TORAH

BaMidbar Chapter 10
35 *And it came to pass, when the Aron set forward, that Moshe would say, "Arise, O יהוה , and let Your enemies be scattered; and let those who hate you flee from before you." 36 And when it rested, he said, "Return, O יהוה , unto the myriads of Yisra'el."*

במדבר פרק י
לה *וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יהוה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. לו וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יהוה רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.*

BaMidbar Chapter 11
1 And the people were as murmurers, speaking evil in the ears of יהוה ; and when יהוה heard it, His anger was kindled; and the fire of יהוה burnt among them, and devoured in the uttermost part of the camp. 2 And the people cried unto Moshe; and Moshe prayed unto יהוה , and the fire abated. 3 And the name of that place was called Taverah, because the fire of יהוה burnt among them.
4 And the mixed multitude that was among them fell into lusting; and B'nei Yisra'el also wept on their part, and said, "Would that we were given flesh to eat! 5 We remember the fish, which we were wont to eat in Mitzrayim for nothing; the cucumbers, and the melons, and the leeks, and the onions, and the garlic; 6 but now our soul is dried away; there is nothing at all; we have nothing but this manna to look to."
7 Now the manna was like coriander seed, and the appearance thereof as the appearance of b'dellium. 8 The people went about, and gathered it, and ground it in mills, or beat it in mortars, and seethed it in pots, and made cakes of it; and the taste of it was as the taste of a cake baked with oil. 9 And when the dew fell upon the camp in the night, manna fell upon it.
10 And Moshe heard the people weeping, family by family, every man at the door of his tent; and the anger of יהוה was kindled greatly; and Moshe was displeased. 11 And Moshe said unto יהוה , "Why have you dealt ill with Your servant? And why have I not found favor in Your sight, that you lay the burden of all this people upon me? 12 Have I conceived all this people? Have I brought them forth, that you should say unto me, 'Carry them in your bosom, as a nursing-father carries the sucking child, unto the land which you swore unto their fathers? 13 How should I have meat to give unto all this people? For they trouble me with their weeping, saying, 'Give us meat, that we may eat.' 14 I am not able to bear all this people myself alone, because it is too heavy for me. 15 And if you deal thus with me, kill me, I pray, out of hand, if I have found favor in Your sight; and let me not look upon my wretchedness."
16 And יהוה said unto Moshe, "Gather unto Me seventy men of the elders of Yisra'el, whom you know to be the elders of the people, and officers over them; and bring them unto the Ohel Mo'ed, that they may stand there with you. 17 And I will come down and speak with you there; and I will take of the Ru'akh which is upon you, and will put it upon them; and they shall bear the burden of the people with you, that you bear it not yourself alone. 18 And say unto the people 'Set apart yourselves against tomorrow, and you shall eat meat; for you have wept in the ears of יהוה , saying, 'Would that we were given flesh to eat! For it was well with us in Mitzrayim;' therefore יהוה will give you flesh, and you shall eat. 19 You shall not eat one day, nor two days, nor five days, neither ten days, nor twenty days; 20 but a whole khodesh, until it comes out at your nostrils, and it becomes loathsome unto you; because that you have rejected יהוה who is among you, and have troubled Him with weeping, saying, 'Why, now, did we come forth out of Mitzrayim?'" 21 And Moshe said, "The people, among whom I am, are six hundred thousand men on foot; and yet you have said, 'I will give them meat, that they may eat a whole khodesh!' 22 If flocks and herds are slain for them, will they suffice them? Or if all the fish of the sea are gathered together for them, will they suffice them?"
23 And יהוה said unto Moshe, "Is the hand of יהוה waxed short? Now shall you see whether My word shall come to pass unto you or not." 24 And Moshe went out, and told the people the words of יהוה ; and he gathered seventy men of the elders of the people, and set them round about the Ohel. 25 And יהוה came down in the cloud, and spoke unto him, and took of the Ru'akh that was upon him, and put it upon the seventy elders; and it came to pass, that, when the Ru'akh rested upon them, they prophesied, but they did so no more. 26 But there remained two men in the camp, the name of the one was Eldad, and the name of the other Meidad; and the Ru'akh rested upon them; and they were of them that were recorded, but had not gone out unto the Ohel; and they prophesied in the camp. 27 And there ran a young man and told Moshe, and said, "Eldad and Meidad are prophesying in the camp." 28 And Yehoshua Bin Nun, the minister of Moshe from his youth up, answered and said, "My Adon Moshe, shut them in." 29 And Moshe said unto him, "Are you jealous for my sake? Would that all of the people of יהוה were prophets, that יהוה would put His Ru'akh upon them!" 30 And Moshe withdrew into the camp, he and the elders of Yisra'el.
31 And there went forth a wind from יהוה , and brought across quails from the sea, and let them fall by the camp, about a day’s journey on this side, and a day’s journey on the other side, round about the camp, and about two cubits above the face of the earth. 32 And the people rose up all that day, and all the night, and all the next day, and gathered the quails; he that gathered least gathered ten heaps; and they spread them all abroad for themselves round about the camp. 33 While the flesh was yet between their teeth, before it was chewed, the anger of יהוה was kindled against the people, and יהוה smote the people with a very great plague. 34 And the name of that place was called Kivrot HaTa'avah, because there they buried the people that lusted. 35 From Kivrot HaTa'avah the people journeyed unto Khatzerot; and they abode at Khatzerot.

במדבר פרק יא
א וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יהוה וַיִּשְׁמַע יהוה וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יהוה וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה. ב וַיִּצְעַק הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל יהוה וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ. ג וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ יהוה .
ד וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. ה זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים. ווְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ.
ז וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח. ח שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן. ט וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן עָלָיו.
י וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ וַיִּחַר אַף יהוה מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע. יא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יהוה לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי. יב הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו. יג מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה. יד לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי. טו וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי.
טז וַיֹּאמֶר יהוה אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ. יז וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ. יח וְאֶל הָעָם תֹּאמַר הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר כִּי בְּכִיתֶם בְּאָזְנֵי יהוה לֵאמֹר מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר כִּי טוֹב לָנוּ בְּמִצְרָיִם וְנָתַן יהוה לָכֶם בָּשָׂר וַאֲכַלְתֶּם. יט לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם. כ עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת יהוה אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם. כא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם וְאָכְלוּ חֹדֶשׁ יָמִים. כב הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם.
כג וַיֹּאמֶר יהוה אֶל מֹשֶׁה הֲיַד יהוה תִּקְצָר עַתָּה תִרְאֶה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי אִם לֹא. כד וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל הָעָם אֵת דִּבְרֵי יהוה וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל. כה וַיֵּרֶד יהוה בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ. כו וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה. כז וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה. כח וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם. כט וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם יהוה נְבִיאִים כִּי יִתֵּן יהוה אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם. ל וַיֵּאָסֵף מֹשֶׁה אֶל הַמַּחֲנֶה הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.
לא וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת יהוה וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן הַיָּם וַיִּטֹּשׁ עַל הַמַּחֲנֶה כְּדֶרֶךְ יוֹם כֹּה וּכְדֶרֶךְ יוֹם כֹּה סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ. לב וַיָּקָם הָעָם כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלַּיְלָה וְכֹל יוֹם הַמָּחֳרָת וַיַּאַסְפוּ אֶת הַשְּׂלָו הַמַּמְעִיט אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁטוֹחַ סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה. לג הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף יהוה חָרָה בָעָם וַיַּךְ יהוה בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד. לד וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה כִּי שָׁם קָבְרוּ אֶת הָעָם הַמִּתְאַוִּים. לה מִקִּבְרוֹת הַתַּאֲוָה נָסְעוּ הָעָם חֲצֵרוֹת וַיִּהְיוּ בַּחֲצֵרוֹת.

BaMidbar Chapter 12
1 And Miryam and Aharon spoke against Moshe because of the Kushite woman whom he had married; for he had married a Kushite woman. 2 And they said, "Has יהוה indeed spoken only with Moshe? Has He not spoken also with us?" And יהוה heard it.
3 Now the man Moshe was very humble, above all the men that were upon the face of the earth.
4 And יהוה spoke suddenly unto Moshe, and unto Aharon, and unto Miryam, "Come out you three unto the Ohel Mo'ed." And they three came out. 5 And יהוה came down in a pillar of cloud, and stood at the door of the Ohel, and called Aharon and Miryam; and they both came forth. 6 And He said, "Hear now My words: if there is a navi among you, I יהוה do make Myself known unto him in a vision, I do speak with him in a dream. 7 My servant Moshe is not so; he is trusted in all My house; 8 with him do I speak face to face, by appearing, and not in dark speeches; and the image of יהוה does he behold; why, then, were you not afraid to speak against My servant, against Moshe?" 9 And the anger of יהוה was kindled against them; and He departed. 10 And when the cloud was removed from over the Ohel, behold, Miryam was leprous, as white as snow; and Aharon looked upon Miryam; and, behold, she was leprous. 11 And Aharon said unto Moshe, "Oh my master, lay not, I pray, sin upon us, for that we have done foolishly, and for that we have sinned. 12 Let her not, I pray, be as one dead, of whom the flesh is half consumed when he comes out of his mother’s womb." 13 And Moshe cried unto יהוה , saying, "Heal her now, O El, I beseech you."
14 And יהוה said unto Moshe, "If her father had but spit in her face, should she not hide in shame seven days? Let her be shut up without the camp seven days, and after that she shall be brought in again." 15 And Miryam was shut up without the camp seven days; and the people journeyed not till Miryam was brought in again. 16 And afterward the people journeyed from Khatzerot, and pitched in the wilderness of Paran.

במדבר פרק יב
א וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח. ב וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יהוה הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע יהוה .
ג וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
ד וַיֹּאמֶר יהוה פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם. ה וַיֵּרֶד יהוה בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם. ו וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יהוה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ. ז לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. ח פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יהוה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה. ט וַיִּחַר אַף יהוה בָּם וַיֵּלַךְ. יוְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת. יא וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ. יב אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ. יגוַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יהוה לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ.
יד וַיֹּאמֶר יהוה אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף. טו וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם. טז וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן.

HAFTARAH

Zekhar-Yah Chapter 2
14 'Sing and rejoice, O Bat Tzion; for, lo, I come, and I will dwell in the midst of you, says יהוה . And 15 many nations shall join themselves to יהוה in that day, and shall be My people, and I will dwell in the midst of you'; and you shall know that יהוה Tzeva'ot has sent me unto you. 16 And יהוה shall inherit Yehudah as His portion in Admat HaKodesh, and shall choose Yerushalayim again. 17 Be silent, all flesh, before יהוה ; for He is aroused out of His consecrated habitation.

זְכַרְיָה פרק ב
יד רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם יהוה . טו וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל יהוה בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ וְיָדַעַתְּ כִּי יהוה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ. טז וְנָחַל יהוה אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ; וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם. יז הַס כָּל בָּשָׂר מִפְּנֵי יהוה כִּי נֵעוֹר מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ.

Zekhar-Yah Chapter 3
1 And he showed me Yehoshua The Kohen HaGadol standing before the Malakh יהוה , and HaSatan standing at his right hand to accuse him. 2 And יהוה said unto HaSatan, '' יהוה rebuke you, O HaSatan, yes, יהוה that has chosen Yerushalayim rebuke you; is not this man a brand plucked out of the fire?" 3 Now Yehoshua was clothed with filthy garments, and stood before the Malakh. 4 And he answered and spoke unto those that stood before him, saying, ''Take the filthy garments from off him." And unto him he said, "Behold, I cause your iniquity to pass from you, and I will clothe you with robes." 5 And I said, "Let them set a fair miter upon his head." So they set a fair miter upon his head, and clothed him with garments; and the Malakh יהוה stood by. 6 And the Malakh יהוה forewarned Yehoshua, saying, 7 "Thus says יהוה Tzeva'ot, 'If you will walk in My ways, and if you will keep My charge, and will also judge My house, and will also keep My courts, then I will give you free access among these that stand by. 8 Hear now, O Yehoshua The Kohen HaGadol, you and your fellows that sit before you; for they are men that are a sign; for, behold, I will bring forth My servant Tzemakh. 9 For behold the stone that I have laid before Yehoshua; upon one stone are seven facets; behold, I will engrave the engraving thereof, says יהוה Tzeva'ot, and I will remove the iniquity of that land in one day. 10 In that day, says יהוה Tzeva'ot, shall you call every man his neighbor under the vine and under the fig tree'."

זְכַרְיָה פרק ג
א וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ יהוה ; וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ. ב וַיֹּאמֶר יהוה אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר יהוה בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר יהוה בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם; הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ. ג וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים; וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ. ד וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל הָעֹמְדִים לְפָנָיו לֵאמֹר הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו; וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲו‍ֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת. ה וָאֹמַר יָשִׂימוּ צָנִיף טָהוֹר עַל רֹאשׁוֹ; וַיָּשִׂימוּ הַצָּנִיף הַטָּהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בְּגָדִים וּמַלְאַךְ יהוה עֹמֵד. ו וַיָּעַד מַלְאַךְ יהוה בִּיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר. ז כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת אִם בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ וְאִם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר וְגַם אַתָּה תָּדִין אֶת בֵּיתִי וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת חֲצֵרָי וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה. ח שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה: כִּי הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי צֶמַח. ט כִּי הִנֵּה הָאֶבֶן אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם; הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ נְאֻם יהוה צְבָאוֹת וּמַשְׁתִּי אֶת עֲו‍ֹן הָאָרֶץ הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד. י בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יהוה צְבָאוֹת תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה.

Zekhar-Yah Chapter 4
1 And the Malakh that spoke with me returned, and waked me, as a man that is wakened out of his sleep. 2 And he said unto me, "What do you see?" And I said, "I have seen, and behold, a Menorah all of gold, with a bowl upon the top of it, and its seven lamps thereon; there are seven pipes, yes, seven, to the lamps, which are upon the top thereof; 3 and two olive trees by it, one upon the right side of the bowl, and the other upon the left side thereof." 4 And I answered and spoke to the Malakh that spoke with me, saying, "What are these, my Adon?" 5 Then the Malakh that spoke with me answered and said unto me, "Do you not know what these are?" And I said, "No, my Adon." 6 Then he answered and spoke unto me, saying, "This is the D'var יהוה unto Zerubavel, saying, 'Not by might, nor by power, but by My Ru'akh, says יהוה Tzeva'ot. 7 Who are you, O great mountain before Zerubavel? You shall become a plain; and he shall bring forth the top stone with shoutings of 'Grace, grace, unto it'.'"

זְכַרְיָה פרק ד
א וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי; וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ. ב וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה; ויאמר (וָאֹמַר) רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ. ג וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ: אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ. ד וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר: מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי. ה וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה; וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִי. ו וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר יהוה אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר: לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יהוה צְבָאוֹת. ז מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר; וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ.

BRIT HAKHADASHAH

Ivrim Chapter 4
1 Let us therefore fear, while the promise of entering into His rest remains, lest some amongst you find they are prevented from entering. 2 For HaB'sorah was declared to us as it was to them also, but HaDavar, which they heard, did not benefit them, because it was not mixed with trust by those who heard it. 3 But we who have trusted will enter into rest, as He said, "As I have sworn in my wrath, they shall not enter into my rest;" for behold, the works of Elohim were from the very foundation of the world. 4 For He said concerning Shabbat, "Elohim rested on the seventh day from all His works." 5 And here again He said, "They shall not enter into my rest." 6 There was a chance for some to enter therein, but they to whom HaB'sorah was first declared did not enter because they would not listen; 7 and again, after a long time He appointed another day, as it is written above; for David said, "Today, if you hear His voice, harden not your hearts." 8 For if Yehoshua Bin Nun had given them rest, he would not afterward have spoken of another day. 9 Therefore, for the people of Elohim, doing Shabbat remains. 10 For he who has entered into His rest also has ceased from his own works, as Elohim did from His.
11 Let us strive therefore to enter into that rest, lest any man fall like those who were disobedient. 12 For the D'var HaElohim is living, and powerful, and sharper than any two-edged sword, piercing even to the point of division between soul and spirit, and between the joints and marrow and bones, and is a discerner of the thoughts and intents of the heart. 13 And there is no creature hidden from His sight; but all things are naked and open before the eyes of Him to whom we are to answer. 14 We have, therefore, a great Kohen Gadol who has ascended into heaven, Yeshua HaMashi'akh, Ben HaElohim; let us remain firm in confessing Him. 15 For we do not have a Kohen Gadol who cannot share our infirmities, but we have one who was tempted with everything as we are, and yet without sin. 16 Let us, therefore, come in confidence to the throne of His compassion, that we may obtain mercy and find compassion to help in time of need.

מעשאגרת שאול אל העברים פרק ד
א לָכֵן נִירָא, פֶּן בְּעוֹד עוֹמֶדֶת הַבְטָחַת הַכְּנִיסָה אֶל מְנוּחָתוֹ, יִמָּצֵא אִישׁ מִכֶּם נִמְנַע מִלְּהִכָּנֵס. ב הֵן גַּם אֲנַחְנוּ הִתְבַּשַּׂרְנוּ כְּמוֹהֶם, אַךְ לֹא הוֹעִיל לָהֶם הַדָּבָר שֶׁשָּׁמְעוּ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה מְעֹרָב בֶּאֱמוּנָה לְשׁוֹמְעָיו. ג אֲבָל אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים אֶל הַמְּנוּחָה, אֲנַחְנוּ אֲשֶׁר הֶאֱמַנּוּ, בְּרַם כְּמוֹ שֶׁאָמַר: אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְּאַפִּי אִם יְבוֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי; שֶׁהֲרֵי מַעֲשֵׂי אֱלֹהִים הָיוּ מִתְּחִלַּת הָעוֹלָם; ד כְּפִי שֶׁאָמַר עַל הַשַּׁבָּת: וַיִּשְׁבֹּת אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ. ה וְכָאן עוֹד אָמַר: אִם יְבוֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי. ו לָכֵן מִכֵּיוָן שֶׁהָיְתָה אֶפְשָׁרוּת שֶׁאֲחָדִים יִכָּנְסוּ אֵלֶיהָ, וְהַלָּלוּ שֶׁהִתְבַּשְּׂרוּ רִאשׁוֹנִים לֹא נִכְנְסוּ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא צִיְּתוּ, ז שׁוּב קָבַע יוֹם אַחֵר, לְאַחַר זְמַן רַב, כַּכָּתוּב לְעֵיל שֶׁאָמַר דָּוִד: הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ, אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם; ח שֶׁהֲרֵי אִלּוּ הֵנִיחַ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, לֹא הָיָה אוֹמֵר אַחֲרֵי כֵן עַל יוֹם אַחֵר. ט לָכֵן נִשְׁאָר לְעַם אֱלֹהִים לִשְׁבֹּת; י כִּי הַנִּכְנָס אֶל מְנוּחָתוֹ נָח גַּם הוּא מִמְּלַאכְתּוֹ כְּמוֹ הָאֱלֹהִים מִשֶּׁלּוֹ.
יא לָכֵן נִשְׁקֹד לְהִכָּנֵס לַמְּנוּחָה הַהִיא, פֶּן נִפֹּל כְּמוֹ הַלָּלוּ אֲשֶׁר לֹא צִיְּתוּ; יב כִּי חַי הוּא דְּבַר הָאֱלֹהִים וּפוֹעֵל הַכֹּל, וְחַד הוּא מֵחֶרֶב פִּיפִיּוֹת וְחוֹדֵר עַד לְהַבְדִּיל בֵּין הַנֶּפֶשׁ לָרוּחַ וּבֵין הַפְּרָקִים לְמֹחַ הָעֲצָמוֹת, וְשׁוֹפֵט אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת וְאֶת הַהִרְהוּרִים שֶׁל הַלֵּב. יג וְאֵין בְּרִיָּה נִסְתֶּרֶת מִלְּפָנָיו, אֶלָּא הַכֹּל חָשׂוּף וְגָלוּי לְעֵינֵי מִי שֶׁלְּפָנָיו נוֹתְנִים אָנוּ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. יד וּבְכֵן מִכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל נַעֲלֶה, יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר עָלָה לַשָּׁמַיִם, נַחֲזִיקָה בְּהוֹדָאָתוֹ; טו כִּי אֵין לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל אֲשֶׁר אֵינוֹ יָכוֹל לָחוּשׁ עִמָּנוּ אֶת חֻלְשָׁתֵנוּ, אֶלָּא אֲשֶׁר מְנֻסֶּה בְּכָל דָּבָר כָּמוֹנוּ מִבְּלִי חֵטְא. טז לָכֵן נִתְקָרֵב בְּבִטְחָה לְכֵס חַסְדּוֹ,לְמַעַן נִשָּׂא רַחֲמִים וְנִמְצָא חֶסֶד לְעֶזְרָה בְּעֵת צָרָה.

Luka Chapter 17
11 And it came to pass while Yeshua was going to Yerushalayim, He went through Shomron which is towards the Galil. 12 And when He drew near to enter a village, He was met by ten lepers, and they stood afar off; 13 and they lifted their voices saying, “O Yeshua, Adoneinu, have mercy on us.” 14 And when He saw them He said to them, “Go show yourselves to the Kohanim.” And while they were going, they were cleansed. 15 But one of them, when he saw that he was cleansed, turned back, and with a loud voice praised Elohim. 16 And he fell on his face at the feet of Yeshua, thanking Him; and this one was a Shomroni. 17 Yeshua, answering, said, “Were there not ten who were cleansed? Where are the nine? 18 Why did they separate themselves so as not to come and give praise to Elohim, except this man who is of a strange people?” 19 And He said to him, “Arise, go; your Emunah has given you life.”
20 When some of the P'rushim asked Yeshua when Malkhut HaElohim would come, He answered, saying to them, “Malkhut HaElohim does not come by observation. 21 Neither will they say, ‘Behold, it is here!' or, ‘behold, it is there!' For behold, Malkhut HaElohim is within you.” 22 And He said to His Talmidim, “The time will come when you will covet to see one of the days of Ben HaAdam, and you will not see it. 23 And if they should say to you, ‘Behold, He is here!' And ‘Behold, He is there!' do not go. 24 For just as the lightning flashes from the sky, and all under the sky is lighted, such will be the day of Ben HaAdam. 25 But first He must suffer a great many things, and be rejected by this generation. 26 Just as it happened in the days of No'akh, such will it be in the days of Ben HaAdam. 27 For they were eating and drinking, and marrying, and giving in marriage, until the day when No'akh entered the ark, and the flood came and destroyed every man. 28 And again, just as it happened in the days of Lot, they were eating and drinking, and buying and selling, and planting and building; 29 but in the day when Lot went out of S'dom, יהוה sent down a rain of fire and sulfur from Heaven, and destroyed them all. 30 Such will it be in the day when Ben HaAdam appears. 31 In that day, he who is on the roof, with his clothes in the house, will not come down to take them; and he who is in the field will not turn back. 32 Just remember Lot’s wife. 33 He who desires to save his life shall lose it; and he who loses his life shall save it. 34 I say to you that in that very night two will be in one bed; one will be taken and the other forsaken. 35 And two women will be grinding together; one will be taken and the other forsaken. 36 Two will be in the field; one will be taken and the other forsaken.” 37 They answered, saying to Him, “Adoneinu, to what place?” He said to them, “Wherever the Guf is, there will the eagles gather.”

לוקא פרק יז
יא וְכַאֲשֶׁר הָלַךְ יֵשׁוּעַ לִירוּשָׁלַיִם, עָבַר בֵּין הַשּׁוֹמְרוֹן לַגָּלִיל. יב וּכְשֶׁהָיָה קָרוֹב לְהִכָּנֵס לִכְפָר אֶחָד, פְּגָשׁוּהוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מְצֹרָעִים; וְהֵם עָמְדוּ מֵרָחוֹק, יג וְנָשְׂאוּ קוֹלָם וְאָמְרוּ: רַבֵּנוּ יֵשׁוּעַ, רַחֵם עָלֵינוּ. יד וְכַאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָם, אָמַר לָהֶם: לְכוּ הַרְאוּ עַצְמְכֶם לַכֹּהֲנִים. וּבְלֶכְתָּם נִטְהֲרוּ. טו אֲבָל אֶחָד מֵהֶם, כִּרְאוֹתוֹ שֶׁנִּטְהַר, חָזַר וּבְקוֹל רָם שִׁבַּח אֶת הָאֱלֹהִים, טז וְנָפַל עַל פָּנָיו לְרַגְלֵי יֵשׁוּעַ וְהוֹדָה לוֹ. וְהוּא שׁוֹמְרוֹנִי הָיָה. יז עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר: הַאִם לֹא הָיוּ עֲשָׂרָה הַלָּלוּ שֶׁנִּטְהֲרוּ? אֵיפֹה הֵם הַתִּשְׁעָה? יח הַאִם הָלְכוּ וְלֹא יָבוֹאוּ וְיִתְּנוּ כָּבוֹד לֵאלֹהִים, מִלְּבַד זֶה אֲשֶׁר מֵעַם נָכְרִי הוּא? יט וְאָמַר לוֹ: קוּם, לֵךְ; אֱמוּנָתְךָ הֶחֶיְתָה אוֹתְךָ.
כ וְכַאֲשֶׁר שָׁאֲלוּ אֶת יֵשׁוּעַ כַּמָּה מִן הַפְּרוּשִׁים מָתַי תָּבוֹא מַלְכוּת הָאֱלֹהִים, עָנָה וְאָמַר לָהֶם: אֵין מַלְכוּת הָאֱלֹהִים בָּאָה בְּהַבְחָנוֹת. כא וְאֵין אוֹמְרִים, הִנֵּה פֹּה הִיא, וְהִנֵּה שָׁם הִיא, כִּי הִנֵּה מַלְכוּת הָאֱלֹהִים בְּקִרְבְּכֶם הִיא. כב וְאָמַר לְתַלְמִידָיו: יָבוֹאוּ יָמִים שֶׁתִּשְׁתּוֹקְקוּ לִרְאוֹת אֶחָד מִימֵי בֶּן הָאָדָם וְלֹא תִּרְאוּ. כג וְאִם יֹאמְרוּ לָכֶם, הִנֵּה פֹּה הוּא, וְהִנֵּה שָׁם הוּא, אַל תֵּלְכוּ; כד כִּי כְּמוֹ שֶׁהַבָּרָק מַבְרִיק מִן הַשָּׁמַיִם וּמֵאִיר הַכֹּל תַּחַת הַשָּׁמַיִם, כָּךְ יִהְיֶה בֶּן הָאָדָם בְּיוֹמוֹ. כה אֲבָל תְּחִלָּה עָתִיד הוּא לִסְבֹּל רַבּוֹת וּלְהִדָּחוֹת עַל יְדֵי הַדּוֹר הַזֶּה. כו וּכְמוֹ שֶׁהָיָה בִּימֵי נֹחַ, כָּךְ יִהְיֶה בִּימֵי בֶּן הָאָדָם; כז שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וְנוֹשְׂאִים נָשִׁים וְנוֹתְנִים אוֹתָן לִגְבָרִים, עַד לַיּוֹם שֶׁנִּכְנַס נֹחַ לַתֵּבָה, וּבָא הַמַּבּוּל וְהִשְׁמִיד כָּל אִישׁ. כח וּכְמוֹ שֶׁהָיָה שׁוּב בִּימֵי לוֹט, שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וְקוֹנִים וּמוֹכְרִים, וְהָיוּ נוֹטְעִים וּבוֹנִים, כט אַךְ בַּיּוֹם שֶׁיָּצָא לוֹט מִסְּדוֹם, הִמְטִיר יְהוָֹה אֵשׁ וְגָפְרִית מִן הַשָּׁמַיִם וְהִשְׁמִיד אֶת כֻּלָּם, ל כָּךְ יִהְיֶה בַּיּוֹם שֶׁיִּתְגַּלֶּה בֶּן הָאָדָם. לא בַּיּוֹם הַהוּא, מִי שֶׁעַל הַגַּג וְכֵלָיו בַּבַּיִת, אַל יֵרֵד לָקַחַת אוֹתָם; וּמִי שֶׁבַּשָּׂדֶה אַל יִסֹּב לַאֲחוֹרָיו. לב זִכְרוּ אֶת אֵשֶׁת לוֹט. לג מִי שֶׁרוֹצֶה לְהוֹשִׁיעַ אֶת נַפְשׁוֹ יְאַבְּדֶנָּה, וּמִי שֶׁיְּאַבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ יוֹשִׁיעֶנָּה. לד אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, שֶׁבַּלַּיְלָה הַהוּא שְׁנַיִם יִהְיוּ בְּמִטָּה אַחַת; אֶחָד יִלָּקַח וְהָאַחֵר יֵעָזֵב. לה וּשְׁתַּיִם תִּהְיֶינָה טוֹחֲנוֹת יַחַד, אַחַת תִּלָּקַח וְהָאַחֶרֶת תֵּעָזֵב. לו שְׁנַיִם יִהְיוּ בַּשָּׂדֶה; אֶחָד יִלָּקַח וְהָאַחֵר יֵעָזֵב. לז עָנוּ וְאָמְרוּ לוֹ: לְאָן, אֲדוֹנֵינוּ? אָמַר לָהֶם: הֵיכָן שֶׁהַגּוּף, שָׁם יִתְקַבְּצוּ הַנְּשָׁרִים.

Luka Chapter 18
1 He also spoke to them a mashal, that they should pray always and not get weary. 2 “There was a judge in a city, who neither feared Elohim nor regarded men. 3 And there was a widow in that city who used to come to him, saying, ‘Avenge me of my accuser.' 4 And he would not for a long time; but afterwards he said within himself, ‘Though I am not afraid of Elohim and have no regard for men, 5 yet because this widow troubles me, I will avenge her, so that she may not keep coming and annoying me.'” 6 Then Adoneinu said, “Hear what the unjust judge said. 7 Would not Elohim avenge his chosen ones much more, who call upon Him day and night, and He has patience with them? 8 I say to you, He will avenge them promptly. But when Ben HaAdam comes, will He find Emunah on the earth?”
9 And He spoke this mashal against the men who relied upon themselves, that they were righteous, and despised every other man: 10 “Two men went up to the Heikhal to pray, one a Parush, and the other a tax collector. 11 And the Parush stood by himself, and prayed thus: ‘O Elohim, I thank you that I am not like the rest of men, extortionists, covetous, adulterers, and not like this tax collector. 12 But I fast twice a week, and I give tenth-parts on everything I earn.' 13 But the tax collector stood afar off, and he would not even lift up his eyes to Heaven, but smote his breast, saying, ‘O Elohim, be merciful to me, a sinner.' 14 I say to you that this man went down to his house more righteous than the Parush. For everyone who exalts himself will be humbled; and everyone who humbles himself will be exalted.”

לוקא פרק יח
א אָמַר לָהֶם גַּם מָשָׁל, כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ בְּכָל עֵת וְלֹא יִרְפּוּ; ב שׁוֹפֵט אֶחָד הָיָה בְּעִיר אַחַת, אֲשֶׁר מֵאֱלֹהִים לֹא הָיָה יָרֵא, וּבִבְנֵי אָדָם לֹא נָהַג כָּבוֹד. ג וְאַלְמָנָה אַחַת הָיְתָה בָּעִיר הַהִיא, וְהָיְתָה בָּאָה אֵלָיו וְאוֹמֶרֶת, שָׁפְטֵנִי מִבַּעַל דִּינִי. ד וְלֹא רָצָה זְמַן רַב, אֲבָל אַחֲרֵי כֵן אָמַר לְעַצְמוֹ, גַּם אִם מֵאֱלֹהִים אֵינֶנִּי יָרֵא וּבִבְנֵי אָדָם אֵינֶנִּי נוֹהֵג כָּבוֹד, ה וְגַם אִם מִפְּנֵי שֶׁהָאַלְמָנָה הַזֹּאת מְיַגַּעַת אוֹתִי, אֶעֱשֶׂה אֶת מִשְׁפָּטָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּבוֹא בְּכָל עֵת וְתַטְרִידֵנִי. ו וְאָמַר אֲדוֹנֵינוּ: שִׁמְעוּ מַה שֶּׁאָמַר שׁוֹפֵט הָעַוְלָה. ז וְהָאֱלֹהִים הַאִם לֹא כָּל שֶׁכֵּן יַעֲשֶׂה אֶת מִשְׁפַּט בְּחִירָיו הַקּוֹרְאִים אֵלָיו יוֹמָם וָלַיְלָה, וְיַאֲרִיךְ רוּחוֹ עֲלֵיהֶם? ח אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת מִשְׁפָּטָם מַהֵר. בְּרַם יָבוֹא בֶּן הָאָדָם וְכִי יִמְצָא אֱמוּנָה בָּאָרֶץ?
ט וְאָמַר אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה נֶגֶד הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּטְחוּ בְּעַצְמָם שׁהֵם צַדִּיקִים, וּבָזוּ לְכָל אָדָם: י שְׁנֵי אֲנָשִׁים עָלוּ לַהֵיכָל לְהִתְפַּלֵּל, אֶחָד פָּרוּשׁ וְהָאַחֵר מוֹכֵס. יא וְהַפָּרוּשׁ עָמַד בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וְהִתְפַּלֵּל כָּךְ: אֱלֹהִים, מוֹדֶה אֲנִי לְךָ עַל שֶׁאֵינֶנִּי כִּשְׁאָר הָאֲנָשִׁים, גַּזְלָנִים וְעוֹשְׁקִים וְנוֹאֲפִים, וְלֹא כְּמוֹ הַמּוֹכֵס הַזֶּה; יב אֶלָּא אֲנִי צָם פַּעֲמַיִם בְּשָׁבוּעַ, וּמְעֲשֵּׂר כָּל מַה שֶּׁאֲנִי מַרְוִיחַ. יג אֲבָל הַמּוֹכֵס עָמַד מֵרָחוֹק וְלֹא רָצָה אֲפִלּוּ לְהָרִים אֶת עֵינָיו לַשָּׁמַיִם, אֶלָּא טָפַח עַל חָזֵהוּ וְאָמַר, אֱלֹהִים, רַחֵם עָלַי הַחוֹטֵא. יד אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, שֶׁזֶּה יָרַד לְבֵיתוֹ מֻצְדָּק יוֹתֵר מֵהַפָּרוּשׁ הַהוּא; כִּי כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יְרוֹמֵם אֶת עַצְמוֹ יֻשְׁפַּל, וְכָל מִי שֶׁיַּשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ יְרוֹמַם.