TORAH

VaYikra Chapter 27
1 And יהוה spoke unto Moshe, saying, 2 "Speak unto B'nei Yisra'el, and say unto them, 'When a man shall clearly utter a vow of persons unto יהוה , according to your valuation, 3 then your valuation shall be for the male from twenty years old even unto sixty years old, even your valuation shall be fifty shekels of silver, after the shekel hakodesh. 4 And if it is for a female, then your valuation shall be thirty shekels. 5 And if it is from five years old even unto twenty years old, then your valuation shall be for the male twenty shekels, and for the female ten shekels. 6 And if it is from a khodesh old even unto five years old, then your valuation shall be for the male five shekels of silver, and for the female your valuation shall be three shekels of silver. 7 And if it is from sixty years old and upward: if it is a male, then your valuation shall be fifteen shekels, and for the female ten shekels. 8 But if he is too poor for your valuation, then he shall be set before the Kohen, and the Kohen shall value him; according to the means of him that vowed shall the Kohen value him'."
9 "'And if it is a beast, whereof men bring an offering unto יהוה , all that any man gives of such unto יהוה shall be kodesh. 10 He shall not alter it, nor change it, a good for a bad, or a bad for a good; and if he shall at all change beast for beast, then both it and that for which it is changed shall be kodesh. 11 And if it is any unclean beast, of which they may not bring an offering unto יהוה , then he shall set the beast before the Kohen. 12 And the Kohen shall value it, whether it is good or bad; as you the Kohen value it, so shall it be. 13 But if he will indeed redeem it, then he shall add the fifth part thereof unto your valuation'."
14 "'And when a man shall consecrate his house to be kodesh unto יהוה , then the Kohen shall value it, whether it is good or bad; as the Kohen shall value it, so shall it stand. 15 And if he that hallowed it will redeem his house, then he shall add the fifth part of the money of your valuation unto it, and it shall be his. 16 And if a man shall consecrate unto יהוה part of the field of his possession, then your valuation shall be according to the sowing thereof; the sowing of a khomer of barley shall be valued at fifty shekels of silver. 17 If he consecrates his field from the year of Yovel, according to your valuation it shall stand. 18 But if he consecrates his field after the Yovel, then the Kohen shall reckon unto him the money according to the years that remain unto the year of Yovel, and an abatement shall be made from your valuation. 19 And if he that consecrated the field will indeed redeem it, then he shall add the fifth part of the money of your valuation unto it, and it shall be assured to him. 20 And if he will not redeem the field, or if he has sold the field to another man, it shall not be redeemed any more. 21 But the field, when it goes out in the Yovel, shall be kodesh unto יהוה , as a field devoted; the possession thereof shall be the Kohen's. 22 And if he consecrates unto יהוה a field which he has bought, which is not of the field of his possession, 23 then the Kohen shall reckon unto him the worth of your valuation unto the year of Yovel, and he shall give your valuation in that day, as a kodesh unto יהוה . In 24 the year of Yovel the field shall return unto him of whom it was bought, even to him to whom the possession of the land belongs. 25 And all your valuations shall be according to the shekel hakodesh; twenty gerahs shall be the shekel. 26 But the firstling among beasts, which is born as a firstling to יהוה , no man shall hallow it; whether it is an ox or sheep, it is for יהוה . And 27 if it is of an unclean beast, then he shall ransom it according to your valuation, and shall add unto it the fifth part thereof; or if it is not redeemed, then it shall be sold according to your valuation. 28 Notwithstanding, no devoted thing, that a man may devote unto יהוה of all that he has, whether of man or beast, or of the field of his possession, shall be sold or redeemed; every devoted thing is kodesh kadashim unto יהוה . None 29 devoted, that may be devoted of men, shall be ransomed; he shall surely be put to death. 30 And all the tenth-part of the land, whether of the seed of the land, or of the fruit of the tree, is for יהוה ; it is kodesh unto יהוה . And 31 if a man will redeem aught of his tenth-part, he shall add unto it the fifth part thereof. 32 And all the tenth-part of the herd or the flock, whatever passes under the rod, the tenth shall be kodesh unto יהוה . He 33 shall not inquire whether it is good or bad, neither shall he change it; and if he changes it at all, then both it and that for which it is changed shall be kodesh; it shall not be redeemed.
34 These are the Mitzvot which יהוה commanded Moshe for B'nei Yisra'el in Har Sinai.

ויּקרא פרק כז
א וַיְדַבֵּר יהוה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַיהוה . ג וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. ד וְאִם נְקֵבָה הִוא וְהָיָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשִׁים שָׁקֶל. ה וְאִם מִבֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְעַד בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר עֶשְׂרִים שְׁקָלִים וְלַנְּקֵבָה עֲשֶׂרֶת שְׁקָלִים. ו וְאִם מִבֶּן חֹדֶשׁ וְעַד בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים כָּסֶף וְלַנְּקֵבָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשֶׁת שְׁקָלִים כָּסֶף. ז וְאִם מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה אִם זָכָר וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשָּׁה עָשָׂר שָׁקֶל וְלַנְּקֵבָה עֲשָׂרָה שְׁקָלִים. ח וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר יַעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן.
ט וְאִם בְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַיהוה כֹּל אֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ לַיהוה יִהְיֶה קֹּדֶשׁ. י לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב וְאִם הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ. יא וְאִם כָּל בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַיהוה וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה לִפְנֵי הַכֹּהֵן. יב וְהֶעֱרִיךְ הַכֹּהֵן אֹתָהּ בֵּין טוֹב וּבֵין רָע כְּעֶרְכְּךָ הַכֹּהֵן כֵּן יִהְיֶה. יג וְאִם גָּאֹל יִגְאָלֶנָּה וְיָסַף חֲמִישִׁתוֹ עַל עֶרְכֶּךָ.
יד וְאִישׁ כִּי יַקְדִּשׁ אֶת בֵּיתוֹ קֹדֶשׁ לַיהוה וְהֶעֱרִיכוֹ הַכֹּהֵן בֵּין טוֹב וּבֵין רָע כַּאֲשֶׁר יַעֲרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן כֵּן יָקוּם. טו וְאִם הַמַּקְדִּישׁ יִגְאַל אֶת בֵּיתוֹ וְיָסַף חֲמִישִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו וְהָיָה לוֹ. טז וְאִם מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ יַקְדִּישׁ אִישׁ לַיהוה וְהָיָה עֶרְכְּךָ לְפִי זַרְעוֹ זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף. יז אִם מִשְּׁנַת הַיֹּבֵל יַקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ כְּעֶרְכְּךָ יָקוּם. יח וְאִם אַחַר הַיֹּבֵל יַקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּסֶף עַל פִּי הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרֹת עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְנִגְרַע מֵעֶרְכֶּךָ. יט וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה הַמַּקְדִּישׁ אֹתוֹ וְיָסַף חֲמִשִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו וְקָם לוֹ. כ וְאִם לֹא יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה וְאִם מָכַר אֶת הַשָּׂדֶה לְאִישׁ אַחֵר לֹא יִגָּאֵל עוֹד. כא וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיֹּבֵל קֹדֶשׁ לַיהוה כִּשְׂדֵה הַחֵרֶם לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחֻזָּתוֹ. כב וְאִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ יַקְדִּישׁ לַיהוה . כג וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֵת מִכְסַת הָעֶרְכְּךָ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ לַיהוה . כד בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל יָשׁוּב הַשָּׂדֶה לַאֲשֶׁר קָנָהוּ מֵאִתּוֹ לַאֲשֶׁר לוֹ אֲחֻזַּת הָאָרֶץ. כה וְכָל עֶרְכְּךָ יִהְיֶה בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה יִהְיֶה הַשָּׁקֶל. כו אַךְ בְּכוֹר אֲשֶׁר יְבֻכַּר לַיהוה בִּבְהֵמָה לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ אִם שׁוֹר אִם שֶׂה לַיהוה הוּא. כז וְאִם בַּבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה וּפָדָה בְעֶרְכֶּךָ וְיָסַף חֲמִשִׁתוֹ עָלָיו וְאִם לֹא יִגָּאֵל וְנִמְכַּר בְּעֶרְכֶּךָ. כח אַךְ כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ לַיהוה מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ מֵאָדָם וּבְהֵמָה וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַיהוה . כט כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן הָאָדָם לֹא יִפָּדֶה מוֹת יוּמָת. ל וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ לַיהוה הוּא קֹדֶשׁ לַיהוה . לא וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ חֲמִשִׁיתוֹ יֹסֵף עָלָיו. לב וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַיהוה . לג לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל.
לד אֵלֶּה הַמִּצְו‍ֹת אֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי.

Khazak! Khazak! V'nit'khazek!

חֲזַק! חֲזַק! וְנִתְחָזֶק!

HAFTARAH

Yirme-Yahu Chapter 16
19 "O יהוה , my strength and my stronghold, and my refuge in the day of affliction, unto You shall the nations come from the ends of the earth, and shall say, 'Our fathers have inherited nought but lies, vanity and things wherein there is no profit'. 20 Shall a man make unto himself gods, and they are not gods? 21 Therefore, behold, I will cause them to know, this once will I cause them to know My hand and My might; and they shall know that My Name is יהוה ."

יִרְמְיָהוּ פרק טז
יט יהוה עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה; אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ וְיֹאמְרוּ אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל. כ הֲיַעֲשֶׂה לּוֹ אָדָם אֱלֹהִים; וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים. כא לָכֵן הִנְנִי מוֹדִיעָם בַּפַּעַם הַזֹּאת אוֹדִיעֵם אֶת יָדִי וְאֶת גְּבוּרָתִי; וְיָדְעוּ כִּי שְׁמִי יהוה .

Yirme-Yahu Chapter 17
1 "The sin of Yehudah is written with a pen of iron, and with the point of a diamond; it is graven upon the tablet of their heart, and upon the horns of your altars. 2 Like the symbols of their sons are their altars, and their Asherim upon the evergreen trees, upon the high hills. 3 O you that sit upon the mountain in the field, I will give your substance and all your treasures for a spoil, and your high places, because of sin, throughout all your borders. 4 And you, even of yourself, shall discontinue from your heritage that I gave you; and I will cause you to serve your enemies in the land which you know not; for you have kindled a fire in My nostril, which shall burn forever. 5 Thus says יהוה , 'Cursed is the man that trusts in man, and makes flesh his arm, and whose heart departs from יהוה .' For 6 he shall be like a tamarisk in the desert, and shall not see when good comes, but shall inhabit the parched places in the wilderness, a salt land, and not inhabited. 7 Blessed is the man that trusts in יהוה , and whose trust יהוה is. 8 For he shall be as a tree planted by the waters, and that spreads out its roots by the river, and shall not see when heat comes, but its foliage shall be luxuriant; and shall not be anxious in the year of drought, neither shall cease from yielding fruit. 9 The heart is deceitful above all things, and it is incurably sick; who can know it? 10 I יהוה search the heart, I try the reins, even to give every man according to his ways, according to the fruit of his doings. 11 As the partridge that broods over young which she has not brought forth, so is he that gets riches, and not by right; in the midst of his days he shall leave them, and at his end he shall be a fool. 12 You, Kiseh Kavod, on high from the beginning, You, place of our Mikdash, 13 You, O Mikveh of Yisra'el, יהוה ! All that forsake You shall be ashamed; they that depart from Me shall be written in the earth, because they have forsaken יהוה , the fountain of Mayim Khayim."
14 "Heal me, O יהוה , and I shall be healed; save me, and I shall be saved; for You are my praise.

יִרְמְיָהוּ פרק יז
א חַטַּאת יְהוּדָה כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר: חֲרוּשָׁה עַל לוּחַ לִבָּם וּלְקַרְנוֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶם. ב כִּזְכֹּר בְּנֵיהֶם מִזְבְּחוֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם עַל עֵץ רַעֲנָן עַל גְּבָעוֹת הַגְּבֹהוֹת. ג הֲרָרִי בַּשָּׂדֶה חֵילְךָ כָל אוֹצְרוֹתֶיךָ לָבַז אֶתֵּן; בָּמֹתֶיךָ בְּחַטָּאת בְּכָל גְּבוּלֶיךָ. ד וְשָׁמַטְתָּה וּבְךָ מִנַּחֲלָתְךָ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ וְהַעֲבַדְתִּיךָ אֶת אֹיְבֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעְתָּ: כִּי אֵשׁ קְדַחְתֶּם בְּאַפִּי עַד עוֹלָם תּוּקָד. ה כֹּה אָמַר יהוה אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ; וּמִן יהוה יָסוּר לִבּוֹ. ו וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב; וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב. ז בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוה ; וְהָיָה יהוה מִבְטַחוֹ. ח וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא ירא (יִרְאֶה) כִּי יָבֹא חֹם וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן; וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי. ט עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל וְאָנֻשׁ הוּא; מִי יֵדָעֶנּוּ. י אֲנִי יהוה חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת: וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו. יא קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט; בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל. יב כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ. יגמִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יהוה כָּל עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ; יסורי (וְסוּרַי) בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים אֶת יהוה .
יד רְפָאֵנִי יהוה וְאֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה: כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה.

BRIT HAKHADASHAH

Efisim Chapter 2
11 Therefore, remember that you were Goyim in the flesh from the beginning, and you were called Uncircumcision, differing from that which is called Circumcision, which is the work of the hands in the flesh. 12 At that time you were without Mashi'akh, being aliens to the customs of Yisra'el, and strangers to the covenants of the promise, without hope and without Elohim in the world. 13 But now, through Yeshua HaMashi'akh, you who at one time were far off are brought near by the blood of Mashi'akh.
14 For He is our shalom, who has made both one, and has broken down the M'khitzah between them; 15 and he has abolished by His body the enmity, and the teaching of regulations in its commandments, that He may create, from the two, one new man in His image, thus making shalom; 16 and He reconciled both in one body with Elohim, and with His stake He destroyed the enmity; 17 and He came and declared shalom to you who are far away, and to those who are near. 18 Through Him we both are able to draw near, by one Ru'akh, to HaAv. 19 Thus from henceforth you are neither strangers nor foreigners, but fellow-citizens with the k'doshim, and children of Beit Elohim; 20 and you are built upon the foundation of the Shlikhim and the Nevi'im, Yeshua HaMashi'akh Himself being the cornerstone of the building: 21 and through Him the whole building is fashioned and grows into a Heikhal Kadosh, through the help of יהוה , you 22 also are built up by Him for a Mishkan of Elohim through HaRu'akh.

לוקאגרת שאול אל האפסים פרק ב
יא עַל כֵּן זִכְרוּ, שֶׁאַתֶּם לְפָנִים גּוֹיֵי הַבָּשָׂר הֱיִיתֶם וְנִקְרֵאתֶם עָרְלָה עַל יְדֵי הַנִּקְרָאִים מִילָה, וְהִיא מַעֲשֵׂה יָדַיִם בַּבָּשָׂר. יב וִהְיִיתֶם בָּעֵת הַהִיא בְּלִי מָשִׁיחַ; וְנָכְרִים הֱיִיתֶם לְמִנְהֲגֵי יִשְׂרָאֵל; וְזָרִים הֱיִיתֶם לִבְרִית הַהַבְטָחָה; וּבְלִי תִּקְוָה הֱיִיתֶם, וּבְלִי אֱלֹהִים בָּעוֹלָם. יג אֲבָל עַכְשָו, בְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, אַתֶּם אֲשֶׁר לְפָנִים הֱיִיתֶם רְחוֹקִים, קְרוֹבִים נִהְיֵיתֶם בְּדָמוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ;
יד כִּי הוּא שְׁלוֹמֵנוּ, אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת שְׁנֵיהֶם לְאֶחָד וְהָרַס אֶת הַמְּחִצָּה שֶׁעָמְדָה בַּתָּוֶךְ; טו וּבִטֵּל אֶת הָאֵיבָה בִּבְשָׂרוֹ וְאֶת תּוֹרַת הַחֻקּוֹת בְּמִצְווֹתֶיהָ, לְמַעַן יִבְרָא אֶת שְׁנֵיהֶם בּוֹ עַצְמוֹ לְאָדָם אֶחָד חָדָשׁ; וְעָשָׂה שָׁלוֹם טז וְרִצָּה אֶת שְׁנֵיהֶם בְּגוּף אֶחָד לֵאלֹהִים, וּבִצְלָבוֹ קָטַל אֶת הָאֵיבָה; יז וּבָא וּבִשֵּׂר שָׁלוֹם לָכֶם הָרְחוֹקִים וְהַקְּרוֹבִים. יח כִּי בּוֹ יֵשׁ לָנוּ לִשְׁנֵינוּ גִּישָׁה בְּרוּחַ אַחַת אֶל הָאָב. יט לְפִיכָךְ אֵינְכֶם זָרִים וְלֹא אֲרָעִיִּים, אֶלָּא בְּנֵי עִיר הַקְּדוֹשִׁים וּבְנֵי בֵּית אֱלֹהִים; כ וְנִבְנֵיתֶם עַל יְסוֹד הַשְּׁלִיחִים וְהַנְּבִיאִים, וְהוּא הָיָה רֹאשׁ הַפִּנָּה שֶׁל הַבִּנְיָן, יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. כא וּבוֹ מֻרְכָּב כָּל הַבִּנְיָן וְגָדֵל לְהֵיכָל קָדוֹשׁ בַּיהוה, כב בִּהְיוֹתְכֶם גַּם אַתֶּם נִבְנִים בּוֹ לְמִשְׁכַּן אֱלֹהִים בָּרוּחַ.

Luka Chapter 14
1 And it came to pass when He entered the house of one of the leaders of the P'rushim to eat bread on a Shabbat, they watched Him. 2 And there was a man before Him who had dropsy. 3 And Yeshua answered, saying to the Sofrim and P'rushim, “Does Torah permit to heal on a Shabbat?” 4 But they kept silent. So He took him and healed him, and let him go. 5 And He said to them, “Which one of you, if his son or his ox should fall into a pit on Yom HaShabbat, would not immediately pull and bring him out?” 6 And they could not answer Him concerning this.
7 And He spoke a mashal to those who were invited there, because He saw them choosing places among the front seats. 8 “When you are invited of a man to a banquet house, do not go and sit in the front seat; it might be that a more honorable man than you is invited there; 9 and then he who has invited you and him will come and say to you, ‘Give the place to him,' and you will be embarrassed when you get up and take a lower seat. 10 But when you are invited, go and sit at the lower end, so that when he who has invited you comes, he will say to you, ‘My friend, go up and sit higher,' and you will have glory before all who sit with you. 11 For whoever exalts himself will be humbled; and whoever humbles himself will be exalted.” 12 He also said to him who had invited Him, “When you give a dinner or a supper, do not invite your friends, nor your brothers, nor your relatives, nor your rich neighbors; lest they invite you, and you will be repaid for this. 13 But when you give a reception, invite the poor, the maimed, the lame, and the blind; 14 and you will be blessed; for they have nothing to repay you; for you will be repaid at the resurrection of the tzadikim.”
15 When one of the guests heard these things, he said to Him, “Blessed is he who will eat bread in Malkhut HaElohim.” 16 Yeshua said to him, “A man gave a great supper, and invited many. 17 And he sent his servant at supper time to tell those who were invited, ‘Behold, everything is made ready for you. Come!' 18 One and all, they began to make excuses. The first said to him, ‘I have bought a field, and I am forced to go and see it; I beg you to excuse me for being called away.' 19 Another said, ‘I have bought five yoke of oxen, and I am just going to examine them; I beg you, excuse me for being called away.' 20 Another said, ‘I have just taken a wife, and therefore I cannot come.' 21 And the servant came and told his master these things. Then the master of the house was angry, and said to his servant, 'Go out quickly to the streets and lanes of the city, and bring in here the poor, the afflicted, the maimed, and the blind'. 22 And the servant said, ‘My Adon, it has been done as you commanded, and yet there is more room.' 23 Then the master said to his servant, ‘Go out to the highways and hedges, and urge them to come in so that my house may be filled, 24 for I say to you that not one of those men who were invited shall taste of my supper.'”
25 And while many people were going with Him, He turned and said to them, 26 “He who comes to me and does not hate his father, and his mother, and his brothers, and his sisters, and his wife, and his children, and even his own life, cannot be a talmid to me. 27 And he who does not take up his stake and follow me cannot be a talmid to me. 28 For which of you who wishes to build a tower does not at first sit down and consider its cost, to see if he has enough to finish it? 29 Lest after he has laid the foundation, he is not able to finish it, and all who see it will mock him, 30 saying, ‘This man began to build, but he was not able to finish.' 31 Or which king who goes to war to fight against a king equal to him would not at first reason whether he is able with ten thousand to meet the one who is coming against him with twenty thousand? 32 And if not, while he is far away from him, sends envoys and seeks shalom. 33 So every man of you who would not leave all his possessions cannot be a talmid to me. 34 Salt is good; but if the salt loses its savor, with what can it be salted? 35 It is good neither for the ground, nor for fertilizing; but it is thrown out. He who has ears to hear, let him hear.”

לוקא פרק יד
א וְכַאֲשֶׁר נִכְנַס לְבַיִת שֶׁל אֶחָד מֵרָאשֵׁי הַפְּרוּשִׁים לֶאֱכֹל לֶחֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, הֵם הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו. ב וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד תְּפוּחַ מַיִם לְפָנָיו. ג וְעָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לַסּוֹפְרִים וְלַפְּרוּשִׁים: הַאִם מֻתָּר לְרַפֵּא בְּשַׁבָּת? ד אַךְ הֵם שָׁתְקוּ. וְהֶחֱזִיקוֹ הוּא וְרִפְּאוֹ וְשִׁלְּחוֹ. ה וְאָמַר לָהֶם: מִי מִכֶּם אֲשֶׁר יִפֹּל בְּנוֹ אוֹ שׁוֹרוֹ לְבוֹר בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְלֹא מִיָּד יִמְשֹׁךְ וְיַעֲלֶה אוֹתוֹ? ווְלֹא יָכְלוּ לָתֵת לוֹ תְּשׁוּבָה עַל זֹאת.
ז וְאָמַר מָשָׁל לְאֵלֶּה שֶׁהֻזְמְנוּ לְשָׁם, כִּי רָאָה אוֹתָם בּוֹחֲרִים מְקוֹמוֹת בַּמּוֹשָׁבִים הָרָאשִׁיִּים: ח כַּאֲשֶׁר אַתָּה מֻזְמָן עַל יְדֵי אִישׁ לְאוּלַם הַחֲתֻנָּה, אַל תֵּלֵךְ וְתָסֵב בְּמוֹשַׁב הָרֹאשׁ, שֶׁמָּא יֻזְמַן לְשָׁם אִישׁ נִכְבָּד מִמְּךָ, ט וְיָבוֹא מִי שֶׁקָּרָא לְךָ וְלוֹ, וְיֹאמַר לְךָ, תֵּן אֶת הַמָּקוֹם לָזֶה; וְתֵבוֹשׁ בְּקוּמְךָ וּבְקַחְתְּךָ אֶת הַמָּקוֹם הָאַחֲרוֹן; י אֶלָּא כַּאֲשֶׁר הֻזְמַנְתָּ, לֵךְ וְהָסֵב בָּאַחֲרוֹן, שֶׁכַּאֲשֶׁר יָבוֹא זֶה שֶׁקָּרָא לְךָ, יֹאמַר לְךָ, יְדִידִי, עֲלֵה לְמַעְלָה וְהָסֵב, וְיִהְיֶה לְךָ כָּבוֹד לִפְנֵי כָּל הַמְסֻבִּים אִתְּךָ; יא כִּי כָּל אֲשֶׁר יְרוֹמֵם אֶת עַצְמוֹ יֻשְׁפַּל, וְכָל אֲשֶׁר יַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ יְרוֹמַם. יב וְאָמַר גַּם לָזֶה אֲשֶׁר קָרָא לוֹ: כַּאֲשֶׁר אַתָּה עוֹרֵךְ אֲרוּחָה אוֹ סְעוּדָה, אַל תִּקְרָא לִידִידֶיךָ, אַף לֹא לְאַחֶיךָ אוֹ לִקְרוֹבֶיךָ, וְלֹא לִשְׁכֵנֶיךָ הָעֲשִׁירִים, שֶׁמָּא גַּם הֵם יִקְרְאוּ לְךָ וְיִהְיֶה לְךָ הַגְּמוּל הַזֶּה; יג אֶלָּא כַּאֲשֶׁר אַתָּה עוֹרֵךְ מְסִבָּה קְרָא לָעֲנִיִּים, לְבַעֲלֵי הַמּוּם, לַפִּסְחִים, לָעִוְרִים. יד וְאַשְׁרֶיךָ שֶׁאֵין לָהֶם לִגְמֹל לְךָ, כִּי גְּמוּלְךָ יִהְיֶה בִּתְקוּמַת הַצַּדִּיקִים.
טו כַּאֲשֶׁר שָׁמַע אֶחָד מִן הַמְסֻבִּים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה, אָמַר לוֹ: אַשְׁרֵי מִי שֶׁיֹּאכַל לֶחֶם בְּמַלְכוּת הָאֱלֹהִים. טז אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: אִישׁ אֶחָד עָרַךְ סְעוּדָה גְּדוֹלָה וְקָרָא לְרַבִּים. יז וְשָׁלַח אֶת עַבְדּוֹ בְּעֵת הַסְּעוּדָה, לוֹמַר לַקְּרוּאִים, הִנֵּה הַכֹּל מוּכָן לָכֶם; בּוֹאוּ. יח וְהֵחֵלּוּ כֻּלָּם כְּאֶחָד לְהִתְנַצֵּל. אָמַר לוֹ הָרִאשׁוֹן, שָׂדֶה קָנִיתִי, וְנֶאֱלָץ אֲנִי לָצֵאת לִרְאוֹתוֹ. מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ, סְלַח לִי עַל שֶׁנִּמְנָע אֲנִי. יט אַחֵר אָמַר, חֲמִשָּׁה צִמְדֵי שְׁוָרִים קָנִיתִי, וְהוֹלֵךְ אֲנִי לִבְחֹן אוֹתָם. מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ, סְלַח לִי עַל שֶׁנִּמְנָע אֲנִי. כ אַחֵר אָמַר, אִשָּׁה נָשָׂאתִי, וְעַל כֵּן אֵינֶנִּי יָכוֹל לָבוֹא. כא וּבָא הָעֶבֶד הַהוּא וְאָמַר לַאֲדוֹנָיו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אָז רָגַז בַּעַל הַבַּיִת וְאָמַר לְעַבְדּוֹ, צֵא מַהֵר אֶל רְחוֹבוֹת הָעִיר וְחוּצוֹתֶיהָ, וְהַכְנֵס לְכָאן אֶת הָעֲנִיִּים וְאֶת הַחוֹלִים וְאֶת הַפִּסְחִים וְאֶת הָעִוְרִים. כב וְאָמַר הָעֶבֶד, אֲדוֹנִי, כְּפִי שֶּׁצִּוִּיתָ נַעֲשָׂה וְעוֹד יֵשׁ מָקוֹם. כג וְאָמַר הָאָדוֹן לְעַבְדּוֹ, צֵא אֶל הַדְּרָכִים וְאֶל בֵּין הַגְּדֵרוֹת, וְהָאֵץ בָּהֶם לְהִכָּנֵס כְּדֵי שֶׁיִּתְמַלֵּא בֵּיתִי כדכִּי אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אַף אֶחָד מֵאוֹתָם הָאֲנָשִׁים שֶׁנִּקְרְאוּ לֹא יִטְעַם מִסְּעוּדָתִי.
כה וְכַאֲשֶׁר הָלְכוּ אִתּוֹ הֲמוֹנִים רַבִּים, פָּנָה וְאָמַר לָהֶם: כו מִי שֶׁבָּא אֵלַי וְאֵינוֹ שׂוֹנֵא אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, וְאֶת אֶחָיו וְאֶת אַחְיוֹתָיו, וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאַף אֶת עַצְמוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת תַּלְמִיד לִי. כז וּמִי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֵחַ אֶת צְלָבוֹ וְבָא אַחֲרַי, אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת תַּלְמִיד לִי; כח כִּי מִי מִכֶּם שֶׁרוֹצֶה לִבְנוֹת מִגְדָּל אֵינוֹ יוֹשֵׁב תְּחִלָּה וּמְחַשֵּׁב אֶת הוֹצָאוֹתָיו, אִם יֵשׁ לוֹ לְהַשְׁלִימוֹ? כט פֶּן אַחֲרֵי שֶׁיַּנִּיחַ אֶת הַיְסוֹד וְלֹא יוּכַל לְהַשְׁלִים, כָּל הָרוֹאִים יִלְעֲגוּ לוֹ לוְיֹאמְרוּ, הָאִישׁ הַזֶּה הִתְחִיל לִבְנוֹת וְלֹא הָיָה יָכוֹל לְהַשְׁלִים. לא אוֹ מִיהוּ הַמֶּלֶךְ שֶׁהוֹלֵךְ לַקְּרָב לְהִלָּחֵם עִם מֶלֶךְ כָּמוֹהוּ, וְאֵינוֹ שׁוֹקֵל תְּחִלָּה אִם הוּא יָכוֹל בַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים לָצֵאת לִקְרַאת הַבָּא עָלָיו בְּעֶשְׂרִים אֶלֶף? לב וְאִם לָאו, בְּעוֹדֶנּוּ רָחוֹק מִמֶּנּוּ, הוּא שׁוֹלֵחַ שְׁלִיחִים וּמְבַקֵּשׁ שָׁלוֹם. לג כָּכָה כָּל אִישׁ מִכֶּם שֶׁאֵינוֹ עוֹזֵב אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת לִי לְתַלְמִיד. לד טוֹב הוּא הַמֶּלַח, אַךְ אִם גַּם הַמֶּלַח יֵעָשֶׂה תָּפֵל, בַּמֶּה יֻמְלַח? לה אֵין הוּא מוֹעִיל לֹא לָאֲדָמָה וְלֹא לַדֹּמֶן; הַחוּצָה מַשְׁלִיכִים אוֹתוֹ. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ, יִשְׁמַע.

Luka Chapter 15
1 Then the tax collectors and sinners drew near to Him to hear Him. 2 And the Sofrim and P'rushim murmured, saying, “He receives even the sinners and eats with them.” 3 So Yeshua told them this mashal: 4 “What man among you has a hundred sheep, and if one of them should get lost, would he not leave the ninety-nine in the open, and go in search of the one which is lost, until he finds it? 5 And when he finds it he rejoices and takes it on his shoulders. 6 And he comes to his house, and invites his friends and neighbors, and says to them, ‘Rejoice with me, for I have found my sheep which was lost.' 7 I say to you that such will be the joy in Heaven over one sinner who repents, more than over ninety-nine righteous who need no repentance. 8 Or what woman who has ten coins, and should lose one of them, would not light a lamp and sweep the house and search for it carefully until she finds it? 9 And when she finds it, she calls her women friends and neighbors, and says to them, ‘Rejoice with me, for I have found my coin which was lost.' 10 I say to you that such will be the joy before the Malakhim of Elohim over one sinner who repents.”
11 And Yeshua said to them again, “A man had two sons; 12 and his younger son said to him, ‘My father, give me the portion which is coming to me from your house.' And he divided to them his possessions. 13 And after a few days, his younger son gathered everything that was his share, and went to a far country, and there he wasted his wealth in extravagant living. 14 And when all he had was gone, there was a severe famine in that country, and he began to be in need. 15 So he went and got acquainted with one of the citizens of that country, and he sent him to the field to feed the swine. 16 And he craved to fill his stomach with the husks that the swine were eating, and yet no man would give him. 17 And when he came to himself, he said, ‘How many hired workers are now in my father’s house who have plenty of bread, and I am here perishing with hunger? 18 I will rise and go to my father and say to him, ‘My father, I have sinned before Heaven and before you; 19 and I am no longer worthy to be called your son; just make me like one of your hired workers.'' 20 And he rose up and came to his father. And while he was yet at a distance, his father saw him and had compassion on him, and he ran and fell on his neck and kissed him. 21 And his son said to him, ‘My father, I have sinned before Heaven and before you, and I am not worthy to be called your son.' 22 But his father said to his servants, ‘Bring the best robe and put it on him, and put a ring on his hand, and shoes on his feet; 23 and bring and kill the fattened ox, and let us eat and be merry; 24 for this my son was dead and has come to life; he was lost, and is found.' And they began to be merry. 25 But his elder son was in the field; and as he came near the house, he heard the voice of the singing of many. 26 And he called one of the boys, and asked him what it was all about. 27 He said to him, ‘Your brother has come; and your father has killed the fattened ox because he received him safe and well.' 28 And he became angry and would not go in; so his father came out and besought him. 29 But he said to his father, ‘Behold, how many years I have served you, and I never disobeyed your mitzvah; and yet you never gave me even a kid that I might make merry with my friends. 30 But for this son of yours, after he had wasted your wealth with harlots and come back, you have killed the fattened ox.' 31 His father said to him, ‘My son, you are always with me, and everything which is mine is yours. 32 It was right for us to make merry and rejoice; for this your brother was dead and has come to life; and was lost, and is found.'”

לוקא פרק טו
א הִתְקָרְבוּ אֵלָיו מוֹכְסִים וְחַטָּאִים כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ. ב וְהַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים רָטְנוּ וְאָמְרוּ: זֶה אֶת הַחַטָּאִים מְקַבֵּל וְאוֹכֵל אִתָּם. ג וְאָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה: ד מִי מִכֶּם הָאִישׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵאָה כְּבָשִׂים, וְאִם יֹאבַד אֶחָד מֵהֶם, לֹא יַעֲזֹב אֶת הַתִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה בַּמִּדְבָּר וְיֵלֵךְ לְחַפֵּשׂ אֶת הַהוּא שֶׁאָבַד, עַד אֲשֶׁר יִמְצָאֵהוּ? ה וְכַאֲשֶׁר מָצָא אוֹתוֹ, הוּא שָׂמֵחַ וְנוֹטֵל אוֹתוֹ עַל כְּתֵפָיו, ו וּבָא לְבֵיתוֹ וְיקוֹרֵא לִידִידָיו וְלִשְׁכֵנָיו וְאוֹמֵר לָהֶם, שִׂמְחוּ אִתִּי, כִּי מָצָאתִי אֶת הַכֶּבֶשׂ שֶׁלִּי שֶׁהָיָה אָבוּד. ז אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, שֶׁכָּךְ תִּהְיֶה שִׂמְחָה בַּשָּׁמַיִם עַל חוֹטֵא אֶחָד אֲשֶׁר שָׁב, יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עַל תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה צַדִּיקִים שֶׁלֹּא נְחוּצָה לָהֶם תְּשׁוּבָה. ח אוֹ אֵיזוֹהִי הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ עֲשָׂרָה זוּזִים וּתְאַבֵּד אֶחָד מֵהֶם, וְלֹא תַּדְלִיק מְנוֹרָה וּתְטַאטֵא אֶת הַבַּיִת וּתְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ בַּחֲרִיצוּת עַד אֲשֶׁר תִּמְצָאֵהוּ? ט וְכַאֲשֶׁר מָצְאָה אוֹתוֹ, הִיא קוֹרֵאת לִידִידוֹתֶיהָ וְלִשְׁכֵנוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת לָהֶן, שְׂמַחְנָה אִתִּי, כִּי מָצָאתִי אֶת זוּזִי אֲשֶׁר הָיָה אָבוּד. י אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, שֶׁכָּךְ תִּהְיֶה שִׂמְחָה לִפְנֵי מַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים עַל חוֹטֵא אֶחָד אֲשֶׁר שָׁב.
יא וְעוֹד אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: לְאִישׁ אֶחָד הָיוּ שְׁנֵי בָּנִים; יב וְאָמַר לוֹ בְּנוֹ הַצָּעִיר, אָבִי, תֵּן לִי אֶת הַחֵלֶק הַמַּגִּיעַ לִי מִבֵּיתְךָ. וְהוּא חִלֵּק לָהֶם אֶת רְכוּשׁוֹ. יג וְאַחֲרֵי יָמִים מְעַטִּים אָסַף בְּנוֹ הַצָּעִיר אֶת כָּל אֲשֶׁר הִגִּיעַ לוֹ, וְהָלַךְ לְאֶרֶץ רְחוֹקָה וְשָׁם בִּזְבֵּז אֶת רְכוּשׁוֹ כְּשֶׁהוּא חַי בְּהוֹלְלוּת. יד וְכַאֲשֶׁר כִּלָּה אֶת כָּל אֲשֶׁר הָיָה לוֹ, הָיָה רָעָב גָּדוֹל בָּאָרֶץ הַהִיא, וְהוּא הֵחֵל לַחְסֹר. טו וְהָלַךְ וְנִסְפַּח לְאֶחָד מִבְּנֵי הָעִיר שֶׁל הָאָרֶץ הַהִיא, וְהַלָּה שָׁלַח אוֹתוֹ לַשָּׂדֶה לִרְעוֹת חֲזִירִים. טז וְהִשְׁתּוֹקֵק לְמַלֵּא אֶת בִּטְנוֹ מִן הַחֲרוּבִים שֶׁאָכְלוּ הַחֲזִירִים, וְאִישׁ לֹא נָתַן לוֹ. יז וְכַאֲשֶׁר שָׁב אֶל עַצְמוֹ, אָמַר: כַּמָּה שְׂכִירִים יֵשׁ כָּעֵת בְּבֵית אָבִי אֲשֶׁר לֶחֶם לָהֶם בְּשֶׁפַע, וַאֲנִי כָּאן גּוֹוֵעַ בְּרַעֲבוֹנִי! יח אָקוּם וְאֵלֵךְ אֶל אָבִי וְאֹמַר לוֹ, אָבִי, חָטָאתִי כְּלַפֵּי שָׁמַיִם וּלְפָנֶיךָ, יט וְאֵינֶנִּי רָאוּי עוֹד לְהִקָּרֵא בִּנְךָ. עֲשֵׂנִי כְּאֶחָד מִשְּׂכִירֶיךָ. כ וְקָם וּבָא אֶל אָבִיו; וּבְעוֹדוֹ רָחוֹק, רָאָהוּ אָבִיו וְרִחֵם עָלָיו, וְרָץ וְנָפַל עַל צַוָּארָיו וּנְשָׁקוֹ. כא וְאָמַר לוֹ בְּנוֹ, אָבִי, חָטָאתִי כְּלַפֵּי שָׁמַיִם וּלְפָנֶיךָ, וְאֵינֶנִּי רָאוּי לְהִקָּרֵא בִּנְךָ. כב אָמַר אָבִיו לַעֲבָדָיו, הוֹצִיאוּ אֶת הַגְּלִימָה הַנָּאָה בְּיוֹתֵר וְהַלְבִּישׁוּהוּ, וְשִׂימוּ טַבַּעַת עַל יָדוֹ וְהַנְעִילוּהוּ נַעֲלַיִם, כג וְהָבִיאוּ וְשַׁחֲטוּ אֶת הַשּׁוֹר הַמְפֻטָּם, וְנֹאכַל וְנִשְׂמַח; כד כִּי בְּנִי זֶה הָיָה מֵת וְהִנֵּהוּ חַי, וְהָיָה אָבוּד, וְנִמְצָא. וְהֵם הֵחֵלּוּ לִשְׂמֹחַ. כה אֲבָל בְּנוֹ הַגָּדוֹל הָיָה בַּשָּׂדֶה; וְכַאֲשֶׁר בָּא וְהִתְקָרֵב אֶל הַבַּיִת, שָׁמַע קוֹל זִמְרַת רַבִּים. כו וְקָרָא לְאַחַד הַנְּעָרִים וְשָׁאַל אוֹתוֹ מַה זֶּה. כז אָמַר לוֹ, אָחִיךָ בָּא, וְאָבִיךָ שָׁחַט אֶת הַשּׁוֹר הַמְפֻטָּם עַל שֶׁקִּבֵּל אוֹתוֹ בָּרִיא. כח וְהִתְרַגֵּז וְלֹא רָצָה לְהִכָּנֵס, וְיָצָא אָבִיו וְהִפְצִיר בּוֹ; כט אַךְ הוּא אָמַר לְאָבִיו, הִנֵּה כַּמָּה שָׁנִים עוֹבֵד אֲנִי בְּשֵׁרוּתְךָ וּמֵעוֹלָם לֹא עָבַרְתִּי עַל מִצְוָתְךָ, וּמֵעוֹלָם לֹא נָתַתָּ לִי גְּדִי כְּדֵי שֶׁאֶשְׂמַח עִם יְדִידַי. ל אֲבָל לְבִנְךָ זֶה, אַחֲרֵי שֶׁבִּזְבֵּז אֶת רְכוּשְׁךָ עִם זוֹנוֹת וּבָא, שָׁחַטְתָּ לוֹ אֶת הַשּׁוֹר הַמְפֻטָּם. לא אָמַר לוֹ אָבִיו, בְּנִי, אַתָּה תָּמִיד עִמָּדִי, וְכָל אֲשֶׁר לִי שֶׁלְּךָ הוּא. לב וְלַעֲלֹז צְרִיכִים הָיִינוּ, וְלִשְׂמֹחַ, כִּי אָחִיךָ זֶה הָיָה מֵת וְהִנֵּהוּ חַי, וְהָיָה אָבוּד, וְנִמְצָא.