TORAH

VaYikra Chapter 16
1 And יהוה spoke unto Moshe, after the death of the two sons of Aharon, when they drew near before יהוה , and died;
2 and יהוה said unto Moshe, "Speak unto Aharon your brother, that he comes not at all times into HaKodesh within the Parokhet, before the Kaporet which is upon the Aron, so he will not die; for I appear in the cloud upon the Kaporet.
3 Herewith shall Aharon come into HaKodesh: with a young bullock for a Khatat, and a ram for an Olah.
4 He shall put on the consecrated linen tunic, and he shall have the linen breeches upon his flesh, and shall be girded with the linen girdle, and with the linen miter shall he be attired; they are the consecrated garments; and he shall bathe his flesh in water, and put them on.
5 And he shall take of the assembly of B'nei Yisra'el two he-goats for a Khatat, and one ram for an Olah.
6 And Aharon shall present the bullock of the Khatat, which is for himself, and make atonement for himself, and for his house.
7 And he shall take the two goats, and set them before יהוה at the door of the Ohel Mo'ed.
8 And Aharon shall cast lots upon the two goats: one lot for יהוה , and the other lot for Azazel.
9 And Aharon shall present the goat upon which the lot fell for יהוה , and offer him for a Khatat.
10 But the goat on which the lot fell for Azazel shall be set alive before יהוה , to make atonement over him, to send him away for Azazel into the wilderness.
11 And Aharon shall present the bullock of the Khatat, which is for himself, and shall make atonement for himself, and for his house, and shall kill the bullock of the Khatat which is for himself.
12 And he shall take a censer full of coals of fire from off the Mizbe'akh before יהוה , and his hands full of sweet incense, beaten small, and bring it within the Parokhet.
13 And he shall put the incense upon the fire before יהוה , that the cloud of the incense may cover the Kaporet that is upon the testimony, so he will not die.
14 And he shall take of the blood of the bullock, and sprinkle it with his finger upon the Kaporet on the east; and before the Kaporet shall he sprinkle of the blood with his finger seven times.
15 Then shall he kill the goat of the Khatat, that is for the people, and bring his blood within the Parokhet, and do with his blood as he did with the blood of the bullock, and sprinkle it upon the Kaporet, and before the Kaporet.
16 And he shall make atonement for HaKodesh, because of the uncleannesses of B'nei Yisra'el and because of their transgressions, even all their sins; and so shall he do for the Ohel Mo'ed that dwells with them in the midst of their uncleannesses.
17 And there shall be no man in the Ohel Mo'ed when he goes in to make atonement in HaKodesh, until he comes out, and has made atonement for himself, and for his household, and for all the assembly of Yisra'el.
18 And he shall go out unto the Mizbe'akh that is before יהוה , and make atonement for it; and shall take of the blood of the bullock, and of the blood of the goat, and put it upon the horns of the Mizbe'akh round about.
19 And he shall sprinkle of the blood upon it with his finger seven times, and cleanse it, and hallow it from the uncleannesses of B'nei Yisra'el.
20 And when he has made an end of atoning for HaKodesh, and the Ohel Mo'ed, and the Mizbe'akh, he shall present the live goat.
21 And Aharon shall lay both his hands upon the head of the live goat, and confess over him all the iniquities of B'nei Yisra'el, and all their transgressions, even all their sins; and he shall put them upon the head of the goat, and shall send him away by the hand of an appointed man into the wilderness.
22 And the goat shall bear upon him all their iniquities unto a land which is cut off; and he shall let go the goat in the wilderness.
23 And Aharon shall come into the Ohel Mo'ed, and shall put off the linen garments, which he put on when he went into HaKodesh, and shall leave them there.
24 And he shall bathe his flesh in water in a consecrated place, and put on his other vestments and come forth and offer his Olah, and the Olah of the people, and make atonement for himself and for the people.
25 And the fat of the Khatat shall he make smoke upon the Mizbe'akh.
26 And he that lets go the goat for Azazel shall wash his clothes and bathe his flesh in water, and afterward he may come into the camp.
27 And the bullock of the Khatat, and the goat of the Khatat, whose blood was brought in to make atonement in HaKodesh, shall be carried forth without the camp; and they shall burn in the fire their skins, and their flesh, and their dung.
28 And he that burns them shall wash his clothes, and bathe his flesh in water, and afterward he may come into the camp.
29 And it shall be a statute forever unto you: in the seventh khodesh, on the tenth day of the khodesh, you shall afflict your souls, and shall do no manner of work, the home-born, or the stranger that sojourns among you.
30 For on this day shall atonement be made for you, to cleanse you; from all your sins you will be clean before יהוה .
31 It is a Shabbat Shabbaton unto you, and you shall afflict your souls; it is a statute forever.
32 And the kohen, who shall be anointed and who shall be consecrated to be kohen in his father’s stead, shall make the atonement, and shall put on the linen garments, even the consecrated garments.
33 And he shall make atonement for the Kodesh HaKadashim, and he shall make atonement for the Ohel Mo'ed and for the Mizbe'akh; and he shall make atonement for the Kohanim and for all the people of the assembly.
34 And this shall be an everlasting statute unto you, to make atonement for B'nei Yisra'el because of all their sins once in the year." And he did as יהוה commanded Moshe.

ויּקרא פרק טז
א וַיְדַבֵּר יהוה אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יהוה וַיָּמֻתוּ.
ב וַיֹּאמֶר יהוה אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת.
ג בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה.
ד כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם.
ה וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה.
ו וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ.
ז וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי יהוה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
ח וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַיהוה וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל.
ט וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַיהוה וְעָשָׂהוּ חַטָּאת.
י וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי יהוה לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה.
יא וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ.
יב וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי יהוה וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת.
יג וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי יהוה וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת.
יד וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ.
טו וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת.
טז וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם.
יז וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל.
יח וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי יהוה וְכִפֶּר עָלָיו וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב.
יט וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
כ וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי.
כא וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲו‍ֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה.
כב וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲו‍ֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר.
כג וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם.
כד וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם.
כה וְאֵת חֵלֶב הַחַטָּאת יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה.
כו וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה.
כז וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר הוּבָא אֶת דָּמָם לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ יוֹצִיא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרְפוּ בָאֵשׁ אֶת עֹרֹתָם וְאֶת בְּשָׂרָם וְאֶת פִּרְשָׁם.
כח וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה.
כט וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.
ל כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יהוה תִּטְהָרוּ.
לא שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם.
לב וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַבָּד בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ.
לג וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר.
לד וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֶת מֹשֶׁה.

VaYikraChapter 23
1 And יהוה spoke unto Moshe, saying,
2 "Speak unto B'nei Yisra'el, and say unto them, 'The Mo'edim of יהוה , which you shall proclaim to be Mikrei Kodesh, even these are My Mo'edim.
3 Six days shall work be done; but on the seventh day is a Shabbat Shabbaton, a Mikra Kodesh; you shall do no manner of work; it is a Shabbat unto יהוה in all your dwellings'."
4 "'These are the Mo'edim of יהוה , even Mikrei Kodesh, which you shall proclaim in their appointed season.
5 In the first khodesh, on the fourteenth day of the khodesh at dusk, is Pesakh unto יהוה . And
6 on the fifteenth day of the same khodesh is Khag HaMatzot unto יהוה ; seven days you shall eat matzot.
7 In the first day you shall have a Mikra Kodesh; you shall do no manner of regular work.
8 And you shall bring a karban of fire unto יהוה seven days; in the seventh day is a Mikra Kodesh; you shall do no manner of regular work'."
9 And יהוה spoke unto Moshe saying,
10 "Speak unto B'nei Yisra'el, and say unto them, 'When you are come into the land which I give unto you, and shall reap the harvest thereof, then you shall bring the Omer Reishit of your harvest unto the kohen.
11 And he shall wave the omer before יהוה , to be accepted for you; on the morrow after the Shabbat the kohen shall wave it.
12 And in the day when you wave the omer, you shall offer a he-lamb without blemish of the first year for an Olah unto יהוה .
13 And the Minkah thereof shall be two tenth parts of an efah of fine flour mingled with oil, a karban of fire unto יהוה for a sweet savor; and the Nesekh thereof shall be of wine, the fourth part of a hin.
14 And you shall eat neither bread, nor parched grain, nor fresh ears, until this selfsame day, until you have brought the offering of your Elohim; it is a statute forever throughout your generations in all your dwellings.
15 And you shall count unto you from the morrow after The Shabbat, from the day that you brought the omer of the waving; seven Sabbaths shall there be complete;
16 even unto the morrow after the seventh Shabbat shall you number fifty days; and you shall present a Minkah Khadashah unto יהוה .
17 You shall bring out of your dwellings two wave-loaves of two tenth parts of an efah; they shall be of fine flour, they shall be baked with leaven, for Bikkurim unto יהוה .
18 And you shall present with the bread seven lambs without blemish of the first year, and one young bullock, and two rams; they shall be an Olah unto יהוה , with their Minkha, and their Nesekh, even a karban of fire, of a sweet savor unto יהוה .
19 And you shall offer one he-goat for a Khatat, and two he-lambs of the first year for a sacrifice of Sh'lamim.
20 And the kohen shall wave them with the bread of the Bikkurim for a Tenufah before יהוה , with the two lambs; they shall be Kodesh unto יהוה for the kohen.
21 And you shall make proclamation on the selfsame day; there shall be a Mikra Kodesh unto you; you shall do no manner of regular work; it is a statute forever in all your dwellings throughout your generations.
22 And when you reap the harvest of your land, you shall not wholly reap the corner of your field, neither shall you gather the gleaning of your harvest; you shall leave them for the poor, and for the stranger: I am יהוה your Elohim'."
23 And יהוה spoke unto Moshe, saying,
24 "Speak unto B'nei Yisra'el, saying, 'In the seventh khodesh, in the first day of the khodesh, shall be a Shabbaton unto you, a Zikhron Teru'ah, a Mikra Kodesh.
25 You shall do no manner of regular work; and you shall bring a karban of fire unto יהוה '."
26 And יהוה spoke unto Moshe, saying,
27 "But on the tenth day of this seventh khodesh is Yom HaKippurim; there shall be a Mikra Kodesh unto you, and you shall afflict your souls; and you shall bring a karban of fire unto יהוה .
28 And you shall do no manner of work in that same day; for it is Yom HaKippurim, to make atonement for you before יהוה your Elohim.
29 For whatever soul there is that shall not be afflicted in that same day, he shall be cut off from his people.
30 And whatever soul there is that does any manner of work in that same day, that soul will I destroy from among his people.
31 You shall do no manner of work; it is a statute forever throughout your generations in all your dwellings.
32 It shall be unto you a Shabbat Shabbaton, and you shall afflict your souls; in the ninth day of the khodesh at evening, from evening unto evening, shall you keep your Shabbat."
33 And יהוה spoke unto Moshe, saying,
34 "Speak unto B'nei Yisra'el, saying, 'On the fifteenth day of this seventh khodesh is Khag HaSukkot, Shivat Yamim unto יהוה .
35 On the first day shall be a Mikra Kodesh; you shall do no manner of regular work.
36 Seven days you shall bring a karban of fire unto יהוה ; on the eighth day shall be a Mikra Kodesh unto you; and you shall bring a karban of fire unto יהוה ; it is a festive assembly; you shall do no manner of regular work.
37 These are the Mo'edim of יהוה , which you shall proclaim to be Mikrei Kodesh, to bring a karban of fire unto יהוה , an Olah, and a Minkha, a Zevakh, and Nesekh, each on its own day;
38 beside the Sabbaths of יהוה , and beside your gifts, and beside all your vows, and beside all your freewill-offerings, which you give unto יהוה .
39 However on the fifteenth day of the seventh khodesh, when you have gathered in the fruits of the land, you shall keep the Khag of יהוה seven days; on the first day shall be a Shabbaton, and on the eighth day shall be a Shabbaton.
40 And you shall take, on the first day, the fruit of majestic trees, branches of palm trees, and boughs of thick, leafy trees, and willows of the brook, and you shall rejoice before יהוה your Elohim seven days.
41 And you shall keep it a Khag unto יהוה seven days in the year; it is a statute forever in your generations; you shall keep it in the seventh khodesh.
42 You shall dwell in sukkot seven days; all that spring forth in Yisra'el shall dwell in sukkot;
43 that your generations may know that I made B'nei Yisra'el to dwell in sukkot, when I brought them out of the land of Mitzrayim: I am יהוה your Elohim'."
44 And Moshe declared unto B'nei Yisra'el the Mo'edim of יהוה .

ויּקרא פרק כג
א וַיְדַבֵּר יהוה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
ב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יהוה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי.
ג שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיהוה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם.
ד אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יהוה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם.
ה בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַיהוה.
ו וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַיהוה שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ.
ז בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.
ח וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.
ט וַיְדַבֵּר יהוה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
י דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן.
יא וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי יהוה לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן.
יב וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה לַיהוה.
יג וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן אִשֶּׁה לַיהוה רֵיחַ נִיחֹחַ וְנִסְכֹּה יַיִן רְבִיעִת הַהִין.
יד וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם.
טו וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה.
טז עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוה.
יז מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַיהוה.
יח וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַיהוה וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוה.
יט וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים.
כ וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי יהוה עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַיהוה לַכֹּהֵן.
כא וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם.
כב וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיכֶם.
כג וַיְדַבֵּר יהוה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
כד דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ.
כה כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוה.
כו וַיְדַבֵּר יהוה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
כז אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוה.
כח וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי יהוה אֱלֹהֵיכֶם.
כט כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ.
ל וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ.
לא כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם.
לב שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם.
לג וַיְדַבֵּר יהוה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
לד דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיהוה.
לה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.
לו שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוה עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.
לז אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יהוה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהוה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ.
לח מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יהוה וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיהוה.
לט אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יהוה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן.
מ וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יהוה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים.
מא וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוה שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ.
מב בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת.
מג לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיכֶם.
מד וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי יהוה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

BaMidbar Chapter 29
7 And on the tenth day of this seventh khodesh you shall have a Mikra Kodesh; and you shall afflict your souls; you shall do no manner of work;
8 but you shall present an Olah unto יהוה for a sweet savor: one young bullock, one ram, seven he-lambs of the first year; they shall be unto you without blemish;
9 and their Minkhah, fine flour mingled with oil, three tenth parts for the bullock, two tenth parts for the one ram,
10 a several tenth part for every lamb of the seven lambs;
11 one he-goat for a Khatat; beside the Khatat of atonement, and the Olah Tamid, and the Minkhah thereof, and their Nesekh.

במדבר פרק כט
ז וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ.
ח וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה לַיהוה רֵיחַ נִיחֹחַ פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם.
ט וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד.
י עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים.
יא שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם.

HAFTARAH

Yesha-Yahu Chapter 53
8 By oppression and judgment He was taken away, and with His generation who did reason? For He was cut off out of the land of the living, for the transgression of my people to whom the stroke was due.
9 And they made His grave with the wicked, and with the rich His tomb; although He had done no violence, neither was any deceit in His mouth."
10 "Yet it pleased יהוה to break Him in weakness; so You would make His soul as a guilt offering, that He might see His seed, prolong His days, and that the desire of יהוה might prosper by His hand:
11 of the travail of His soul He shall see to the full, even My servant; by His knowledge, my Servant, a Tzadik, shall justify many, and their iniquities He will bear.
12 Therefore will I divide Him a portion among the great, and he shall divide the spoil with the mighty; because He poured out his soul unto Mavet, and was numbered with the transgressors; yet He bore the sin of many, and made intercession for the transgressors."

יְשַׁעְיָהוּ פרק נגח מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח וְאֶת דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ: כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ.
ט וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ וְאֶת עָשִׁיר בְּמֹתָיו; עַל לֹא חָמָס עָשָׂה וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו.
י וַיהוה חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים; וְחֵפֶץ יהוה בְּיָדוֹ יִצְלָח.
יא מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ יִרְאֶה יִשְׂבָּע בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים; וַעֲו‍ֹנֹתָם הוּא יִסְבֹּל.
יב לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה; וְהוּא חֵטְא רַבִּים נָשָׂא וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ.

Yonah Chapter 1
1 Now the D'var יהוה came unto Yonah Ben Amitai, saying,
2 "Arise, go to Nineveh, that great city, and proclaim against it; for their wickedness is come up before Me."
3 But Yonah rose up to flee unto Tarshish from the presence of יהוה ; and he went down to Yafoh, and found a ship going to Tarshish; so he paid the fare thereof, and went down into it, to go with them unto Tarshish, from the presence of יהוה .
4 But יהוה hurled a great wind into the sea, and there was a mighty tempest in the sea, so that the ship was likely to be broken.
5 And the mariners were afraid, and cried every man unto his god; and they cast forth the wares that were in the ship into the sea, to lighten it unto them. But Yonah was gone down into the innermost parts of the ship; and he lay down, and was fast asleep.
6 So the shipmaster came to him, and said unto him, ''What do you mean that you sleep? Arise, call upon your Elohim, if so it is that Elohim will think upon us, that we perish not."
7 And they said every one to his fellow, ''Come, and let us cast lots, that we may know for whose cause this evil is upon us." So they cast lots, and the lot fell upon Yonah.
8 Then they said unto him, "Tell us, we pray, for whose cause this evil is upon us. What is your occupation? And from where do you come? What is your country? And of what people are you?"
9 And he said unto them, ''I am an Ivri; and I fear יהוה Elohei HaShamayim, who has made the sea and the dry land."
10 Then were the men exceedingly afraid, and said unto him, "What is this that you have done?" For the men knew that he fled from the presence of יהוה , because he had told them.
11 Then they said unto him, "What shall we do unto you, that the sea may be calm for us?" For the sea grew more and more tempestuous.
12 And he said unto them, "Take me up, and cast me forth into the sea; so shall the sea be calm for you; for I know that for my sake this great tempest is upon you."
13 Nevertheless the men rowed hard to bring it to the land; but they could not; for the sea grew more and more tempestuous against them.
14 Therefore they cried unto יהוה , and said, "We beseech You, O יהוה , we beseech You, let us not perish for this man’s life, and lay not upon us innocent blood; for You, O יהוה , have done as it pleased You."
15 So they took up Yonah, and cast him forth into the sea; and the sea ceased from its raging.
16 Then the men feared יהוה exceedingly; and they offered a sacrifice unto יהוה , and made vows.

יוֹנָה פרק א
א וַיְהִי דְּבַר יהוה אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר.
ב קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ: כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי.
ג וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יהוה ; וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יהוה .
ד וַיהוה הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם; וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר.
ה וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל הַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם; וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם.
ו וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם; קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד.
ז וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לְכוּ וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת וְנֵדְעָה בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ; וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל יוֹנָה.
ח וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הַגִּידָה נָּא לָנוּ בַּאֲשֶׁר לְמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ: מַה מְּלַאכְתְּךָ וּמֵאַיִן תָּבוֹא מָה אַרְצֶךָ וְאֵי מִזֶּה עַם אָתָּה.
ט וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עִבְרִי אָנֹכִי; וְאֶת יהוה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַיָּם וְאֶת הַיַּבָּשָׁה.
י וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה זֹּאת עָשִׂיתָ: כִּי יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים כִּי מִלִּפְנֵי יהוה הוּא בֹרֵחַ כִּי הִגִּיד לָהֶם.
יא וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה נַּעֲשֶׂה לָּךְ וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ: כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר.
יב וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם: כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם.
יג וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים לְהָשִׁיב אֶל הַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכֹלוּ: כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עֲלֵיהֶם.
יד וַיִּקְרְאוּ אֶל יהוה וַיֹּאמְרוּ אָנָּה יהוה אַל נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה וְאַל תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִיא: כִּי אַתָּה יהוה כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ.
טו וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם; וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ.
טז וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת יהוה ; וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח לַיהוה וַיִּדְּרוּ נְדָרִים.

Yonah Chapter 2
1 And יהוה prepared a great fish to swallow up Yonah; and Yonah was in the belly of the fish three days and three nights.
2 Then Yonah prayed unto יהוה his Elohim out of the fish’s belly.
3 And he said, "I called out of my affliction unto יהוה , and He answered me; out of the belly of She'ol I cried , and You heard my voice.
4 For You did cast me into the depth, in the heart of the seas, and the flood was round about me; all Your waves and Your billows passed over me.
5 And I said, 'I am cast out from before Your eyes'; yet I will look again toward Your consecrated Heikhal.
6 The waters encompassed me about, even to the soul; the deep was round about me; the weeds were wrapped about my head.
7 I went down to the bottoms of the mountains; the earth with her bars closed upon me forever; yet have You brought up my life from the pit, O יהוה my Elohim.
8 When my soul fainted within me, I remembered יהוה ; and my prayer came in unto You, into Your consecrated Heikhal.
9 They that regard lying vanities forsake their own mercy.
10 But I will sacrifice unto You with the voice of thanksgiving; that which I have vowed I will pay. Salvation is of יהוה ."
11 And יהוה spoke unto the fish, and it vomited out Yonah upon the dry land.

יוֹנָה פרק ב
א וַיְמַן יהוה דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה; וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת.
ב וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל יהוה אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה.
ג וַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל יהוה וַיַּעֲנֵנִי; מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי.
ד וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי; כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ.
ה וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ; אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ.
ו אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי; סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי.
ז לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם; וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי יהוה אֱלֹהָי.
ח בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת יהוה זָכָרְתִּי; וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ.
ט מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ.
י וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה: יְשׁוּעָתָה לַיהוה.
יא וַיֹּאמֶר יהוה לַדָּג; וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה.

Yonah Chapter 3
1 And the D'var יהוה came unto Yonah the second time, saying,
2 "Arise, go unto Nineveh, that great city, and make unto it the proclamation that I bid you."
3 So Yonah arose, and went unto Nineveh, according to the D'var יהוה . Now Nineveh was an exceedingly great city, of three days' journey.
4 And Yonah began to enter into the city a day’s journey, and he proclaimed, and said, "Yet forty days, and Nineveh shall be overthrown."
5 And the people of Nineveh believed Elohim; and they proclaimed a fast, and put on sackcloth, from the greatest of them even to the least of them.
6 And the tidings reached the king of Nineveh, and he arose from his throne, and laid his robe from him, and covered himself with sackcloth, and sat in ashes.
7 And he caused it to be proclaimed and published through Nineveh by the decree of the king and his nobles, saying, "Let neither man nor beast, herd nor flock, taste any thing; let them not feed, nor drink water;
8 but let them be covered with sackcloth, both man and beast, and let them cry mightily unto Elohim; yes, let them turn every one from his evil way, and from the violence that is in their hands.
9 Who knows whether Elohim will not turn and relent, and turn away from His fierce anger, that we perish not?"
10 And Elohim saw their works, that they turned from their evil way; and Elohim relented of the evil, which He said He would do unto them; and He did it not.

יוֹנָה פרק ג
א וַיְהִי דְבַר יהוה אֶל יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר.
ב קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה; וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ.
ג וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֵה כִּדְבַר יהוה ; וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים.
ד וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד; וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת.
ה וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים; וַיִּקְרְאוּ צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם.
ו וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל מֶלֶךְ נִינְוֵה וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו; וַיְכַס שַׂק וַיֵּשֶׁב עַל הָאֵפֶר.
ז וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו לֵאמֹר: הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה אַל יִרְעוּ וּמַיִם אַל יִשְׁתּוּ.
ח וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים בְּחָזְקָה; וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם.
ט מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹהִים; וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְלֹא נֹאבֵד.
י וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה; וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה.

Yonah Chapter 4
1 But it displeased Yonah exceedingly, and he was angry.
2 And he prayed unto יהוה , and said, ''I pray, O יהוה , was not this my saying, when I was yet in my own country? Therefore I fled beforehand unto Tarshish; for I knew that You are a gracious Elohim, and merciful, long-suffering, and abundant in compassion, and You relented of the evil.
3 Therefore now, O יהוה , take, I beseech You, my life from me; for it is better for me to die than to live."
4 And יהוה said, "Are you greatly angry?"
5 Then Yonah went out of the city, and sat on the east side of the city, and there made him a sukka, and sat under it in the shadow, till he might see what would become of the city.
6 And יהוה Elohim prepared a gourd, and made it to come up over Yonah, that it might be a shadow over his head, to deliver him from his evil. So Yonah was exceedingly glad because of the gourd.
7 But Elohim prepared a worm when the morning rose the next day, and it smote the gourd, that it withered.
8 And it came to pass, when the sun arose, that Elohim prepared a vehement east wind; and the sun beat upon the head of Yonah, that he fainted, and requested for himself that he might die, and said, "It is better for me to die than to live."
9 And Elohim said to Yonah, "Are you greatly angry for the gourd?" And he said, "I am greatly angry, even unto death."
10 And יהוה said, "You have had pity on the gourd, for which you have not labored, neither made it grow, which came up in a night, and perished in a night;
11 and should not I have pity on Nineveh, that great city, wherein are more than one hundred and twenty thousand persons that cannot discern between their right hand and their left hand, and also much cattle?"

יוֹנָה פרק ד
א וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה; וַיִּחַר לוֹ.
ב וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יהוה וַיֹּאמַר אָנָּה יהוה הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה: כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה.
ג וְעַתָּה יהוה קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי: כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי.
ד וַיֹּאמֶר יהוה הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ.
ה וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר; וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה יִּהְיֶה בָּעִיר.
ו וַיְמַן יהוה אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ; וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה.
ז וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת; וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ.
ח וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף; וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי.
ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יוֹנָה הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל הַקִּיקָיוֹן; וַיֹּאמֶר הֵיטֵב חָרָה לִי עַד מָוֶת.
י וַיֹּאמֶר יהוה אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ: שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד.
יא וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה.

BRIT KHADASHAH

Yokhanan Alef Chapter 1
1 He who was from the beginning, the one whom we have heard, and have seen with our eyes, have looked upon, and have touched with our hands, we declare to you is D'var HaKhayim.
2 For the life was manifested, and we have seen it and bear witness to it, and declare to you Khayei Olam, which was with HaAv and was revealed to us;
3 it is that which we have seen and heard that we declare to you, so that you also may have fellowship with us; and truly our fellowship is with HaAv, and with His Son, Yeshua HaMashi'akh.
4 And these things we write to you that our joy in you may be complete.
5 This then is HaB'sorah which we have heard from Him and declare to you, that Elohim is light, and in Him is no darkness at all.
6 If we say that we have fellowship with Him and yet walk in darkness, we lie and do not follow the truth;
7 but if we walk in the light as He is in the light, we have fellowship with one another, and the blood of Yeshua, His Son, cleanses us from all sin.
8 If we say that we have no sin, we deceive ourselves and the truth is not in us.
9 If we confess our sins, he is faithful and just to forgive us our sins, and to cleanse us from all our iniquity.
10 If we say that we have not sinned, we make Him a liar and His D'var is not in us.

אגרת יוחנן א פרק א
א מְבַשְּׂרִים אָנוּ לָכֶם אֶת הַהוּא שֶׁהָיָה מִבְּרֵאשִׁית, אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וְרָאִינוּ אוֹתוֹ בְּעֵינֵינוּ, רָאִינוּ וְמִשַּׁשְׁנוּ בְּיָדֵינוּ, אֲשֶׁר הוּא דְּבַר הַחַיִּים.
ב וְהַחַיִּים נִגְלוּ, וְרָאִינוּ וּמְעִידִים אָנוּ, וּמַכְרִיזִים אָנוּ לָכֶם אֶת חַיֵּי עוֹלָם אֲשֶׁר הָיוּ אֵצֶל הָאָב וְנִגְלוּ לָנוּ.
ג וּמַה שֶּׁרָאִינוּ וְשָׁמַעְנוּ מוֹדִיעִים אָנוּ גַּם לָכֶם כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לָכֶם שֻׁתָּפוּת עִמָּנוּ; וְשֻׁתָּפוּתֵנוּ שֶׁלָנוּ הִיא עִם הָאָב וְעִם בְּנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.
ד וְאֶת אֵלֶּה כּוֹתְבִים אָנוּ לָכֶם כְּדֵי שֶׁשִּׂמְחָתֵנוּ בָּכֶם תִּהְיֶה מֻשְׁלֶמֶת.
ה וְזוֹהִי הַבְּשׂוֹרָה שֶׁשָּׁמַעְנוּ מִמֶּנּוּ וּמְבַשְּׂרִים אָנוּ לָכֶם, שֶׁאֱלֹהִים אוֹר הוּא וְכָל חֹשֶׁךְ אֵין בּוֹ.
ו וְאִם אוֹמְרִים אָנוּ שֶׁשֻּׁתָּפוּת יֵשׁ לָנוּ עִמּוֹ, וּמִתְהַלְּכִים אָנוּ בַּחֹשֶׁךְ, שַׁקְרָנִים אָנוּ וְלֹא בָּאֱמֶת מִתְנַהֲלִים אָנוּ.
ז אֲבָל אִם בָּאוֹר מִתְהַלְּכִים אָנוּ, כְּמוֹ שֶׁהוּא בָּאוֹר, יֵשׁ לָנוּ שֻׁתָּפוּת זֶה עִם זֶה וְדַם יֵשׁוּעַ בְּנוֹ מְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל חֲטָאֵינוּ.
ח וְאִם נֹאמַר שֶׁאֵין לָנוּ חֵטְא, אֶת עַצְמֵנוּ אָנוּ מַטְעִים וְהָאֱמֶת אֵינֶנָּה בָּנוּ.
ט אֲבָל אִם מִתְוַדִּים אָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ, נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ אֶת חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָתֵנוּ.
י וְאִם אוֹמְרִים אָנוּ שֶׁלֹּא חָטָאנוּ, עוֹשִׂים אָנוּ אוֹתוֹ לְשַׁקְרָן, וּדְבָרוֹ אֵינוֹ אֶצְלֵנוּ.

Yokhanan Alef Chapter 2
1 My little children, these things I write to you that you do not sin. And if any man sins, we have an advocate with HaAv, Yeshua HaMashi'akh HaTzadik;
2 and He is the atonement for our sins; and not for ours only but also for the sins of the whole world.

יוחנן א פרק בא בָּנַי, אֶת אֵלֶּה כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא תֶּחֶטְאוּ. וְאִם יֶחֱטָא אִישׁ, יֵשׁ לָנוּ פְּרַקְלִיט אֵצֶל הָאָב, יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הַצַּדִּיק;
ב כִּי הוּא כַּפָּרָה עַל חֲטָאֵינוּ, וְלֹא בְּעַד שֶׁלָּנוּ בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם בְּעַד כָּל הָעוֹלָם.

Ivrim Chapter 7
1 For this Malki Tzedek was King of Shalem, the Kohen of El Elyon, who met Avraham returning from the slaughter of the kings and blessed him,
2 and to whom Avraham also set aside a tenth part from the choice things he had with him. His name is interpreted 'Righteous King,' and again, 'King of Shalem,' which means 'Melekh Shalom.'
3 Neither His father nor His mother is recorded in the genealogies; and neither the beginning of His days nor the end of His life; but, in fashion of Ben HaElohim, His ministry abides forever.
4 Now consider how great this man was, to whom even the patriarch Avraham gave a tenth part and paid bikkurim.
5 For those sons of Levi who received the office of the kohen were authorized by Torah to take tenth-parts from the people, even from their own brethren who also had come out of the loins of Avraham.
6 But this man, who is not recorded in their genealogies, took tenth-parts even from Avraham, and blessed him who had received the promises.
7 Beyond dispute, he who was less was blessed by Him who was greater than himself.
8 And here mortal men receive tenth-parts; but there, He, of whom the scripture testifies that He lives, receives them.
9 Speaking as a man, through Avraham, even Levi, who received tenth-parts, also gave tenth-parts.
10 For he was yet in the loins of his forefather Avraham when Malki Tzedek met him.
11 If therefore perfection had been reached by the Levitical Kohanim by which the Torah was enacted for the people, what further need was there that another kohen should rise after the order of Malki Tzedek? Otherwise, the scriptures would have said that He would be after the order of Aharon.
12 Since there was an alteration in the priestood, so also there was an alteration in the instruction.
13 For He, concerning whom these things are spoken, was born of another tribe, from which no man ever ministered at the Mizbe'akh.
14 For it is evident that Adoneinu sprang out of Yehudah, of which tribe Moshe said nothing concerning the Kohanim.
15 And yet it is far more evident because he said that another kohen would rise after the order of Malki Tzedek, 16 one who was not appointed after the instruction of earthly commandments, but after the power of Khayim, which abides forever.
17 For He testified concerning Him, "You are a kohen forever after the order of Malki Tzedek."
18 For the alteration which took place in the former mitzvah was made on account of its weaknesses, and because it had become useless.
19 For the Torah made nothing perfect, but there has come in its place a better hope, by which we draw near to Elohim.
20 And He confirmed it for us by an oath.
21 For they were made Kohanim without oaths; but this one was made a kohen with an oath, as it was said concerning Him by David, " יהוה has sworn, and will not lie, You are a kohen forever after the order of Malki Tzedek."
22 All these things lift up this Brit, because Yeshua is its surety.
23 And these Kohanim were many, because they were mortal and they were not permitted to continue because of death;
24 but this one, because He is immortal, has a ministry which remains forever.
25 Therefore He is able to save forever those who come to Elohim by Him, because He lives forever to make intercession for them.
26 For this is the kind of Kohen Gadol who is proper for us: pure, without evil, and undefiled, far away from sin, and made higher than the heavens;
27 and who needs not daily, as do those chief Kohanim, to offer up sacrifices, first for their own sins, and then for the people’s; for this He did once when He offered up Himself.
28 For the Torah appoints imperfect men as Kohanim; but the D'var of the Oath which came after the Torah appoints HaBen, who is perfect for evermore.

אגרת שאול אל העברים פרק ז
א וּמַלְכִּי-צֶדֶק זֶה הוּא מֶלֶךְ שָׁלֵם, כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, וְהוּא בָּא לִקְרַאת אַבְרָהָם בְּשׁוּבוֹ מִקֶּטֶל הַמְּלָכִים וּבֵרְכוֹ.
ב וְלוֹ הִפְרִישׁ אַבְרָהָם מַעֲשָׂרוֹת מִכָּל מַה שֶּׁהָיָה אִתּוֹ. פֵּרוּשׁ שְׁמוֹ מֶלֶךְ הַצֶּדֶק, וְעוֹד: מֶלֶךְ שָׁלֵם, דְּהַיְנוּ מֶלֶךְ הַשָּׁלוֹם;
ג אֲשֶׁר לֹא אָבִיו וְלֹא אִמּוֹ נִכְתְּבוּ בְּסֵפֶר יוּחֲסִין, וְלֹא רֵאשִׁית יָמָיו וְלֹא סוֹף חַיָּיו, אֶלָּא בִּדְמוּת בֶּן-הָאֱלֹהִים עוֹמֶדֶת כְּהֻנָּתוֹ לְעוֹלָם.
ד בְּרַם רְאוּ כַּמָּה גָּדוֹל הוּא זֶה שֶׁאַבְרָהָם רֹאשׁ הָאָבוֹת נָתַן לוֹ מַעֲשָׂרוֹת וּבִכּוּרִים.
ה הֲרֵי אֵלֶּא מִבְּנֵי לֵוִי שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַכְּהֻנָּה, הָיְתָה לָהֶם מִצְוַת הַתּוֹרָה לָקַחַת מַעֲשָׂרוֹת מִן הָעָם; הֵם מֵאֲחֵיהֶם, אַף שֶׁגַּם יָצְאוּ מֵחַלְצֵי אַבְרָהָם.
ו אֲבָל זֶה שֶׁאֵינוֹ כָּתוּב בְּסֵפֶר הַיּוּחֲסִין שֶׁלָּהֶם לָקַח מַעֲשָׂרוֹת מֵאַבְרָהָם וּבֵרֵךְ אֶת אֲשֶׁר קִבֵּל אֶת הַהַבְטָחָה.
ז וְאֵין חוֹלֵק: הַקָּטֹן יְבֹרַךְ עַל-יְדֵי הַגָּדוֹל מִמֶּנּוּ.
ח וְכָאן בְּנֵי אָדָם בְּנֵי תְּמוּתָה מְקַבְּלִים מַעֲשָׂרוֹת, אַךְ שָׁם, הוּא אֲשֶׁר הַכָּתוּב הֵעִיד עָלָיו שֶׁחַי הוּא.
ט וּכְפִי שֶׁיֹּאמַר אִישׁ: עַל-יְדֵי אַבְרָהָם גַּם לֵוִי הַלּוֹקֵחַ מַעֲשָׂרוֹת אַף הוּא עֻשַּׂר;
י כִּי הָיָה עוֹד בְּחַלְצֵי אָבִיו כַּאֲשֶׁר פָּגַשׁ אֶת מַלְכִּי-צֶדֶק.
יא לָכֵן אִלּוּ הָיְתָה שְׁלֵמוּת עַל-יְדֵי כְּהֻנַּת הַלְּוִיִּים אֲשֶׁר בָּהּ נִתְּנָה הַתּוֹרָה לָעָם, לָמָּה צָרִיךְ הָיָה לָקוּם כֹּהֵן אַחֵר בִּדְמוּת מַלְכִּי-צֶדֶק? אֶלָּא הָיָה אוֹמֵר שֶׁיִּהְיֶה בִּדְמוּת אַהֲרֹן.
יב בְּרַם כְּשֵׁם שֶׁהָיָה שִׁנּוּי בַּכְּהֻנָּה כֵּן הָיָה שִׁנּוּי גַּם בַּתּוֹרָה;
יג שֶׁהֲרֵי מִי שֶׁנֶּאֱמְרוּ עָלָיו הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נוֹלַד מִשֵּׁבֶט אַחֵר אֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא שֵׁרֵת אִישׁ מִמֶּנּוּ בַּמִּזְבֵּחַ.
יד הֵן גָּלוּי הַדָּבָר שֶׁמִּיהוּדָה זָרַח אֲדוֹנֵינוּ, מִשֵּׁבֶט אֲשֶׁר מֹשֶׁה לֹא אָמַר עָלָיו דָּבָר בְּעִנְיַן כְּהֻנָּה.
טו וְעוֹד יוֹתֵר בָּרוּר בְּכָךְ שֶׁאָמַר כִּי בִּדְמוּת מַלְכִּי-צֶדֶק יָקוּם כֹּהֵן אַחֵר,
טז אֲשֶׁר לֹא בְּתוֹרָה שֶׁל מִצְווֹת גַּשְׁמִיּוֹת נִהְיָה, אֶלָּא בְּכֹחַ שֶׁל חַיִּים בִּלְתִּי פּוֹסְקִים;
יז שֶׁהֲרֵי מֵעִיד הוּא עָלָיו: אַתָּה כֹּהֵן לְעוֹלָם בִּדְמוּת מַלְכִּי-צֶדֶק.
יח וְהַשִּׁנּוּי שֶׁהָיָה בַּמִּצְוָה הָרִאשׁוֹנָה הוּא בִּגְלַל חֻלְשָׁתָהּ וּמִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ תּוֹעֶלֶת;
יט שֶׁכֵּן הַתּוֹרָה לֹא הִשְׁלִימָה דָּבָר, אֲבָל בִּמְקוֹמָהּ בָּאָה תִּקְוָה נַעֲלָה מִמֶּנָּה, אֲשֶׁר בָּהּ מִתְקָרְבִים אָנוּ לֵאלֹהִים.
כ וְהוּא אִשֵּׁר אוֹתָהּ לָנוּ בִּשְׁבוּעָה. הֵן הַלָּלוּ בְּלִי שְׁבוּעָה הָיוּ לְכֹהֲנִים,
כא אַךְ זֶה בִּשְׁבוּעָה, כְּפִי שֶׁאָמַר לוֹ בְּיַד דָּוִד: נִשְׁבַּע יהוה וְלֹא יְכַזֵּב, אַתָּה כֹּהֵן לְעוֹלָם בִּדְמוּת מַלְכִּי-צֶדֶק.
כב כָּל- כָּךְ מְעֻלָּה הַבְּרִית הַזֹּאת אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ הָיָה בָּהּ לְעָרֵב.
כג וְהַלָּלוּ הָיוּ כֹּהֲנִים רַבִּים, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בְּנֵי תְּמוּתָה וְלֹא הֻנַּח לָהֶם לְהַמְשִׁיךְ.
כד אֲבָל זֶה, מִכֵּיוָן שֶׁקַּיָּם לְעוֹלָם, אֵין כְּהֻנָּתוֹ חוֹלֶפֶת;
כה וְיָכוֹל הוּא לְהוֹשִׁיעַ לְעוֹלָם אֶת הַמִּתְקָרְבִים עַל-יָדוֹ לֵאלֹהִים, כִּי חַי הוּא תָּמִיד וְנוֹשֵׂא תְּפִלָּה בַּעֲדָם.
כו הֵן כֹּהֵן כָּזֶה גַּם יָאֶה הָיָה לָנוּ, טָהוֹר וּבְלִי רֹעַ וּבְלִי רְבָב, אֲשֶׁר נִבְדָּל מֵחֲטְאִים וְנִשָּׂא מֵעַל הַשָּׁמַיִם;
כז וְאֵין לוֹ צֹרֶךְ כָּל יוֹם, כַּכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים, קֹדֶם לְהַקְרִיב זְבָחִים עַל חֲטָאָיו וְאַחַר-כָּךְ בְּעַד הָעָם; כִּי זֹאת עָשָׂה פַּעַם אַחַת בְּנַפְשׁוֹ אֲשֶׁר הִקְרִיב.
כח הֲרֵי הַתּוֹרָה מִנְּתָה לְכֹהֲנִים בְּנֵי אָדָם חַלָּשִׁים, אֲבָל דְּבַר הַשְּׁבוּעָה שֶׁהָיָה אַחֲרֵי הַתּוֹרָה, אֶת הַבֵּן הַמֻּשְׁלָם לְעוֹלָם.

Ivrim Chapter 8
1 Now, above all, we have a Kohen Gadol who is seated at the right hand of the throne of the Majesty in heaven;
2 and He has become the minister of the Beit HaKodesh and of the true Mishkan which Elohim pitched, and not man.
3 For every Kohen Gadol is appointed to offer gifts and sacrifices, therefore it is necessary that this man have something to offer also.
4 For if He were on earth, He would not be a kohen, because there are Kohanim who offer gifts according to the Torah,
5 who serve the semblance and shadow of heavenly things, just as it was commanded to Moshe when he was about to make the Mishkan, "See that you make all things according to the pattern shown you in the mount."
6 But now Yeshua HaMashi'akh has received a ministry which is higher than that; just as the covenant in which He was made a mediator is lifted up, so are the promises better than those given in it.
7 For if the first [ministry] had been faultless, then there would have been no need for the second.
8 For He found fault with them and said, "'Behold, the day is coming', says יהוה , 'when I will cut a renewed covenant with Beit Yisra'el and with Beit Yehudah;
9 not according to the covenant that I made with their fathers in the day when I took them by the hand and led them out of the land of Mitzrayim; and because they abode not in my covenant, I rejected them', says יהוה .
10 'For this shall be the covenant that I will make with Beit Yisra'el after those days', says יהוה : 'I will put my Torah into their minds, and I will write it on their hearts; and I will be their Elohim and they shall be my people.
11 And no man shall teach his neighbor, neither his brother, saying, 'Know יהוה ', for all shall know me, from the least to the greatest.
12 And I will forgive their wickedness and I will no longer remember their sins'."
13 For He has spoken of a renewal [of ministry]; the first has become old, and that which is old and obsolete is near passing away.

אגרת שאול אל העברים פרק ח
א רֹאשׁ כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ הוּא: יֵשׁ לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל אֲשֶׁר יָשַׁב לִימִין כִּסֵּא הַגְּדֻלָּה בַּשָּׁמַיִם,
ב וְהָיָה לִמְשָׁרֵת שֶׁל בֵּית הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁל הַמִּשְׁכָּן הָאֲמִתִּי אֲשֶׁר קָבַע הָאֱלֹהִים וְלֹא אָדָם.
ג הֵן כָּל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמִּתְמַנֶּה, הֲרֵי לְמַעַן יַקְרִיב קָרְבָּנוֹת וּזְבָחִים. לָכֵן הָיָה מִן הָרָאוּי גַּם לָזֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מַה לְּהַקְרִיב.
ד וְאִלּוּ הָיָה בָּאָרֶץ אַף לֹא הָיָה כֹּהֵן, כִּי הָיוּ כֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ קָרְבָּנוֹת לְפִי הַתּוֹרָה,
ה אֲשֶׁר שֵׁרְתוּ לִדְמוּת וּלְצֵל הַדְּבָרִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה בַּעֲשׂוֹתוֹ אֶת הַמִּשְׁכָּן: רְאֵה וַעֲשֵׂה הַכֹּל כַּתַּבְנִית אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר.
ו אֲבָל כָּעֵת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ קִבֵּל שֵׁרוּת נַעֲלֶה יוֹתֵר מִן הַהוּא; כְּפִי שֶׁגַּם הַבְּרִית אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בָּהּ לִמְתַוֵּךְ, נַעֲלָה יוֹתֵר וְנִתְּנָה בְּהַבְטָחוֹת טוֹבוֹת יוֹתֵר מִשֶּׁל הַהִיא;
ז כִּי אִלּוּ הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה בְּלִי חִסָּרוֹן, לֹא הָיָה מָקוֹם לָזֹאת הַשְּׁנִיָּה;
ח שֶׁהֲרֵי הוֹכִיחַ אוֹתָם וְאָמַר: הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יהוה, וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה;
ט לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם בַּיּוֹם אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בְּיָדָם וְהוֹצֵאתִים מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. יַעַן אֲשֶׁר הֵם לֹא עָמְדוּ בִּבְרִיתִי, אַף אֲנִי בַּזְתִּי לָהֶם, נְאֻם יהוה .
י וְזֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶתֵּן לְבֵית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם יהוה : אֶתֵּן אֶת תּוֹרָתִי בְּשִׂכְלָם וְעַל לִבָּם אֶכְתֳּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם אֲנִי לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעַם.
יא וְלֹא יְלַמֵּד אִישׁ אֶת בֶּן-עִירוֹ, אַף לֹא אֶת אָחִיו, לֵאמֹר, דַּע אֶת יהוה ; כִּי כֻּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם.
יב וְאֶמְחַל לָהֶם עַל עַוְלָתָם, וְחַטְּאוֹתֵיהֶם לֹא אֶזְכֹּר עוֹד לָהֶם.
יג בְּכָךְ שֶׁאָמַר חֲדָשָׁה, יִשֵּׁן אֶת הָרִאשׁוֹנָה; וּמַה שֶּׁנִּתְיַשֵּׁן וְהִזְקִין קָרוֹב הוּא לְכִלָּיוֹן.

Ivrim Chapter 9
1 Then truly the first [ministry] had also ordinances of divine service and an earthly Beit HaKodesh.
2 For the first Mishkan which was made had in it the Menorah, and the Shulkhan and the Lekhem HaPanim; and it was called 'Beit Kodesh'.
3 But the inner Mishkan, which is within the next Parokhet, was called 'Kodesh HaKadashim'.
4 And there was in it the golden censer and the Aron HaBrit all overlaid with gold, and in it was the golden pot containing the Manna, and Aharon’s rod which budded, and HaLukhot HaBrit;
5 and over it the Keruvim of glory, overshadowing the Kaporet; now is not the time to describe how these things were made.
6 The Kohanim always entered into the outer Mishkan and performed their service of worship;
7 but into the inner Miskhan, The Kohen HaGadol entered alone, once every year, with the blood which he offered for himself and for the faults of the people.
8 By this The Ru'akh HaKodesh revealed that the way of the K'doshim would not yet be made known so long as the old Mishkan remained,
9 which was the symbol for that time, during which were offered both gifts and sacrifices which could not make perfect the conscience of him who offered them,
10 but which served only for food and drink, and in various ablutions which are ordinances of the flesh, and were imposed until the time of renewal.
11 But Mashi'akh, who had come, became The Kohen HaGadol of the good things which He wrought; and He entered into a greater and more perfect Mishkan which was not made by hands and was not of this world;
12 and He did not enter with the blood of goats and calves, but by His own blood He entered in once into the Beit HaMikdash, and obtained for us everlasting redemption. 13 For if the blood of goats and calves and the ashes of a heifer sprinkled on those who were defiled consecrated them even to the cleansing of their flesh,
14 how much more will the blood of Mashi'akh, who through the eternal Ru'akh offered Himself without blemish to Elohim, purify our conscience from dead works so that we may serve the living Elohim?
15 For this cause He became the mediator of the Brit Khadashah, and by His death He became redemption for those who transgressed in the beginning of the Brit, that those who are called may receive the promise of eternal inheritance.
16 For where a will is presented, it shows the death of its maker.
17 For a will is of force only after a man is dead, otherwise it is useless so long as its maker lives.
18 For this reason not even the first Brit was confirmed without blood.
19 For when Moshe had given every precept to all the people according to the Torah, Moshe took the blood of a heifer with water and scarlet wool and hyssop, and sprinkled it on the books and on all the people,
20 saying, "This is the blood of the Brit which has been ordained for you by Elohim." 21 That very blood he also sprinkled on the Mishkan and on all the vessels used for worship,
22 because everything, according to the Torah, is purified with the blood; and without the shedding of blood there is no forgiveness.
23 It is necessary, therefore, that the patterns of things which are heavenly should be purified with these; but the heavenly things themselves with sacrifices better than these.
24 For Mashi'akh has not entered into the Beit HaMikdash made with hands, which is the symbol of the true one; but He entered into heaven itself to appear before the presence of Elohim for our sakes.
25 Not so that He should offer Himself many times, as does The Kohen HaGadol, who enters into the Beit HaMikdash every year with blood which is not his own;
26 and if not so, then He would have been obliged to suffer many times from the very beginning of the world; but now at the end of the world, only once by His sacrifice did He offer Himself, to abolish sin.
27 And just as it is appointed for men to die once, and after their death, the judgment,
28 so Mashi'akh was once offered to bear the sins of many; so that at His second coming He shall appear without sins for the Salvation of those who look for Him.

אגרת שאול אל העברים פרק ט
א בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ בָּהּ פִּקּוּדֵי שֵׁרוּת וּבֵית קֹדֶשׁ אַרְצִי;
ב שֶׁכֵּן הַמִּשְׁכָּן הָרִאשׁוֹן שֶׁנַּעֲשָׂה הָיוּ בּוֹ הַמְּנוֹרָה וְהַשֻּׁלְחָן וְלֶחֶם הַפָּנִים, וְהוּא נִקְרָא בֵּית קֹדֶשׁ.
ג אֲבָל הַמִּשְׁכָּן הַפְּנִימִי אֲשֶׁר מִבֵּית לַפָּרֹכֶת הַשְּׁנִיָּה נִקְרָא קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.
ד וְהָיוּ בּוֹ מִקְטֶרֶת הַזָּהָב וַאֲרוֹן הַבְּרִית הַמְצֻפֶּה כֻּלּוֹ זָהָב; וְהָיוּ בּוֹ בָּאָרוֹן צִנְצֶנֶת הַזָּהָב אֲשֶׁר הַמָּן בְּתוֹכָהּ, וּמַטֵּה אַהֲרֹן אֲשֶׁר פָּרַח, וְלוּחוֹת הַבְּרִית;
ה וּמִמַּעַל לוֹ כְּרוּבֵי הַכָּבוֹד הַסּוֹכְכִים עַל הַכַּפֹּרֶת. בְּרַם לֹא זֹאת הַשָּׁעָה שֶׁנְּדַבֵּר עַל כָּל אֶחָד מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר כָּךְ נֶעֶרְכוּ.
ו וְלַמִּשְׁכָּן הַחִיצוֹן נִכְנְסוּ הַכֹּהֲנִים בְּכָל עֵת וּמִלְּאוּ אֶת שֵׁרוּתָם.
ז אֲבָל לַמִּשְׁכָּן אֲשֶׁר מִבַּיִת לוֹ, אַחַת לְשָׁנָה נִכְנַס הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לְבַדּוֹ, בְּדָם אֲשֶׁר הִקְרִיב בְּעַד עַצְמוֹ וּבְעַד עֲווֹן הָעָם.
ח וּבָזֹאת הָיְתָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מוֹדִיעָה שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְלְתָה דֶּרֶךְ הַקְּדוֹשִׁים, כָּל עוֹד הָיָה קִיּוּם לַמִּשְׁכָּן הַרִאשׁוֹן.
ט וְזֶה הָיָה מָשָׁל לַזְּמַן שֶׁבּוֹ הֻקְרְבוּ קָרְבָּנוֹת וּזְבָחִים אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ לְהַשְׁלִים אֶת מַצְפּוּנוֹ שֶׁל הַמַּקְרִיב אוֹתָם, אֶלָּא בְּמַאֲכָל וּבְמַשְׁקֶה בִּלְבַד,
י וּבִטְבִילוֹת לְמִינֵיהֶן, אֲשֶׁר הֵם פִּקּוּדֵי הַבָּשָׂר הַמֻּטָּלִים עַד לְעֵת הַתִּקּוּן.
יא אֲבָל הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר בָּא הָיָה גָּדוֹל לַטּוֹבוֹת שֶׁפָּעַל, וְהוּא נִכְנַס לַמִּשְׁכָּן הַגָּדוֹל וְהַמֻּשְׁלָם שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֶׂה יָדַיִם וְאֵינוֹ מִן הַבְּרוּאִים הָאֵלֶּה.
יב וְלֹא נִכְנַס בְּדַם שְׂעִירִים וַעֲגָלִים, אֶלָּא בְּדַם נַפְשׁוֹ נִכְנַס פַּעַם אַחַת לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּמָצָא פְּדוּת עוֹלָם;
יג שֶׁכֵּן אִם דַּם שְׂעִירִים וַעֲגָלִים וְאֵפֶר הָעֶגְלָה הֻזָּה עַל אֵלֶּה שֶׁנִּטְמְאוּ וְקִדֵּשׁ אוֹתָם לְטָהֳרַת בְּשָׂרָם,
יד עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דָּמוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר בְּרוּחַ עוֹלָם הִקְרִיב אֶת נפְשׁוֹ לֵאלֹהִים בְּלִי מוּם, יְטַהֵר אֶת מַצְפּוּנֵנוּ מִמַּעֲשִׂים מֵתִים כְּדֵי שֶׁנְּשָׁרֵת אֶת אֱלֹהִים חַיִּים.
טו לָכֵן הוּא הָיָה לִמְתַוֵּךְ הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה, כִּי בְּמוֹתוֹ הָיָה הוּא לִפְדוּת לְאֵלֶּה שֶׁעָבְרוּ עַל הַבְּרִית הָרִאשׁוֹנָה, לְמַעַן יְקַבְּלוּ אֶת הַהַבְטָחָה אֵלֶּה שֶׁנִּקְרְאוּ לְנַחֲלַת עוֹלָם.
טז הֲרֵי הֵיכָן שֶׁיֵּשׁ צַוָּאָה, מַצְבִּיעָה הִיא עַל מוֹת מִי שֶׁעֲשָׂאָהּ.
יז בְּרַם רַק לְנֹכַח הַמֵּת הִיא תְּקֵפָה, מִשּׁוּם שֶׁכָּל עוֹד חַי מִי שֶׁעֲשָׂאָהּ אֵין בָּהּ תּוֹעֶלֶת.
יח לָכֵן גַּם הָרִאשׁוֹנָה לֹא נֶחְנְכָה בְּלִי דָּם;
יט כִּי לְאַחַר שֶׁצֻּוְּתָה כָּל מִצְוַת הַתּוֹרָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה לְכָל הָעָם, לָקַח מֹשׁה אֶת דַּם הָעֶגְלָה וְאֶת הַמַּיִם עִם צֶמֶר שָׁנִי וְאֵזוֹב, וְהִזָּה עַל הַסְּפָרִים וְעַל כָּל הָעָם,
כ וְאָמַר לָהֶם: הִנֵּה דַּם הַבְּרִית אֲשֶׁר צֻוָּה לָכֶם מֵאֵת אֱלֹהִים.
כא גַּם עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל כָּל כְּלֵי הַשָּׁרֵת הִזָּה מִן הַדָּם;
כב מּשּׁוּם שֶׁכָּל דָּבָר בַּתּוֹרָה מְטֹהָר בְּדָם, וּבְלֹא שְׁפִיכַת דָּם אֵין מְחִילָה.
כג הֵן הֶכְרֵחַ הוּא כִּי אֵלֶּה אֲשֶׁר הֵם בִּדְמוּת הַשְּׁמֵימִיִּים יְטֹהֲרוּ בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אַךְ אֵלֶּה הַשְּׁמֵימִיִּים, בִּזְבָחִים טוֹבִים מֵאֵלֶּה;
כד שֶׁכֵּן הַמָּשִׁיחַ לֹא נִכְנַס לְבֵית מִקְדָּשׁ מַעֲשֵׂה יָדַיִם אֲשֶׁר דְּמוּת הוּא שֶׁל הָאֲמִתִּי, אֶלָּא לַשָּׁמַיִם עַצְמָם נִכְנַס, לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי הָאֱלֹהִים בַּעֲדֵנוּ;
כה גַּם לֹא לְהַקְרִיב אֶת נַפְשׁוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּהִכָּנְסוּ מִדֵּי שָׁנָה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּדָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ;
כו שֶׁאִם לֹא כֵן, חַיָּב הָיָה לִסְבֹּל פְּעָמִים רַבּוֹת מִתְּחִלַּת הָעוֹלָם. אֲבָל כָּעֵת, בְּקֵץ הָעוֹלָם, הִקְרִיב אֶת נַפְשׁוֹ פַּעַם אַחַת בִּזְבִיחָתוֹ, כְּדֵי לְבַטֵּל אֶת הַחֵטְא.
כז וּכְשֵׁם שֶׁמֻּטָּל עַל בְּנֵי אָדָם לָמוּת פַּעַם אַחַת וְאַחֲרֵי מוֹתָם הַמִּשְׁפָּט,
כח כֵּן גַּם הַמָּשִׁיחַ הֻקְרַב פַּעַם אַחַת וּבוֹ עַצְמוֹ זָבַח חֲטָאֵי רַבִּים, כְּדֵי שֶׁבַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה יֵרָאֶה בְּלִי חֲטָאִים, לִישׁוּעָתָם שֶׁל הַמְחַכִּים לוֹ.

Ivrim Chapter 10
1 For the Torah had in it a shadow of the good things to come, but was not the essence of the things themselves; hence, although the same sacrifices were offered every year, they could not perfect those who offered them.
2 For if they had once been perfected, they would have ceased from their offerings; for, from henceforth their minds would not have driven them into the sins from which they had once been cleansed.
3 But in those sacrifices they remembered their sins every year.
4 For it is not possible that the blood of bulls and of goats could take away sins.
5 Therefore, when He entered into the world, He said, "Sacrifices and offerings You did not desire, but You have clothed me in a Body.
6 Burnt offering and sin offering You have not required.
7 Then said I, 'Lo, I come; in the beginning of the books it is written of me, 'I delight to do Your will, O Elohim'.' "
8 Above when He said, "Sacrifices and offerings, and burnt offerings, and offerings for sins, You would not have," these were the very ones which were offered according to the Torah.
9 And after that He said, "Lo, I come to do Your will, O Elohim." Thus He put an end to the first in order to establish the second.
10 By this very will we are made kadosh through the offering of the Body of Yeshua HaMashi'akh, once, for all.
11 For every Kohen Gadol who was appointed ministered daily, offering the same sacrifices, which had never been able to cleanse sins;
12 but this one, after He had offered one sacrifice for sins, sat down on the right hand of Elohim forever.
13 From henceforth, there He will remain until His enemies are placed as a stool under His feet.
14 For by one offering He has perfected forever those who are consecrated.
15 The Ru'akh HaKodesh is also a witness to us; for He had said before,
16 "This is the Brit that I will make with them after those days, says יהוה , I will put my Torah in their minds and write it on their hearts.
17 And their iniquities and sins will I remember no more."
18 For where there is forgiveness of sins, there is no need for an offering for sins.
19 Having therefore, my brethren, confidence to enter into the Beit HaKodesh by the blood of Yeshua,
20 by a new and living way which He has made new for us through the veil, that is to say, His Body,
21 and having a great Kohen Gadol over Beit HaElohim,
22 therefore, let us draw near with a whole heart, in full assurance of absolute trust, having our hearts sprinkled and cleansed of evil thought and our bodies washed with pure water.
23 Let us remain firm in the profession of our absolute trust, without wavering, for He who has promised us is faithful.
24 And let us consider one another, to stir up love and good works,
25 not forsaking the assembling of ourselves together, as is customary for some; but exhorting one another, and so much the more when you see that Day approaching.
26 For if any man sins willfully after he has received the knowledge of the truth, then there is no more sacrifice to be offered for sins,
27 but only impending fearful judgment, and the fiery indignation which shall consume the adversaries.
28 He who transgressed the Torah of Moshe, on the word of two or three witnesses he died without mercy:
29 how much more punishment do you think he will receive who has trodden underfoot Ben HaElohim, and has considered the blood of His Brit, through which he had been consecrated, as ordinary blood, and has blasphemed the Ru'akh HaKhesed?
30 For we know Him who said, "'Vengeance is mine, I will repay,' says יהוה ." And again, " יהוה shall judge His people."
31 It is a fearful thing to fall into the hands of the living Elohim.
32 Remember, therefore, the former days, in which, after you received immersion, you endured many tribulations.
33 By reproach and trouble you were made an object of ridicule; and you have also become companions of those men who have also endured these things.
34 And you had pity on those who were prisoners, and you took the seizure of your property cheerfully, for you know in yourselves that you have a better and a more enduring possession in heaven.
35 Do not lose, therefore, the confidence that you have, for it has a great reward.
36 For you have need of patience in order that you may do the will of Elohim and receive the promise.
37 For the time is all too short, and He who is to come will come and will not delay.
38 But “A Tzadik shall live by my trust”; and if any draws back, my soul shall have no pleasure in him.
39 But we do not belong to those who draw back to perdition, but are those who are of HaEmunah, which restores our souls.

אגרת שאול אל העברים פרק י
א הֵן הַתּוֹרָה צֵל הַטּוֹבוֹת הָעֲתִידוֹת הָיָה אֲשֶׁר בָּהּ; לֹא עֶצֶם הַדְּבָרִים, לָכֵן, אַף כִּי בְּכָל שָׁנָה הֻקְרְבוּ אוֹתָם הַזְּבָחִים, מֵעוֹלָם לֹא יָכְלוּ לְהַשְׁלִים אֶת הַמַּקְרִיבִים אוֹתָם;
ב שֶׁהֲרֵי אִלּוּ הִשְׁלִימוּ, כְּבָר הָיוּ חֲדֵלִים מִקָּרְבְּנוֹתֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁאֵלֶּה אֲשֶׁר טֹהֲרוּ פַּעַם אַחַת לֹא הָיָה נוֹקְפָם עוֹד מַצְפּוּנָם בַּחֲטָאִים.
ג בְּרַם בְּאוֹתָם זְבָחִים מַזְכִּירִים הֵם אֶת חֲטָאֵיהֶם בְּכָל שָׁנָה;
ד שֶׁכֵּן אֵין דַּם פָּרִים וּשְׂעִירִים יָכוֹל לְטַהֵר מֵחֲטָאִים.
ה לָכֵן בְּהִכָּנְסוֹ לָעוֹלָם אָמַר: בִּזְבָחִים וְקָרְבָּנוֹת לֹא חָפַצְתָּ, אֶלָּא גּוּף הִלְבַּשְׁתַּנִי; ו וְעוֹלוֹת שְׁלָמִים עַל חֲטָאִים לֹא שָׁאַלְתָּ.
ז אָז אָמַרְתִּי: הִנֵּה אֲנִי בָּא, כִּי בְּרֹאשׁ הַסְּפָרִים כָּתוּב עָלַי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, אֱלֹהִים.
ח אָמַר לְעֵיל, זְבָחִים וְקָרְבָּנוֹת וְעוֹלוֹת שְׁלָמִים עַל חֲטָאִים לֹא חָפַצְתָּ, אֲשֶׁר הֻקְרְבוּ בַּתּוֹרָה.
ט וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר: הִנֵּה אֲנִי בָּא לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, אֱלֹהִים. בְּכָךְ בִּטֵּל אֶת הָרִאשׁוֹנָה כְּדֵי לְהָקִים אֶת הַשְּׁנִיָּה;
י שֶׁהֲרֵי בִּרְצוֹנוֹ זֶה קֻדַּשְׁנוּ בְּקָרְבַּן גּוּפוֹ שֶׁל יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, פַּעַם אַחַת.
יא הֵן כָּל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁעָמַד וְשֵׁרֵת מִדֵּי יוֹם, הִקְרִיב אֶת אוֹתָם הַזְּבָחִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא יָכְלוּ לְטַהֵר מֵחֲטָאִים.
יב אֲבָל זֶה הִקְרִיב זֶבַח אֶחָד עַל חֲטָאִים וְיָשַׁב לִימִין הָאֱלֹהִים לְעוֹלָם,
יג וּמְחַכֶּה מֵאָז וְאֵילָךְ עַד אֲשֶׁר יוּשְׁתוּ אוֹיְבָיו הֲדוֹם תַּחַת רַגְלָיו,
יד כִּי בְּקָרְבָּן אֶחָד הִשְׁלִים לְעוֹלָם אֶת הַמְקֻדָּשִׁים בּוֹ.
טו וּמְעִידָה לָנוּ גַּם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁאָמְרָה:
טז זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶתֵּן לָהֶם אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם יהוה : נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּשִׂכְלָם וְעַל לִבָּם אֶכְתֳּבֶנָּה;
יז וְעַוְלָתָם וְחַטְּאוֹתֵיהֶם לֹא אֶזְכֹּר לָהֶם.
יח וְהֵיכָן שֶׁיֵּשׁ סְלִיחַת חֲטָאִים לֹא דָּרוּשׁ קָרְבָּן עַל חֲטָאִים.
יט לְפִיכָךְ, אַחַי, יֵשׁ לָנוּ הָעֹז בִּכְנִיסָה לְבֵית הַקֹּדֶשׁ בְּדַם יֵשׁוּעַ,
כ וּנְתִיב הַחַיִּים שֶׁחִדֵּשׁ לָנוּ כָּעֵת בַּפָּרֹכֶת אֲשֶׁר הִיא בְּשָׂרוֹ;
כא וְיֵשׁ לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל עַל בֵּית הָאֱלֹהִים.
כב לָכֵן נִתְקָרְבָה נָא בְּלֵבָב שָׁלֵם וּבְבִטְחוֹן הָאֱמוּנָה, בִּהְיוֹת לִבּוֹתֵינוּ מֻזִּים וּטְהוֹרִים מִמַּצְפּוּן מְרֻשָּׁע, וְגּוּפֵנוּ רָחוּץ בְּמַיִם טְהוֹרִים,
כג וְנַחֲזִיקָה בְּהוֹדָאַת תִּקְוָתֵנוּ וְאַל נִסְטֶה; כִּי נֶאֱמָן הוּא מִי שֶׁהִבְטִיחַ לָנוּ.
כד וְנָשִׂים לֵב זֶה אֶל זֶה לְעוֹרֵר אַהֲבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.
כה וְאַל נַעֲזֹב אֶת אֲסֵפָתֵנוּ כַּמִּנְהָג שֶׁיֵּשׁ לְמִקְצָת אֲנָשִׁים, אֶלָּא הַפְצִירוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ, בְּיוֹתֵר כִּרְאוֹתְכֶם כִּי קָרֵב הַיּוֹם הַהוּא.
כו הֲרֵי אִם יֶחֱטָא אִישׁ מֵרְצוֹנוֹ לְאַחַר שֶׁקִּבֵּל אֶת דַּעַת הָאֱמֶת, אֵין עוֹד זֶבַח שֶׁיֻּקְרַב עַל חֲטָאִים,
כז אֶלָּא צָפוּי הוּא הַמִּשְׁפָּט הַנּוֹרָא וְקִנְאַת הָאֵשׁ הָאוֹכֶלֶת אֶת הָאוֹיְבִים;
כח שֶׁהֲרֵי אִם הָעוֹבֵר עַל תּוֹרַת מֹשֶׁה מֵת לְלֹא רַחֲמִים עַל-פִי שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים,
כט כַּמָּה עַל-יֶתֶר, סְבוּרִים אַתֶּם, יְקַבֵּל עֹנֶשׁ מִי שֶׁרוֹמֵס אֶת בֶּן-הָאֱלֹהִים וְחוֹשֵׁב לְחֻלִּין אֶת דַּם בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר קֻדַּשׁ בּוֹ, וּמְבַזֶּה אֶת רוּחַ הַחֶסֶד?