "Shed no blood; cast him into this pit that is in the wilderness, but lay no hand upon him", that he might deliver him out of their hand, to restore him to his father. 23 And it came to pass, when Yosef was come unto his brethren, that they stripped Yosef of his tunic, the very elaborate tunic that was on him; 24 and they took him, and cast him into the pit, and the pit was empty, there was no water in it. 25 And they sat down to eat bread; and they lifted up their eyes and looked, and, behold, a caravan of Yishma'elim came from Gilad, with their camels bearing spicery and balm and ladanum, going to carry it down to Mitzrayim. 26 And Yehudah said unto his brethren, "What profit is it if we slay our brother and conceal his blood? 27 Come, and let us sell him to the Yishma'elim, and let not our hand be upon him; for he is our brother, our flesh." And his brethren hearkened unto him. 28 And there passed by Midyanim, merchantmen; and they drew and lifted up Yosef out of the pit, and sold Yosef to the Yishma'elim for twenty shekels of silver. And they brought Yosef into Mitzrayim. 29 And Re'uven returned unto the pit; and, behold, Yosef was not in the pit; and he rent his clothes. 30 And he returned unto his brethren, and said, "The child is not; and as for me, where shall I go?" 31 And they took Yosef’s tunic, and killed a he-goat, and dipped the tunic in the blood; 32 and they sent the very elaborate tunic, and they brought it to their father; and said, "This have we found. Know now whether it is your son’s tunic or not." 33 And he knew it, and said, "It is my son’s tunic; an evil beast has devoured him; Yosef is without doubt torn in pieces." 34 And Ya'akov rent his garments, and put sackcloth upon his loins, and mourned for his son many days. 35 And all his sons and all his daughters rose up to comfort him; but he refused to be comforted; and he said, "Nay, but I will go down to the grave to my son mourning." And his father wept for him. 36 And the Midyanim sold him into Mitzrayim unto Potifar, an officer of Paroh's, the captain of the guard.

בראשית פרק לז
א וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. ב אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם. ג וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים. ד וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם. ה וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ. ו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. ז וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה; וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי. ח וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו. ט וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו; וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי. י וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ: הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְךָ אָרְצָה. יא וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו; וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר. יב וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם. יג וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם; וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי. יד וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר; וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה. טו וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה; וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ. טז וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ; הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים. יז וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה; וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן. יח וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק; וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ. יט וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא. כ וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו. כא וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם; וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ. כב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ: לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו. כג וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו; וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו. כד וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה; וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם. כה וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד; וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה. כו וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו: מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ. כז לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא; וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו. כח וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף; וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה. כט וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר; וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו. ל וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר: הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא. לא וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף; וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם. לב וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ: הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא. לג וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף. לד וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו; וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים. לה וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה; וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו. לו וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם: לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים.

HAFTARAH

Amos Chapter 2
6 "Thus says יהוה , 'For three transgressions of Yisra'el, yes, for four, I will not reverse it, because they sell a Tzadik for silver, and the needy for a pair of shoes; 7 that pant after the dust of the earth on the head of the poor, and turn aside the way of the humble; and a man and his father go unto the same maid, to profane My Kadosh Name; 8 and they lay themselves down beside every altar upon clothes taken in pledge, and in the house of their Elohim they drink the wine of them that have been fined. 9 Yet I destroyed the Amori before them, whose height was like the height of the cedars, and he was strong as the oaks; yet I destroyed his fruit from above, and his roots from beneath. 10 Also I brought you up out of the land of Mitzrayim, and led you forty years in the wilderness, to possess the land of the Amori. 11 And I raised up of your sons for Nevi'im, and of your young men for Nezirim. Is it not even thus, O you B'nei Yisra'el, says יהוה . But 12 you gave the Nezirim wine to drink; and commanded the Nevi'im, saying, 'Do not prophesy!' 13 Behold, I will make it creak under you, as a cart creaks that is full of sheaves. 14 And flight shall fail the swift, and the strong shall not exert his strength, neither shall the mighty deliver himself; 15 neither shall he stand that handles the bow; and he that is swift of foot shall not deliver himself; neither shall he that rides the horse deliver himself; 16 and he that is courageous among the mighty shall flee away naked in that day, says יהוה .'"

עָמוֹס פרק ב
ו כֹּה אָמַר יהוה עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ: עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם. ז הַשֹּׁאֲפִים עַל עֲפַר אֶרֶץ בְּרֹאשׁ דַּלִּים וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ; וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי. ח וְעַל בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ אֵצֶל כָּל מִזְבֵּחַ; וְיֵין עֲנוּשִׁים יִשְׁתּוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם. ט וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים; וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת. י וְאָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה לָרֶשֶׁת אֶת אֶרֶץ הָאֱמֹרִי. יא וָאָקִים מִבְּנֵיכֶם לִנְבִיאִים וּמִבַּחוּרֵיכֶם לִנְזִרִים; הַאַף אֵין זֹאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם יהוה . יב וַתַּשְׁקוּ אֶת הַנְּזִרִים יָיִן; וְעַל הַנְּבִיאִים צִוִּיתֶם לֵאמֹר לֹא תִּנָּבְאוּ. יג הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיק תַּחְתֵּיכֶם כַּאֲשֶׁר תָּעִיק הָעֲגָלָה הַמְלֵאָה לָהּ עָמִיר. יד וְאָבַד מָנוֹס מִקָּל וְחָזָק לֹא יְאַמֵּץ כֹּחוֹ; וְגִבּוֹר לֹא יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ. טו וְתֹפֵשׂ הַקֶּשֶׁת לֹא יַעֲמֹד וְקַל בְּרַגְלָיו לֹא יְמַלֵּט; וְרֹכֵב הַסּוּס לֹא יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ. טז וְאַמִּיץ לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים עָרוֹם יָנוּס בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יהוה .

Amos Chapter 3
1 "Hear HaDavar HaZeh that יהוה has spoken against you, O B'nei Yisra'el, against the whole family which I brought up out of the land of Mitzrayim, saying, 2 'You only have I known of all the families of the earth; therefore I will visit upon you all your iniquities. 3 Will two walk together, except they have agreed? 4 Will a lion roar in the forest, when he has no prey? Will a young lion give forth his voice out of his den, if he has taken nothing? 5 Will a bird fall in a snare upon the earth, where there is no lure for it? Will a snare spring up from the ground, when it has taken nothing at all? 6 Shall the shofar be blasted in a city, and the people not tremble? Shall evil befall a city, and יהוה has not done it? 7 For Adonai יהוה will do nothing, but that He reveals His Sod unto His servants the Nevi'im. 8 The lion has roared. Who will not fear? Adonai יהוה has spoken, who can but prophesy?

עָמוֹס פרק ג
א שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: עַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. ב רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה; עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם. ג הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ. ד הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר וְטֶרֶף אֵין לוֹ; הֲיִתֵּן כְּפִיר קוֹלוֹ מִמְּעֹנָתוֹ בִּלְתִּי אִם לָכָד. ה הֲתִפֹּל צִפּוֹר עַל פַּח הָאָרֶץ וּמוֹקֵשׁ אֵין לָהּ; הֲיַעֲלֶה פַּח מִן הָאֲדָמָה וְלָכוֹד לֹא יִלְכּוֹד. ו אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ; אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר וַיהוה לֹא עָשָׂה. ז כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יהוה דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים. ח אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא; אֲדֹנָי יהוה דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא.

BRIT HAKHADASHAH

Yokhanan Chapter 2
13 And the Pesakh of the Yehudim was nearing, so Yeshua went up to Yerushalayim. 14 And He found in the Heikhal those who were buying oxen and sheep and doves, and the money changers sitting. 15 And He made a whip of cords, and drove them all out of the Heikhal, even the sheep and the oxen and the money changers; and He threw out their exchange money and turned over their trays; 16 And to those who sold doves He said, “Take these away from here; do not make Beit Avi a house of trading.” 17 And His Talmidim remembered that it is written, “Zeal for Your house has devoured me.” 18 The Y’hudim answered, saying to Him, “What sign do you show us, that you are doing these things?” 19 Yeshua answered, saying to them, “Tear down this Heikhal, and in three days I will raise it up.” 20 The Y’hudim said to Him, “It took forty-six years to build this Heikhal, and will you raise it up in three days?” 21 But He spoke concerning the Heikhal of His body. 22 When He rose from the dead, His Talmidim remembered that He had said this; and they believed the scriptures and HaDavar which Yeshua had said.
23 Now when Yeshua was in Yerushalayim at the Pesakh, during the Khag, a great many believed in Him, because they saw the miracles which He did. 24 But Yeshua did not entrust Himself to them, because He understood every man. 25 And He needed no man to testify to Him concerning any man; for He knew well what was in man.

יוחנן פרק ב
יג וְהַפֶּסַח אֲשֶׁר לַיְּהוּדִים הָיָה קָרוֹב. וְעָלָה יֵשׁוּעַ לִיְרוּשָׁלַיִם, יד וּמָצָא בַּהֵיכָל אֶת הַמּוֹכְרִים בָּקָר וּכְבָשִׂים וְיוֹנִים וְאֶת הַחַלְפָנִים, יוֹשְׁבִים. טו וְעָשָׂה לוֹ פַּרְגּוֹל מֵחֶבֶל, וְאֶת כֻּלָּם גֵּרֵשׁ מִן הַהֵיכָל, גַּם אֶת הַכְּבָשִׂים וְאֶת הַבָּקָר וְאֶת הַחַלְפָנִים; וְשָׁפַךְ אֶת כַּסְפָּם, וְאֶת שֻׁלְחֲנוֹתֵיהֶם הָפַךְ; טז וּלְמוֹכְרֵי הַיּוֹנִים אָמַר: קְחוּ אֶת אֵלֶּה מִכָּאן וְאַל תַּעֲשׂוּ אֶת בֵּית אָבִי לְבֵית מִסְחָר. יז וְנִזְכְּרוּ תַּלְמִידָיו שֶׁכָּתוּב: קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי. יח וְעָנוּ הַיְּהוּדִים וְאָמְרוּ לוֹ: מָה אוֹת תַּרְאֶה לָנוּ, שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה אֶת אֵלֶּה? יט עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: הִרְסוּ אֶת הַהֵיכָל הַזֶּה וּבִשְׁלוֹשָׁה יָמִים אֲנִי אָקִים אוֹתוֹ. כ אָמְרוּ לוֹ הַיְּהוּדִים: אַרְבָּעִים וָשֵׁשׁ שָׁנִים נִבְנָה הַהֵיכָל הַזֶּה, וְאַתָּה בִּשְׁלוֹשָׁה יָמִים תָּקִים אוֹתוֹ? כא אֲבָל הוּא דִּבֵּר עַל הֵיכַל גּוּפוֹ. כב וְכַאֲשֶׁר קָם מִבֵּין הַמֵּתִים, נִזְכְּרוּ תַּלְמִידָיו שֶׁאָמַר אֶת זֹאת; וְהֶאֱמִינוּ לַכְּתוּבִים וְלַדָּבָר שֶׁאָמַר יֵשׁוּעַ.
כג כַּאֲשֶׁר הָיָה יֵשׁוּעַ בִּירוּשָׁלַיִם בְּפֶסַח, בַּחַג, הֶאֱמִינוּ בּוֹ רַבִּים, כִּי רָאוּ אֶת הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה. כד אֲבָל הוּא יֵשׁוּעַ לֹא סָמַךְ עֲלֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁהוּא הִכִּיר כָּל אָדָם. כה וְלֹא הָיָה צָרִיךְ שֶׁאִישׁ יָעִיד לוֹ עַל כָּל אָדָם, כִּי הוּא יָדַע מַה שֶּׁבָּאָדָם.

Yokhanan Chapter 3
1 There was at that place a man of the P’rushim, named Nak'dimon, a leader of the Y’hudim. 2 He came at night to Yeshua and said to Him, “Rabbi, we know that you are a teacher sent from Elohim; for no man can do these miracles that you are doing unless Elohim is with him.” 3 Yeshua answered, saying to him, “Amein, amein, I say to you, if a man is not born anew, he cannot see Malkhut HaElohim.” 4 Nak'dimon said to Him, “How can an old man be born anew? Can he enter again a second time into his mother’s womb and be born?” 5 Yeshua answered, saying to him, “Amein, amein, I say to you, if a man is not born of water and HaRu'akh, he cannot enter into Malkhut HaElohim. 6 What is born of flesh is flesh; and what is born of HaRu'akh is spirit. 7 Do not be surprised because I have told you that you all must be born anew. 8 The wind blows where it pleases, and you hear its sound, but you do not know from where it comes and where it goes; such is every man who is born of HaRu'akh.” 9 Nak'dimon answered, saying to Him, “How can these things be?” 10 Yeshua answered, “You are a teacher of Yisra’el, and yet you do not understand these things? 11 Amein, amein, I say to you, we speak only what we know, and we testify only to what we have seen; and yet you do not accept our testimony. 12 If I have told you about earthly things and you do not trust, how then will you trust in me if I tell you about heavenly things? 13 No man has ascended to Heaven except Him who came down from Heaven, even Ben HaAdam who is in Heaven. 14 Just as Moshe lifted up the serpent in the wilderness, so Ben HaAdam is ready to be lifted up, 15 so that every man who trusts in Him should not perish, but have eternal life. 16 For Elohim so loved the world that He gave His Ben Yakhid, so that whoever firmly trusts in Him should not perish, but have eternal life. 17 For Elohim did not send His Son into the world to condemn the world, but that the world should live because of Him. 18 He who firmly trusts in Him will not be condemned; and he who does not firmly trust has already been condemned for not trusting in the Name of Ben HaElohim HaYakhid. 19 And this is the judgment: that light has come into the world, and yet men have loved darkness more than light, because their works were evil. 20 For everyone who does abominable things hates the light, and he does not come to the light, because his works cannot be covered. 21 But he who does HaEmet comes to the light, so that his works may be known, that they are done through Elohim.”
22 After these things, Yeshua and His Talmidim came to the land of Y’hudah, and He remained there with them and immersed. 23 Yokhanan also was immersing at the spring of Einon near to Shalim, because there was much water there; and they came and were immersed. 24 For Yokhanan was not yet cast into prison. 25 Now it happened that a dispute arose between one of Yokhanan’s Talmidim and a Y'hudi about the ceremony of purifying. 26 So they came to Yokhanan and told him, “Teacher, He who was with you at the Yarden crossing, concerning whom you testified, behold, He also is immersing, and a great many are coming to Him.” 27 Yokhanan answered, saying to them, “No man can receive anything of his own will, except it is given to him from Heaven. 28 You yourselves bear me witness that I said I am not the Mashi'akh, but only a messenger to go before Him. 29 He who has a bride is the bridegroom; and the friend of the bridegroom is he who stands up and listens to Him, and rejoices greatly because of the bridegroom’s voice; this my joy, therefore, is fulfilled. 30 He must increase, and I must decrease. 31 For He who has come from above is above all; and he who is of the earth is of the earth, and he speaks of earthly things; but He who has come from Heaven is above all. 32 And He testifies of what He has seen and heard, and yet no man accepts His testimony. 33 He who accepts His testimony has set his seal that Elohim is true. 34 For He whom Elohim has sent speaks Divrei Elohim; for Elohim did not give HaRu'akh by measure. 35 HaAv loves HaBen, and has placed everything under His hand. 36 He who believes in HaBen has eternal life; and he who does not obey HaBen shall not see life, but the wrath of Elohim shall remain on him.”

יוחנן פרק ג
א וְהָיָה שָׁם אִישׁ אֶחָד מִן הַפְּרוּשִׁים, נַקְדִּימוֹן שְׁמוֹ, מַנְהִיג לַיְּהוּדִים. ב הַלָּה בָּא אֶל יֵשׁוּעַ בַּלַּיְלָה וְאָמַר לוֹ: רַבִּי, יוֹדְעִים אָנוּ כִּי מֵאֵת אֱלֹהִים נִשְׁלַחְתָּ בְּתוֹר מוֹרֶה, שֶׁכֵּן אֵין אִישׁ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת הָאוֹתוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה, אֶלָּא אִם הָאֱלֹהִים אִתּוֹ. ג עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לוֹ: אָמֵן אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לְךָ, אִם אֵין אָדָם נוֹלָד מֵחָדָשׁ, אֵין הוּא יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים. ד אָמַר לוֹ נַקְדִּימוֹן: אֵיךְ יָכוֹל אִישׁ זָקֵן לְהִוָּלֵד? הַאִם יָכוֹל הוּא שׁוּב לְהִכָּנֵס, שֵׁנִית, לְבֶטֶן אִמּוֹ וּלְהִוָּלֵד? ה עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לוֹ: אָמֵן אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לְךָ, אִם אֵין אָדָם נוֹלָד מִן הַמַּיִם וְהָרוּחַ, אֵין הוּא יָכוֹל לְהִכָּנֵס לְמַלְכוּת הָאֱלֹהִים. ו מַה שֶּׁנּוֹלָד מִן הַבָּשָׂר בָּשָׂר הוּא; וּמַה שֶּׁנּוֹלָד מִן הָרוּחַ רוּחַ הוּא. ז אַל תִּתְפַּלֵּה שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ כִּי עֲלֵיכֶם לְהִוָּלֵד מֵחָדָשׁ. ח הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת הֵיכָן שֶׁהִיא רוֹצָה, וְאֶת קוֹלָהּ אַתָּה שׁוֹמֵעַ, אַךְ אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מֵאַיִן הִיא בָּאָה וּלְאָן הִיא הוֹלֶכֶת. כָּךְ הוּא כָּל אָדָם שֶׁנּוֹלָד מִן הָרוּחַ. ט עָנָה נַקְדִּימוֹן וְאָמַר לוֹ: אֵיךְ יְכוֹלִים אֵלֶּה לִהְיוֹת? י עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לוֹ: אַתָּה מוֹרֵה יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֵלֶּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ? יא אָמֵן אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לְךָ, אֶת אֲשֶׁר אָנוּ יוֹדְעִים אָנוּ מְדַבְּרִים, וְאֶת אֲשֶׁר רָאִינוּ מְעִידִים אָנוּ, וְאֶת עֵדוּתֵנוּ אֵינְכֶם מְקַבְּלִים. יב אִם מֵעִנְיְנֵי הָאָרֶץ אָמַרְתִּי לָכֶם וְאֵינְכֶם מַאֲמִינִים, אֵיךְ תַּאֲמִינוּ אִם אֹמַר לָכֶם מֵעִנְיְנֵי הַשָּׁמַיִם? יג וְלֹא עָלָה אִישׁ לַשָּׁמַיִם אֶלָּא אֲשֶׁר יָרַד מִן הַשָּׁמַיִם, בֶּן הָאָדָם אֲשֶׁר הוּא בַּשָּׁמַיִם. יד וּכְמוֹ שֶׁהֵרִים מֹשֶׁה אֶת הַנָּחָשׁ בַּמִּדְבָּר, כָּךְ עָתִיד לִהְיוֹת מוּרָם בֶּן הָאָדָם, טו כְּדֵי שֶׁכָּל אָדָם הַמַּאֲמִין בּוֹ לֹא יֹאבַד אֶלָּא יִהְיוּ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם; טז כִּי כֹּה אָהַב הָאֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם; עַד כִּי יִתֵּן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ כְּדֵי שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּאֲמִין בּוֹ לֹא יֹאבַד אֶלָּא יִהְיוּ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם; יז כִּי לֹא שָׁלַח הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹ לָעוֹלָם כְּדֵי לָדוּן אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּחְיֶה הָעוֹלָם עַל יָדוֹ. יח מִי שֶׁמַּאֲמִין בּוֹ אֵינוֹ נִדּוֹן; וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין כְּבָר נִדּוֹן, כִּי לֹא הֶאֱמִין בְּשֵׁם בֶּן הָאֱלֹהִים הַיָּחִיד. יט וְזֶהוּ הַדִּין, שֶׁהָאוֹר בָּא לָעוֹלָם וּבְנֵי הָאָדָם אָהֲבוּ אֶת הַחֹשֶׁךְ יוֹתֵר מִן הָאוֹר, כִּי מַעֲשֵׂיהֶם הָיוּ רָעִים; כ כִּי כָּל הָעוֹשֶׂה תּוֹעֵבוֹת שׂוֹנֵא אֶת הָאוֹר וְאֵינוֹ בָּא אֶל הָאוֹר כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכְחוּ מַעֲשָׂיו. כא אֲבָל עוֹשֵׂה הָאֱמֶת בָּא אֶל הָאוֹר לְמַעַן יִוָּדְעוּ מַעֲשָׂיו כִּי בֵּאלֹהִים הֵם נַעֲשִׂים.
כב אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בָּא יֵשׁוּעַ וְתַלְמִידָיו לְאֶרֶץ יְהוּדָה, וְשָׁם הִתְגּוֹרֵר אִתָּם וְהִטְבִּיל. כג וְגַם יוֹחָנָן הָיָה מַטְבִּיל בְּעֵינוֹן עַל יַד שָׁלֵם, כִּי מַיִם רַבִּים הָיוּ שָׁם. וּבָאִים הָיוּ אֲנָשִׁים וְנִטְבָּלִים, כד כִּי עוֹד לֹא הֻשְׁלַךְ יוֹחָנָן לְבֵית הָאֲסוּרִים. כה וְהָיָה וִכּוּחַ לְאֶחָד מִתַּלְמִידֵי יוֹחָנָן עִם יְהוּדִי אֶחָד עַל טָהֳרָה. כו וּבָאוּ אֶל יוֹחָנָן וְאָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ, זֶה שֶׁהָיָה אִתְּךָ בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אֲשֶׁר הַעִידוֹתָ עָלָיו, הִנֵּה גַּם הוּא מַטְבִּיל וְרַבִּים בָּאִים אֵלָיו. כז עָנָה יוֹחָנָן וְאָמַר לָהֶם: אֵין אָדָם יָכוֹל לָקַחַת דָּבָר כִּרְצוֹנוֹ הוּא, אֶלָּא אִם נִתַּן לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם. כח אַתֶּם עֵדִים אַתֶּם לִי שֶׁאָמַרְתִּי: אֵינֶנִּי הַמָּשִׁיחַ, אֶלָּא שָׁלִיחַ אֲנִי לְפָנָיו. כט מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַכַּלָּה הוּא הֶחָתָן; וִידִיד הֶחָתָן הָעוֹמֵד וּמַאֲזִין לוֹ, שָׂמֵחַ שִׂמְחָה רַבָּה לְקוֹל הֶחָתָן. לָכֵן שִׂמְחָתִי זֹאת הִנֵּה הִיא מְלֵאָה. ל הוּא צָרִיךְ לִגְדֹּל, וַאֲנִי, לִקְטֹן; לא כִּי הַבָּא מִלְמַעְלָה, מֵעַל הַכֹּל הוּא; וַאֲשֶׁר מִן הָאָרֶץ, מִן הָאָרֶץ הוּא וּמֵהָאָרֶץ הוּא מְדַבֵּר. הַבָּא מִן הַשָּׁמַיִם, מֵעַל הַכֹּל הוּא; לב וּמַה שֶּׁרָאָה וְשָׁמַע הוּא מֵעִיד, וְאֶת עֵדוּתוֹ אֵין אִישׁ מְקַבֵּל. לג אֲבָל מִי שֶׁקִּבֵּל אֶת עֵדוּתוֹ, חָתַם שֶׁהָאֱלֹהִים אֱמֶת הוּא; לד כִּי מִי שֶׁהָאֱלֹהִים שְׁלָחוֹ, אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים הוּא מְדַבֵּר; כִּי לֹא בְּמִדָּה נָתַן אֱלֹהִים אֶת הָרוּחַ. לה הָאָב אוֹהֵב אֶת הַבֵּן, וְאֶת הַכֹּל נָתַן בְּיָדָיו. לו מִי שֶׁמַּאֲמִין בַּבֵּן יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם; וּמִי שֶׁלֹּא יִשָּׁמַע לַבֵּן לֹא יִרְאֶה חַיִּים, אֶלָּא זַעַם אֱלֹהִים יָחוּל עָלָיו.

Yokhanan Chapter 4
1 When Yeshua knew that the P’rushim had heard He made many talmidim and was immersing more people than Yokhanan, 2 though Yeshua Himself did not immerse, but His Talmidim, 3 He left Y’hudah and came again to the Galil.
4 He had to go through the way of the land of Shomron. 5 Then He came to a city in Shomron called Sukhar, near the field which Ya’akov had given to his son Yosef. 6 Now Ya’akov’s well was there; and Yeshua was tired by the fatigue of the journey, and sat down by the well. It was about the sixth hour. 7 And there came a woman of Shomron to draw water; and Yeshua said to her, “Give me water to drink.” 8 His Talmidim had entered into the city to buy food for themselves. 9 The woman of Shomron said to Him, “How is it You are a Yehudi, and yet you ask me for a drink, who am a woman of Shomron? For Yehudim have no social dealings with Shomronim.” 10 Yeshua answered, saying to her, “If you only knew the gift of Elohim and who is the Man who said to you, ‘Give me a drink,' you would have asked Him, and He would have given you Mayim Khayim.” 11 The woman said to Him, "My Adon, you have no leather bucket and no deep well; where do you get ‘living water?' 12 What, are you greater than our father Ya’akov, who gave us this well, and he himself drank from it, and his sons and his sheep?” 13 Yeshua answered, saying to her, “Everyone who drinks of this water will thirst again; 14 but whoever drinks of the water which I give him shall never thirst; but the same water which I give him shall become in him a well of water springing up to Khayei Olam.” 15 The woman said to Him, “My Adon, give me of this water, so that I may not thirst again and need not come and draw from here.” 16 Yeshua said to her, “Go and call your husband, and come here.” 17 She said to him, “I have no husband.” Yeshua said to her, “You said well, ‘I have no husband;' 18 for you have had five husbands; and the one you now have is not your husband; what you said is true.” 19 Then the woman said to Him, “My Adon, I see that you are a navi. 20 Our fathers worshipped on this mountain; and you say that the place where men must worship is in Yerushalayim.” 21 Yeshua said to her, “Woman, believe me, the time is coming when neither on this mountain nor in Yerushalayim will they worship HaAv. 22 You worship what you do not know; but we worship what we do know; for life is from the Yehudim. 23 But the time is coming, and it is here, when the true worshippers shall worship HaAv in Ru'akh V'Emet; for HaAv also desires worshippers such as these. 24 For Elohim is Ru'akh; and those who worship Him must worship Him in Ru'akh V'Emet.” 25 The woman said to Him, “I know that the Mashi'akh is coming; when He is come, He will teach us everything.” 26 Yeshua said to her, “I am He, the one speaking to you.”
27 While He was talking, His Talmidim came and were surprised that He was talking with a married woman; but no one said to Him, ‘What do you want?' or, ‘Why are you talking with her?' 28 The woman then left her water jar, and went to the city and said to the men, 29 “Come and see a man who told me everything which I have done; What, is He the Mashi'akh?” 30 And the men went out of the city, and came to Him. 31 During the interval His Talmidim begged Him, saying, “Adoneinu, eat.” 32 But He said to them, “I have food to eat of which you do not know.” 33 The Talmidim said among themselves, “What, did any man bring Him something to eat?” 34 Yeshua said to them, “My food is to do the will of Him who sent me, and to finish His work. 35 Do you not say that after four months comes the harvest? Behold, I say to you, lift up your eyes and look at the fields which have turned white, and have long been ready for the harvest. 36 And he who reaps receives wages and gathers fruits to Khayei Olam, so that the sower and the reaper may rejoice together. 37 For in this case the saying is true, ‘One sows and another reaps.' 38 I sent you to reap that for which you did not labor; for others labored, and you have entered into their labor.” 39 A great many Shomronim of that city believed in Him because of the word of that woman, who testified, ‘He told me everything which I have done.' 40 So when the Shomronim came to Him, they begged Him to stay with them; and He stayed with them two days. 41 And a great many believed in Him because of His word; 42 and they were saying to the woman, “Henceforth it is not because of your word that we believe in Him; for we ourselves have heard and know that this is indeed the Mashi'akh, Moshi'ah HaOlam.”

יוחנן פרק ד
א וְיֵשׁוּעַ יָדַע כִּי הַפְּרוּשִׁים שָׁמְעוּ שֶׁעָשָׂה תַלְמִידִים רַבִּים וְהִטְבִּיל יוֹתֵר מִיּוֹחָנָן, ב אַף שֶׁלֹּא הוּא יֵשׁוּעַ הִטְבִּיל, אֶלָּא תַּלְמִידָיו. ג וְעָזַב אֶת יְהוּדָה וּבָא שׁוּב לַגָּלִיל.
ד אֲבָל הָיָה לוֹ לָבוֹא וְלַעֲבֹר מַעֲבָר בֵּין הַשּׁוֹמְרוֹנִים. ה וּבָא לְעִיר הַשּׁוֹמְרוֹנִים הַנִּקְרֵאת שְׁכֶם, עַל יַד הַשָּׂדֶה שֶׁנָּתַן יַעֲקֹב לְיוֹסֵף בְּנוֹ, ו וְשָׁם הָיָה מַעְיַן הַמַּיִם שֶׁל יַעֲקֹב. וְהוּא יֵשׁוּעַ עָיֵף הָיָה מִיגִיעַת הַדֶּרֶךְ, וְהִתְיַשֵּׁב לְיַד הַמַּעְיָן. וְהַשָּׁעָה הָיְתָה הַשִּׁשִּׁית. ז וּבָאָה אִשָּׁה מִשּׁוֹמְרוֹן לִשְׁאֹב מַיִם, וְאָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: תְּנִי לִי מַיִם לִשְׁתּוֹת; ח שֶׁכֵּן תַּלְמִידָיו נִכְנְסוּ הָעִירָה לִקְנוֹת לָהֶם אֹכֶל. ט אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה הַשּׁוֹמְרוֹנִית: אֵיךְ אַתָּה יְהוּדִי וּמִמֶּנִּי מְבַקֵּשׁ אַתָּה לִשְׁתּוֹת בִּהְיוֹתִי אִשָּׁה שׁוֹמְרוֹנִית? כִּי אֵין לַיְהוּדִים עֵסֶק עִם הַשּׁוֹמְרוֹנִים. י עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהּ: אִלּוּ יָדַעַתְּ אֶת מַתְּנַת הָאֱלֹהִים וּמִיהוּ זֶה שֶׁאָמַר לָךְ 'תְּנִי לִי לִשְׁתּוֹת', הָיִית אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ, וְהָיָה נוֹתֵן לָךְ מַיִם חַיִּים. יא אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה: אֲדוֹנִי, אֵין לְךָ דְּלִי וְהַבְּאֵר עֲמֻקָּה; מֵאַיִן לְךָ מַיִם חַיִּים? יב הַאִם אַתָּה גָּדוֹל מֵאָבִינוּ יַעֲקֹב, שֶׁנָּתַן לָנוּ אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת וְשָׁתָה מִמֶּנָּה הוּא וּבָנָיו וּצֹאנוֹ? יג עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהּ: כָּל מִי שֶׁיִּשְׁתֶּה מִן הַמַּיִם הָאֵלֶּה יִצְמָא שׁוּב; יד אֲבָל כָּל מִי שֶׁיִּשְׁתֶּה מִן הַמַּיִם אֲשֶׁר אֲנִי אֶתֵּן לוֹ, לֹא יִצְמָא לְעוֹלָם; אֲבָל הַמַּיִם הָהֵם אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לוֹ, יִהְיִוּ בּוֹ לְמַעְיַן מַיִם הַנּוֹבְעִים לְחַיֵּי עוֹלָם. טו אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה: אֲדוֹנִי, תֵּן לִי מִן הַמַּיִם הָאֵלֶּה כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶצְמָא שׁוּב וְלֹא אָבוֹא לִשְׁאֹב מִכָּאן. טז אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: לְכִי קִרְאִי לְבַעְלֵךְ וּבוֹאִי לְכָאן. יזאָמְרָה לוֹ: אֵין לִי בַּעַל. אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: הֵיטֵב אָמַרְתְּ, אֵין לִי בַּעַל; יח כִּי חֲמִשָּׁה בְּעָלִים הָיוּ לָךְ, וְזֶה שֶׁיֵּשׁ לָךְ עַכְשָׁו אֵינֶנּוּ בַּעְלֵךְ; זֹאת אָמַרְתְּ נְכוֹנָה. יט אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה: אֲדוֹנִי, רוֹאָה אֲנִי שֶׁנָּבִיא אַתָּה. כ אֲבוֹתֵינוּ הִשְׁתַּחֲווּ בָּהָר הַזֶּה, וְאַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הַמָּקוֹם שֶׁרָאוּי לְהִשְׁתַּחֲווֹת בּוֹ. כא אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: אִשָּׁה, הַאֲמִינִי לִי כִּי תָּבוֹא שָׁעָה שֶׁלֹּא בָּהָר הַזֶּה וְאַף לֹא בִּירוּשָׁלַיִם תִּשְׁתַּחֲווּ לָאָב. כב אַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים לְמַה שֶּׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים, אֲבָל אֲנַחְנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לְמַה שֶּׁאָנוּ יוֹדְעִים, כִּי הַחַיִּים מִן הַיְּהוּדִים הֵם. כג בְּרַם תָּבוֹא שָׁעָה, וְכָעֵת הִיא, שֶׁמִּשְׁתַּחֲוִים אֲמִתִּיִּים יִשְׁתַּחֲווּ לָאָב בְּרוּחַ וּבֶאֱמֶת, שֶׁכֵּן הָאָב רוֹצֶה מִשְׁתַּחֲוִים כָּאֵלֶּה; כד כִּי הָאֱלֹהִים הוּא רוּחַ, וְהַמִּשְׁתַּחֲוִים לוֹ, בְּרוּחַ וּבֶאֱמֶת צְרִיכִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת. כה אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה: אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהַמָּשִׁיחַ יָבוֹא; וְכַאֲשֶׁר יָבוֹא, הוּא יְלַמֵּד אוֹתָנוּ הַכֹּל. כו אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: אֲנִי הוּא, הַמְדַבֵּר אִתָּךְ.
כז וְכַאֲשֶׁר דִּבֵּר, בָּאוּ תַּלְמִידָיו וְהִתְפַּלְּאוּ עַל שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם אִשָּׁה, אַךְ אִישׁ לֹא אָמַר, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? אוֹ, לָמָּה אַתָּה מְדַבֵּר אִתָּהּ? כח וְעָזְבָה הָאִשָּׁה אֶת כַּדָּהּ וְהָלְכָה הָעִירָה, וְאָמְרָה לָאֲנָשִׁים: כט בּוֹאוּ רְאוּ אִישׁ שֶׁאָמַר לִי כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי; הַאִם הוּא הַמָּשִׁיחַ? לוְיָצְאוּ הָאֲנָשִׁים מֵהָעִיר וּבָאוּ אֵלָיו. לא וּבֵינְתַיִם בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ תַּלְמִידָיו וְאָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ, אֱכֹל. לב אַךְ הוּא אָמַר לָהֶם: יֵשׁ לִי אֹכֶל לֶאֱכֹל, אֲשֶׁר אַתֶּם אֵינְכֶם יוֹדְעִים. לג אָמְרוּ תַּלְמִידָיו בֵּינֵיהֶם: הַאִם הֵבִיא לוֹ אִישׁ דְּבַר מָה לֶאֱכֹל? לד אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: מַאֲכָלִי שֶׁלִּי הוּא לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁל מִי שֶׁשְּׁלָחַנִי וּלְהַשְׁלִים אֶת מַעֲשֵׂהוּ. לה הַאֵין אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁעוֹד אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים יָבוֹא הַקָּצִיר? הִנֵּה, אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, שְׂאוּ עֵינֵיכֶם וּרְאוּ אֶת הַשָּׂדוֹת, שֶׁלְּבָנִים הֵם וּכְבָר בְּשֵׁלִים לַקָּצִיר. לו וְהַקּוֹצֵר נוֹטֵל שָׂכָר וְאוֹסֵף פְּרִי לְחַיֵּי עוֹלָם; וְהַזּוֹרֵעַ וְהַקּוֹצֵר יִשְׂמְחוּ יַחַד. לז הֲרֵי בָּזֶה הוּא דְּבַר הָאֱמֶת, שֶׁאַחֵר זוֹרֵעַ וְאַחֵד קוֹצֵר. לח אֲנִי שָׁלַחְתִּי אֶתְכֶם לִקְצֹר מַה שֶּׁלֹּא אַתֶּם יְגַעְתֶּם בּוֹ, שֶׁכֵּן אֲחֵרִים יָגְעוּ וְאַתֶּם נִכְנַסְתֶּם בַּעֲמָלָם שֶׁלָּהֶם. לט וְשׁוֹמְרוֹנִים רַבִּים מִן הָעִיר הַהִיא הֶאֱמִינוּ בּוֹ בִּגְלַל דְּבָרָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֵעִידָה, הוּא אָמַר לִי כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי. מ וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ אֵלָיו הַשּׁוֹמְרוֹנִים הָהֵם, בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּשְׁהֶה אֶצְלָם; וְהוּא שָׁהָה אֶצְלָם שְׁנֵי יָמִים. מא וְרַבִּים הֶאֱמִינוּ בּוֹ בִּגְלַל דְּבָרוֹ, מב וְאָמְרוּ לָאִשָּׁה: מֵעַתָּה לֹא בִּגְלַל דְּבָרֵךְ מַאֲמִינִים אָנוּ בּוֹ, כִּי אֲנַחְנוּ שָׁמַעְנוּ, וְיָדַעְנוּ שֶׁזֶּהוּ בֶּאֱמֶת הַמָּשִׁיחַ מוֹשִׁיעַ הָעוֹלָם.
מג וּלְאַחַר שְׁנֵי יָמִים יָצָא יֵשׁוּעַ מִשָּׁם וְהָלַךְ לַגָּלִיל. מד הֵן הוּא יֵשׁוּעַ הֵעִיד שֶׁנָּבִיא אֵינֶנּוּ מְכֻבָּד בְּעִירוֹ, מה אֲבָל כַּאֲשֶׁר בָּא לַגָּלִיל, קִבְּלוּהוּ. הַגְּלִילִיִּים, כִּי רָאוּ אֶת כָּל הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה בִּירוּשָׁלַיִם בַּחַג; כִּי גַּם הֵם בָּאוּ לַחַג. מו וְשׁוּב בָּא יֵשׁוּעַ אֶל קָנָה שֶׁבַּגָּלִיל, אֲשֶׁר שָׁם הָפַךְ אֶת הַמַּיִם לְיַיִן. וְהָיָה בִּכְפַר נַחוּם עֶבֶד אֶחָד שֶׁל הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר בְּנוֹ הָיָה חוֹלֶה. מז הַלָּה שָׁמַע שֶׁיֵּשׁוּעַ בָּא מִיהוּדָה לַגָּלִיל, וְהָלַךְ אֵלָיו וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיֵּרֵד וִירַפֵּא אֵת בְּנוֹ, כִּי קָרוֹב הָיָה לָמוּת. מח אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: אִם אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים לֹא תִּרְאוּ, לֹא תַּאֲמִינוּ. מט אָמַר לוֹ עֶבֶד הַמֶּלֶךְ: אֲדוֹנִי, רֵד נָא בְּטֶרֶם יָמוּת הַנַּעַר. נ אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: לֵךְ, בִּנְךָ חַי. וְהֶאֱמִין הָאִישׁ בַּדָּבָר שֶׁאַמַר לוֹ יֵשׁוּעַ, וְהָלַךְ. נא כַּאֲשֶׁר יָרַד, פְּגָשׁוּהוּ עֲבָדָיו וּבִשְּׂרוּהוּ וְאָמְרוּ לוֹ: בִּנְךָ חַי. נב וְשָׁאַל אוֹתָם בְּאֵיזוֹ שָׁעָה הִבְרִיא. אָמְרוּ לוֹ: אֶתְמוֹל בַּשָּׁעָה הַשְּׁבִיעִית סָר מִמֶּנּוּ הַחֹם. נג וְיָדַע אָבִיו כִּי בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ 'בִּנְךָ חַי', וְהֶאֱמִין הוּא וְכָל בֵּיתוֹ. נד גַּם אֶת הָאוֹת הַשֵּׁנִי הַזֶּה עָשָׂה יֵשׁוּעַ כַּאֲשֶׁר בָּא מִיהוּדָה לַגָּלִיל.

Ma’asei HaShlikhim Chapter 7
9 And our fathers were jealous of Yosef; so they sold him into Mitzrayim; but Elohim was with him, 10 and He delivered him from all his oppressors and gave him favor and wisdom before Paroh, king of Mitzrayim; and Paroh appointed Yosef to be overlord over Mitzrayim and over all his house. 11 Now there came a famine which brought great distress throughout Mitzrayim and the land of Kena’an so that our forefathers found no sustenance. 12 But when Ya’akov heard that there was wheat in Mitzrayim, he sent out our fathers on their first venture. 13 When they went the second time, Yosef made himself known to his brothers; and Yosef’s family was made known to Paroh. 14 Then Yosef sent and brought his father Ya’akov and all his family, seventy-five souls in number. 15 So Ya’akov went down to Mitzrayim where he and our fathers died. 16 And he was removed to Shekhem and buried in the tomb which Avraham had bought for a sum of money from the sons of Khamor.”

מעשי השליחים פרק ז
ט וְהֵם אֲבוֹתֵינוּ קִנְּאוּ בְּיוֹסֵף וּמְכָרוּהוּ לְמִצְרַיִם; וֵאלֹהִים הָיָה אִתּוֹ, י וְהִצִּילוֹ מִכָּל צָרוֹתָיו, וְנָתַן לוֹ חֵן וְחָכְמָה לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם; וּמִנָּהוּ נָגִיד עַל מִצְרַיִם וְעַל כָּל בֵּיתוֹ. יא וַיְהִי רָעָב וְצָרָה גְּדוֹלָה בְּכָל מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן, וְלֹא הָיָה לַאֲבוֹתֵינוּ אֹכֶל לִשְׂבֹּעַ. יב וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע יַעֲקֹב שֶׁיֵּשׁ תְּבוּאָה בְּמִצְרַיִם, שָׁלַח אֶת אֲבוֹתֵינוּ רִאשׁוֹנָה. יגוּכְשֶׁהָלְכוּ בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, הִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו; וְנוֹדַע לְפַרְעֹה מוֹצָאוֹ שֶׁל יוֹסֵף. יד וְשָׁלַח יוֹסֵף וְהֵבִיא אֶת אָבִיו יַעֲקֹב וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְהֵם שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ נֶפֶשׁ בְּמִסְפָּר. טו וְיָרַד יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם וּמֵת שָׁם הוּא וַאֲבוֹתֵינוּ; טז וְהָעֳבַר לִשְׁכֶם וְהֻנַּח בַּקֶּבֶר שֶׁקָּנָה אַבְרָהָם בְּכֶסֶף מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר.