TORAH

B'reshit Chapter 39
1 And Yosef was brought down to Mitzrayim; and Potifar, an officer of Paroh's, the captain of the guard, a Mitzri, bought him of the hand of the Yishmaelim, that had brought him down there. 2 And יהוה was with Yosef, and he was a prosperous man; and he was in the house of his master the Mitzri. 3 And his master saw that יהוה was with him, and that יהוה made all that he did to prosper in his hand. 4 And Yosef found favor in his sight, and he ministered unto him. And he appointed him overseer over his house, and all that he had he put into his hand. 5 And it came to pass from the time that he appointed him overseer in his house, and over all that he had, that יהוה blessed the Mitzri's house for Yosef's sake; and the blessing of יהוה was upon all that he had, in the house and in the field. 6 And he left all that he had in Yosef's hand; and, having him, he knew not aught save the bread which he did eat. And Yosef was of beautiful form, and fair to look upon.
7 And it came to pass after these things, that his master's wife cast her eyes upon Yosef; and she said, "Lie with me." 8 But he refused, and said unto his master's wife, "Behold, my master, having me, knows not what is in the house, and he has put all that he has into my hand; 9 he is not greater in this house than I; neither has he kept back any thing from me but you, because you are his wife. How then can I do this great wickedness, and sin against Elohim?" 10 And it came to pass, as she spoke to Yosef day by day, that he hearkened not unto her, to lie by her, or to be with her. 11 And it came to pass on a certain day, when he went into the house to do his work, and there was none of the men of the house there within, 12 that she caught him by his garment, saying, "Lie with me." And he left his garment in her hand, and fled, and got him out. 13 And it came to pass, when she saw that he had left his garment in her hand, and was fled forth, 14 that she called unto the men of her house, and spoke unto them, saying, "See, he has brought in an Ivri unto us to mock us; he came in unto me to lie with me, and I cried with a loud voice. 15 And it came to pass, when he heard that I lifted up my voice and cried, that he left his garment by me, and fled, and got him out." 16 And she laid up his garment by her, until his master came home. 17 And she spoke unto him according to these words, saying, "The Ivri servant, whom you have brought unto us, came in unto me to mock me. 18 And it came to pass, as I lifted up my voice and cried, that he left his garment by me, and fled out." 19 And it came to pass, when his master heard the words of his wife, which she spoke unto him, saying, "After this manner your servant did to me," that his wrath was kindled. 20 And Yosef's master took him, and put him into the prison, the place where the king's prisoners were bound; and he was there in the prison. 21 But יהוה was with Yosef, and showed kindness unto him, and gave him favor in the sight of the keeper of the prison. 22 And the keeper of the prison committed to Yosef's hand all the prisoners that were in the prison; and whatever they did there, he was the doer of it. 23 The keeper of the prison looked not to any thing that was under his hand, because יהוה was with him; and that which he did, יהוה made it to prosper.

בראשית פרק לט
א וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה; וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה. ב וַיְהִי יהוה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ; וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי. ג וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יהוה אִתּוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יהוה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ. ד וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ; וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ. ה וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ וַיְבָרֶךְ יהוה אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף; וַיְהִי בִּרְכַּת יהוה בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה. ו וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל; וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה. ז וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף; וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי. ח וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת; וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי. ט אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ; וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים. י וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם; וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ. יא וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ; וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת. יב וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה. יג וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ; וַיָּנָס הַחוּצָה. יד וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ: בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל. טו וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה. טז וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ. יז וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר: בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי. יחוַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה. יט וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ; וַיִּחַר אַפּוֹ. כ וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אסורי (אֲסִירֵי) הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים; וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר. כא וַיְהִי יהוה אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד; וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר. כב וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כָּל הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר; וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה. כג אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ בַּאֲשֶׁר יהוה אִתּוֹ; וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יהוה מַצְלִיחַ.

B'reshit Chapter 40
1 And it came to pass after these things, that the butler of the king of Mitzrayim and his baker offended their Adon the king of Mitzrayim. 2 And Paroh was wroth against his two officers, against the chief of the butlers, and against the chief of the bakers. 3 And he put them in custody in the house of the captain of the guard, into the prison, the place where Yosef was bound. 4 And the captain of the guard charged Yosef to be with them, and he ministered unto them; and they continued a season in custody. 5 And they dreamed a dream both of them, each man his dream, in one night, each man according to the interpretation of his dream, the butler and the baker of the king of Mitzrayim, who were bound in the prison. 6 And Yosef came in unto them in the morning, and saw them, and, behold, they were sad. 7 And he asked Paroh's officers that were with him in the ward of his master's house, saying, "Why do you look so sad today?" 8 And they said unto him, "We have dreamed a dream, and there is none that can interpret it." And Yosef said unto them, "Do not interpretations belong to Elohim? Tell it to me, I pray." 9 And the chief butler told his dream to Yosef, and said to him, "In my dream, behold, a vine was before me; 10 and in the vine were three branches; and as it was budding, its blossoms shot forth, and the clusters thereof brought forth ripe grapes, 11 and Paroh's cup was in my hand; and I took the grapes, and pressed them into Paroh's cup, and I gave the cup into Paroh's hand." 12 And Yosef said unto him, "This is the interpretation of it: the three branches are three days; 13 within yet three days shall Paroh lift up your head, and restore you unto your office; and you shall give Paroh's cup into his hand, after the former manner when you were his butler. 14 But have me in your remembrance when it shall be well with you, and show kindness, I pray, unto me, and make mention of me unto Paroh, and bring me out of this house. 15 For indeed I was stolen away out of the land of the Ivrim; and here also have I done nothing that they should put me into the dungeon." 16 When the chief baker saw that the interpretation was good, he said unto Yosef, "I also saw in my dream, and, behold, three baskets of white bread were on my head; 17 and in the uppermost basket there was of all manner of baked food for Paroh; and the birds did eat them out of the basket upon my head." 18 And Yosef answered and said, "This is the interpretation thereof: the three baskets are three days; 19 within yet three days shall Paroh lift up your head from off you, and shall hang you on a tree; and the birds shall eat your flesh from off you." 20 And it came to pass the third day, which was Paroh's birthday, that he made a feast unto all his servants; and he lifted up the head of the chief butler and the head of the chief baker among his servants. 21 And he restored the chief butler back unto his butlership; and he gave the cup into Paroh's hand. 22 But he hanged the chief baker, as Yosef had interpreted to them. 23 Yet did not the chief butler remember Yosef, but forgot him.

בראשית פרק מ
א וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְהָאֹפֶה לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם. ב וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים וְעַל שַׂר הָאוֹפִים. ג וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר יוֹסֵף אָסוּר שָׁם. ד וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת יוֹסֵף אִתָּם וַיְשָׁרֶת אֹתָם וַיִּהְיוּ יָמִים בְּמִשְׁמָר. ה וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם אִישׁ חֲלֹמוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר. ו וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבֹּקֶר וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים. ז וַיִּשְׁאַל אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם. ח וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי. ט וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי. י וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים. יא וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה. יב וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם. יג בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ. יד כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה. טו כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר. טז וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר וַיֹּאמֶר אֶל יוֹסֵף אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל רֹאשִׁי. יז וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה מַעֲשֵׂה אֹפֶה וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי. יח וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמֶר זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלֹשֶׁת הַסַּלִּים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם. יט בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְתָלָה אוֹתְךָ עַל עֵץ וְאָכַל הָעוֹף אֶת בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ. כ וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו. כא וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה. כב וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף. כג וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ.

HAFTARAH

Amos Chapter 2
6 "Thus says יהוה , 'For three transgressions of Yisra'el, yes, for four, I will not reverse it, because they sell a Tzadik for silver, and the needy for a pair of shoes; 7 that pant after the dust of the earth on the head of the poor, and turn aside the way of the humble; and a man and his father go unto the same maid, to profane My Kadosh Name; 8 and they lay themselves down beside every altar upon clothes taken in pledge, and in the house of their Elohim they drink the wine of them that have been fined. 9 Yet I destroyed the Amori before them, whose height was like the height of the cedars, and he was strong as the oaks; yet I destroyed his fruit from above, and his roots from beneath. 10 Also I brought you up out of the land of Mitzrayim, and led you forty years in the wilderness, to possess the land of the Amori. 11 And I raised up of your sons for Nevi'im, and of your young men for Nezirim. Is it not even thus, O you B'nei Yisra'el, says יהוה . But 12 you gave the Nezirim wine to drink; and commanded the Nevi'im, saying, 'Do not prophesy!' 13 Behold, I will make it creak under you, as a cart creaks that is full of sheaves. 14 And flight shall fail the swift, and the strong shall not exert his strength, neither shall the mighty deliver himself; 15 neither shall he stand that handles the bow; and he that is swift of foot shall not deliver himself; neither shall he that rides the horse deliver himself; 16 and he that is courageous among the mighty shall flee away naked in that day, says יהוה .'"

עָמוֹס פרק ב
ו כֹּה אָמַר יהוה עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ: עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם. ז הַשֹּׁאֲפִים עַל עֲפַר אֶרֶץ בְּרֹאשׁ דַּלִּים וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ; וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי. ח וְעַל בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ אֵצֶל כָּל מִזְבֵּחַ; וְיֵין עֲנוּשִׁים יִשְׁתּוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם. ט וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים; וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת. י וְאָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה לָרֶשֶׁת אֶת אֶרֶץ הָאֱמֹרִי. יא וָאָקִים מִבְּנֵיכֶם לִנְבִיאִים וּמִבַּחוּרֵיכֶם לִנְזִרִים; הַאַף אֵין זֹאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם יהוה . יב וַתַּשְׁקוּ אֶת הַנְּזִרִים יָיִן; וְעַל הַנְּבִיאִים צִוִּיתֶם לֵאמֹר לֹא תִּנָּבְאוּ. יג הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיק תַּחְתֵּיכֶם כַּאֲשֶׁר תָּעִיק הָעֲגָלָה הַמְלֵאָה לָהּ עָמִיר. יד וְאָבַד מָנוֹס מִקָּל וְחָזָק לֹא יְאַמֵּץ כֹּחוֹ; וְגִבּוֹר לֹא יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ. טו וְתֹפֵשׂ הַקֶּשֶׁת לֹא יַעֲמֹד וְקַל בְּרַגְלָיו לֹא יְמַלֵּט; וְרֹכֵב הַסּוּס לֹא יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ. טז וְאַמִּיץ לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים עָרוֹם יָנוּס בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יהוה .

Amos Chapter 3
1 "Hear HaDavar HaZeh that יהוה has spoken against you, O B'nei Yisra'el, against the whole family which I brought up out of the land of Mitzrayim, saying, 2 'You only have I known of all the families of the earth; therefore I will visit upon you all your iniquities. 3 Will two walk together, except they have agreed? 4 Will a lion roar in the forest, when he has no prey? Will a young lion give forth his voice out of his den, if he has taken nothing? 5 Will a bird fall in a snare upon the earth, where there is no lure for it? Will a snare spring up from the ground, when it has taken nothing at all? 6 Shall the shofar be blasted in a city, and the people not tremble? Shall evil befall a city, and יהוה has not done it? 7 For Adonai יהוה will do nothing, but that He reveals His Sod unto His servants the Nevi'im. 8 The lion has roared. Who will not fear? Adonai יהוה has spoken, who can but prophesy?

עָמוֹס פרק ג
א שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: עַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. ב רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה; עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם. ג הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ. ד הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר וְטֶרֶף אֵין לוֹ; הֲיִתֵּן כְּפִיר קוֹלוֹ מִמְּעֹנָתוֹ בִּלְתִּי אִם לָכָד. ה הֲתִפֹּל צִפּוֹר עַל פַּח הָאָרֶץ וּמוֹקֵשׁ אֵין לָהּ; הֲיַעֲלֶה פַּח מִן הָאֲדָמָה וְלָכוֹד לֹא יִלְכּוֹד. ו אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ; אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר וַיהוה לֹא עָשָׂה. ז כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יהוה דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים. ח אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא; אֲדֹנָי יהוה דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא.

BRIT HAKHADASHAH

Yokhanan Chapter 2
13 And the Pesakh of the Yehudim was nearing, so Yeshua went up to Yerushalayim. 14 And He found in the Heikhal those who were buying oxen and sheep and doves, and the money changers sitting. 15 And He made a whip of cords, and drove them all out of the Heikhal, even the sheep and the oxen and the money changers; and He threw out their exchange money and turned over their trays; 16 And to those who sold doves He said, “Take these away from here; do not make Beit Avi a house of trading.” 17 And His Talmidim remembered that it is written, “Zeal for Your house has devoured me.” 18 The Y’hudim answered, saying to Him, “What sign do you show us, that you are doing these things?” 19 Yeshua answered, saying to them, “Tear down this Heikhal, and in three days I will raise it up.” 20 The Y’hudim said to Him, “It took forty-six years to build this Heikhal, and will you raise it up in three days?” 21 But He spoke concerning the Heikhal of His body. 22 When He rose from the dead, His Talmidim remembered that He had said this; and they believed the scriptures and HaDavar which Yeshua had said.
23 Now when Yeshua was in Yerushalayim at the Pesakh, during the Khag, a great many believed in Him, because they saw the miracles which He did. 24 But Yeshua did not entrust Himself to them, because He understood every man. 25 And He needed no man to testify to Him concerning any man; for He knew well what was in man.

יוחנן פרק ב
יג וְהַפֶּסַח אֲשֶׁר לַיְּהוּדִים הָיָה קָרוֹב. וְעָלָה יֵשׁוּעַ לִיְרוּשָׁלַיִם, יד וּמָצָא בַּהֵיכָל אֶת הַמּוֹכְרִים בָּקָר וּכְבָשִׂים וְיוֹנִים וְאֶת הַחַלְפָנִים, יוֹשְׁבִים. טו וְעָשָׂה לוֹ פַּרְגּוֹל מֵחֶבֶל, וְאֶת כֻּלָּם גֵּרֵשׁ מִן הַהֵיכָל, גַּם אֶת הַכְּבָשִׂים וְאֶת הַבָּקָר וְאֶת הַחַלְפָנִים; וְשָׁפַךְ אֶת כַּסְפָּם, וְאֶת שֻׁלְחֲנוֹתֵיהֶם הָפַךְ; טז וּלְמוֹכְרֵי הַיּוֹנִים אָמַר: קְחוּ אֶת אֵלֶּה מִכָּאן וְאַל תַּעֲשׂוּ אֶת בֵּית אָבִי לְבֵית מִסְחָר. יז וְנִזְכְּרוּ תַּלְמִידָיו שֶׁכָּתוּב: קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי. יח וְעָנוּ הַיְּהוּדִים וְאָמְרוּ לוֹ: מָה אוֹת תַּרְאֶה לָנוּ, שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה אֶת אֵלֶּה? יט עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: הִרְסוּ אֶת הַהֵיכָל הַזֶּה וּבִשְׁלוֹשָׁה יָמִים אֲנִי אָקִים אוֹתוֹ. כ אָמְרוּ לוֹ הַיְּהוּדִים: אַרְבָּעִים וָשֵׁשׁ שָׁנִים נִבְנָה הַהֵיכָל הַזֶּה, וְאַתָּה בִּשְׁלוֹשָׁה יָמִים תָּקִים אוֹתוֹ? כא אֲבָל הוּא דִּבֵּר עַל הֵיכַל גּוּפוֹ. כב וְכַאֲשֶׁר קָם מִבֵּין הַמֵּתִים, נִזְכְּרוּ תַּלְמִידָיו שֶׁאָמַר אֶת זֹאת; וְהֶאֱמִינוּ לַכְּתוּבִים וְלַדָּבָר שֶׁאָמַר יֵשׁוּעַ.
כג כַּאֲשֶׁר הָיָה יֵשׁוּעַ בִּירוּשָׁלַיִם בְּפֶסַח, בַּחַג, הֶאֱמִינוּ בּוֹ רַבִּים, כִּי רָאוּ אֶת הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה. כד אֲבָל הוּא יֵשׁוּעַ לֹא סָמַךְ עֲלֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁהוּא הִכִּיר כָּל אָדָם. כה וְלֹא הָיָה צָרִיךְ שֶׁאִישׁ יָעִיד לוֹ עַל כָּל אָדָם, כִּי הוּא יָדַע מַה שֶּׁבָּאָדָם.

Yokhanan Chapter 3
1 There was at that place a man of the P’rushim, named Nak'dimon, a leader of the Y’hudim. 2 He came at night to Yeshua and said to Him, “Rabbi, we know that you are a teacher sent from Elohim; for no man can do these miracles that you are doing unless Elohim is with him.” 3 Yeshua answered, saying to him, “Amein, amein, I say to you, if a man is not born anew, he cannot see Malkhut HaElohim.” 4 Nak'dimon said to Him, “How can an old man be born anew? Can he enter again a second time into his mother’s womb and be born?” 5 Yeshua answered, saying to him, “Amein, amein, I say to you, if a man is not born of water and HaRu'akh, he cannot enter into Malkhut HaElohim. 6 What is born of flesh is flesh; and what is born of HaRu'akh is spirit. 7 Do not be surprised because I have told you that you all must be born anew. 8 The wind blows where it pleases, and you hear its sound, but you do not know from where it comes and where it goes; such is every man who is born of HaRu'akh.” 9 Nak'dimon answered, saying to Him, “How can these things be?” 10 Yeshua answered, “You are a teacher of Yisra’el, and yet you do not understand these things? 11 Amein, amein, I say to you, we speak only what we know, and we testify only to what we have seen; and yet you do not accept our testimony. 12 If I have told you about earthly things and you do not trust, how then will you trust in me if I tell you about heavenly things? 13 No man has ascended to Heaven except Him who came down from Heaven, even Ben HaAdam who is in Heaven. 14 Just as Moshe lifted up the serpent in the wilderness, so Ben HaAdam is ready to be lifted up, 15 so that every man who trusts in Him should not perish, but have eternal life. 16 For Elohim so loved the world that He gave His Ben Yakhid, so that whoever firmly trusts in Him should not perish, but have eternal life. 17 For Elohim did not send His Son into the world to condemn the world, but that the world should live because of Him. 18 He who firmly trusts in Him will not be condemned; and he who does not firmly trust has already been condemned for not trusting in the Name of Ben HaElohim HaYakhid. 19 And this is the judgment: that light has come into the world, and yet men have loved darkness more than light, because their works were evil. 20 For everyone who does abominable things hates the light, and he does not come to the light, because his works cannot be covered. 21 But he who does HaEmet comes to the light, so that his works may be known, that they are done through Elohim.”
22 After these things, Yeshua and His Talmidim came to the land of Y’hudah, and He remained there with them and immersed. 23 Yokhanan also was immersing at the spring of Einon near to Shalim, because there was much water there; and they came and were immersed. 24 For Yokhanan was not yet cast into prison. 25 Now it happened that a dispute arose between one of Yokhanan’s Talmidim and a Y'hudi about the ceremony of purifying. 26 So they came to Yokhanan and told him, “Teacher, He who was with you at the Yarden crossing, concerning whom you testified, behold, He also is immersing, and a great many are coming to Him.” 27 Yokhanan answered, saying to them, “No man can receive anything of his own will, except it is given to him from Heaven. 28 You yourselves bear me witness that I said I am not the Mashi'akh, but only a messenger to go before Him. 29 He who has a bride is the bridegroom; and the friend of the bridegroom is he who stands up and listens to Him, and rejoices greatly because of the bridegroom’s voice; this my joy, therefore, is fulfilled. 30 He must increase, and I must decrease. 31 For He who has come from above is above all; and he who is of the earth is of the earth, and he speaks of earthly things; but He who has come from Heaven is above all. 32 And He testifies of what He has seen and heard, and yet no man accepts His testimony. 33 He who accepts His testimony has set his seal that Elohim is true. 34 For He whom Elohim has sent speaks Divrei Elohim; for Elohim did not give HaRu'akh by measure. 35 HaAv loves HaBen, and has placed everything under His hand. 36 He who believes in HaBen has eternal life; and he who does not obey HaBen shall not see life, but the wrath of Elohim shall remain on him.”

יוחנן פרק ג
א וְהָיָה שָׁם אִישׁ אֶחָד מִן הַפְּרוּשִׁים, נַקְדִּימוֹן שְׁמוֹ, מַנְהִיג לַיְּהוּדִים. ב הַלָּה בָּא אֶל יֵשׁוּעַ בַּלַּיְלָה וְאָמַר לוֹ: רַבִּי, יוֹדְעִים אָנוּ כִּי מֵאֵת אֱלֹהִים נִשְׁלַחְתָּ בְּתוֹר מוֹרֶה, שֶׁכֵּן אֵין אִישׁ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת הָאוֹתוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה, אֶלָּא אִם הָאֱלֹהִים אִתּוֹ. ג עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לוֹ: אָמֵן אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לְךָ, אִם אֵין אָדָם נוֹלָד מֵחָדָשׁ, אֵין הוּא יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים. ד אָמַר לוֹ נַקְדִּימוֹן: אֵיךְ יָכוֹל אִישׁ זָקֵן לְהִוָּלֵד? הַאִם יָכוֹל הוּא שׁוּב לְהִכָּנֵס, שֵׁנִית, לְבֶטֶן אִמּוֹ וּלְהִוָּלֵד? ה עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לוֹ: אָמֵן אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לְךָ, אִם אֵין אָדָם נוֹלָד מִן הַמַּיִם וְהָרוּחַ, אֵין הוּא יָכוֹל לְהִכָּנֵס לְמַלְכוּת הָאֱלֹהִים. ו מַה שֶּׁנּוֹלָד מִן הַבָּשָׂר בָּשָׂר הוּא; וּמַה שֶּׁנּוֹלָד מִן הָרוּחַ רוּחַ הוּא. ז אַל תִּתְפַּלֵּה שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ כִּי עֲלֵיכֶם לְהִוָּלֵד מֵחָדָשׁ. ח הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת הֵיכָן שֶׁהִיא רוֹצָה, וְאֶת קוֹלָהּ אַתָּה שׁוֹמֵעַ, אַךְ אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מֵאַיִן הִיא בָּאָה וּלְאָן הִיא הוֹלֶכֶת. כָּךְ הוּא כָּל אָדָם שֶׁנּוֹלָד מִן הָרוּחַ. ט עָנָה נַקְדִּימוֹן וְאָמַר לוֹ: אֵיךְ יְכוֹלִים אֵלֶּה לִהְיוֹת? י עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לוֹ: אַתָּה מוֹרֵה יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֵלֶּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ? יא אָמֵן אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לְךָ, אֶת אֲשֶׁר אָנוּ יוֹדְעִים אָנוּ מְדַבְּרִים, וְאֶת אֲשֶׁר רָאִינוּ מְעִידִים אָנוּ, וְאֶת עֵדוּתֵנוּ אֵינְכֶם מְקַבְּלִים. יב אִם מֵעִנְיְנֵי הָאָרֶץ אָמַרְתִּי לָכֶם וְאֵינְכֶם מַאֲמִינִים, אֵיךְ תַּאֲמִינוּ אִם אֹמַר לָכֶם מֵעִנְיְנֵי הַשָּׁמַיִם? יג וְלֹא עָלָה אִישׁ לַשָּׁמַיִם אֶלָּא אֲשֶׁר יָרַד מִן הַשָּׁמַיִם, בֶּן הָאָדָם אֲשֶׁר הוּא בַּשָּׁמַיִם. יד וּכְמוֹ שֶׁהֵרִים מֹשֶׁה אֶת הַנָּחָשׁ בַּמִּדְבָּר, כָּךְ עָתִיד לִהְיוֹת מוּרָם בֶּן הָאָדָם, טו כְּדֵי שֶׁכָּל אָדָם הַמַּאֲמִין בּוֹ לֹא יֹאבַד אֶלָּא יִהְיוּ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם; טז כִּי כֹּה אָהַב הָאֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם; עַד כִּי יִתֵּן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ כְּדֵי שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּאֲמִין בּוֹ לֹא יֹאבַד אֶלָּא יִהְיוּ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם; יז כִּי לֹא שָׁלַח הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹ לָעוֹלָם כְּדֵי לָדוּן אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּחְיֶה הָעוֹלָם עַל יָדוֹ. יח מִי שֶׁמַּאֲמִין בּוֹ אֵינוֹ נִדּוֹן; וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין כְּבָר נִדּוֹן, כִּי לֹא הֶאֱמִין בְּשֵׁם בֶּן הָאֱלֹהִים הַיָּחִיד. יט וְזֶהוּ הַדִּין, שֶׁהָאוֹר בָּא לָעוֹלָם וּבְנֵי הָאָדָם אָהֲבוּ אֶת הַחֹשֶׁךְ יוֹתֵר מִן הָאוֹר, כִּי מַעֲשֵׂיהֶם הָיוּ רָעִים; כ כִּי כָּל הָעוֹשֶׂה תּוֹעֵבוֹת שׂוֹנֵא אֶת הָאוֹר וְאֵינוֹ בָּא אֶל הָאוֹר כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכְחוּ מַעֲשָׂיו. כא אֲבָל עוֹשֵׂה הָאֱמֶת בָּא אֶל הָאוֹר לְמַעַן יִוָּדְעוּ מַעֲשָׂיו כִּי בֵּאלֹהִים הֵם נַעֲשִׂים.
כב אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בָּא יֵשׁוּעַ וְתַלְמִידָיו לְאֶרֶץ יְהוּדָה, וְשָׁם הִתְגּוֹרֵר אִתָּם וְהִטְבִּיל. כג וְגַם יוֹחָנָן הָיָה מַטְבִּיל בְּעֵינוֹן עַל יַד שָׁלֵם, כִּי מַיִם רַבִּים הָיוּ שָׁם. וּבָאִים הָיוּ אֲנָשִׁים וְנִטְבָּלִים, כד כִּי עוֹד לֹא הֻשְׁלַךְ יוֹחָנָן לְבֵית הָאֲסוּרִים. כה וְהָיָה וִכּוּחַ לְאֶחָד מִתַּלְמִידֵי יוֹחָנָן עִם יְהוּדִי אֶחָד עַל טָהֳרָה. כו וּבָאוּ אֶל יוֹחָנָן וְאָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ, זֶה שֶׁהָיָה אִתְּךָ בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אֲשֶׁר הַעִידוֹתָ עָלָיו, הִנֵּה גַּם הוּא מַטְבִּיל וְרַבִּים בָּאִים אֵלָיו. כז עָנָה יוֹחָנָן וְאָמַר לָהֶם: אֵין אָדָם יָכוֹל לָקַחַת דָּבָר כִּרְצוֹנוֹ הוּא, אֶלָּא אִם נִתַּן לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם. כח אַתֶּם עֵדִים אַתֶּם לִי שֶׁאָמַרְתִּי: אֵינֶנִּי הַמָּשִׁיחַ, אֶלָּא שָׁלִיחַ אֲנִי לְפָנָיו. כט מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַכַּלָּה הוּא הֶחָתָן; וִידִיד הֶחָתָן הָעוֹמֵד וּמַאֲזִין לוֹ, שָׂמֵחַ שִׂמְחָה רַבָּה לְקוֹל הֶחָתָן. לָכֵן שִׂמְחָתִי זֹאת הִנֵּה הִיא מְלֵאָה. ל הוּא צָרִיךְ לִגְדֹּל, וַאֲנִי, לִקְטֹן; לא כִּי הַבָּא מִלְמַעְלָה, מֵעַל הַכֹּל הוּא; וַאֲשֶׁר מִן הָאָרֶץ, מִן הָאָרֶץ הוּא וּמֵהָאָרֶץ הוּא מְדַבֵּר. הַבָּא מִן הַשָּׁמַיִם, מֵעַל הַכֹּל הוּא; לב וּמַה שֶּׁרָאָה וְשָׁמַע הוּא מֵעִיד, וְאֶת עֵדוּתוֹ אֵין אִישׁ מְקַבֵּל. לג אֲבָל מִי שֶׁקִּבֵּל אֶת עֵדוּתוֹ, חָתַם שֶׁהָאֱלֹהִים אֱמֶת הוּא; לד כִּי מִי שֶׁהָאֱלֹהִים שְׁלָחוֹ, אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים הוּא מְדַבֵּר; כִּי לֹא בְּמִדָּה נָתַן אֱלֹהִים אֶת הָרוּחַ. לה הָאָב אוֹהֵב אֶת הַבֵּן, וְאֶת הַכֹּל נָתַן בְּיָדָיו. לו מִי שֶׁמַּאֲמִין בַּבֵּן יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם; וּמִי שֶׁלֹּא יִשָּׁמַע לַבֵּן לֹא יִרְאֶה חַיִּים, אֶלָּא זַעַם אֱלֹהִים יָחוּל עָלָיו.

Yokhanan Chapter 4
1 When Yeshua knew that the P’rushim had heard He made many talmidim and was immersing more people than Yokhanan, 2 though Yeshua Himself did not immerse, but His Talmidim, 3 He left Y’hudah and came again to the Galil.
4 He had to go through the way of the land of Shomron. 5 Then He came to a city in Shomron called Sukhar, near the field which Ya’akov had given to his son Yosef. 6 Now Ya’akov’s well was there; and Yeshua was tired by the fatigue of the journey, and sat down by the well. It was about the sixth hour. 7 And there came a woman of Shomron to draw water; and Yeshua said to her, “Give me water to drink.” 8 His Talmidim had entered into the city to buy food for themselves. 9 The woman of Shomron said to Him, “How is it You are a Yehudi, and yet you ask me for a drink, who am a woman of Shomron? For Yehudim have no social dealings with Shomronim.” 10 Yeshua answered, saying to her, “If you only knew the gift of Elohim and who is the Man who said to you, ‘Give me a drink,' you would have asked Him, and He would have given you Mayim Khayim.” 11 The woman said to Him, "My Adon, you have no leather bucket and no deep well; where do you get ‘living water?' 12 What, are you greater than our father Ya’akov, who gave us this well, and he himself drank from it, and his sons and his sheep?” 13 Yeshua answered, saying to her, “Everyone who drinks of this water will thirst again; 14 but whoever drinks of the water which I give him shall never thirst; but the same water which I give him shall become in him a well of water springing up to Khayei Olam.” 15 The woman said to Him, “My Adon, give me of this water, so that I may not thirst again and need not come and draw from here.” 16 Yeshua said to her, “Go and call your husband, and come here.” 17 She said to him, “I have no husband.” Yeshua said to her, “You said well, ‘I have no husband;' 18 for you have had five husbands; and the one you now have is not your husband; what you said is true.” 19 Then the woman said to Him, “My Adon, I see that you are a navi. 20 Our fathers worshipped on this mountain; and you say that the place where men must worship is in Yerushalayim.” 21 Yeshua said to her, “Woman, believe me, the time is coming when neither on this mountain nor in Yerushalayim will they worship HaAv. 22 You worship what you do not know; but we worship what we do know; for life is from the Yehudim. 23 But the time is coming, and it is here, when the true worshippers shall worship HaAv in Ru'akh V'Emet; for HaAv also desires worshippers such as these. 24 For Elohim is Ru'akh; and those who worship Him must worship Him in Ru'akh V'Emet.” 25 The woman said to Him, “I know that the Mashi'akh is coming; when He is come, He will teach us everything.” 26 Yeshua said to her, “I am He, the one speaking to you.”
27 While He was talking, His Talmidim came and were surprised that He was talking with a married woman; but no one said to Him, ‘What do you want?' or, ‘Why are you talking with her?' 28 The woman then left her water jar, and went to the city and said to the men, 29 “Come and see a man who told me everything which I have done; What, is He the Mashi'akh?” 30 And the men went out of the city, and came to Him. 31 During the interval His Talmidim begged Him, saying, “Adoneinu, eat.” 32 But He said to them, “I have food to eat of which you do not know.” 33 The Talmidim said among themselves, “What, did any man bring Him something to eat?” 34 Yeshua said to them, “My food is to do the will of Him who sent me, and to finish His work. 35 Do you not say that after four months comes the harvest? Behold, I say to you, lift up your eyes and look at the fields which have turned white, and have long been ready for the harvest. 36 And he who reaps receives wages and gathers fruits to Khayei Olam, so that the sower and the reaper may rejoice together. 37 For in this case the saying is true, ‘One sows and another reaps.' 38 I sent you to reap that for which you did not labor; for others labored, and you have entered into their labor.” 39 A great many Shomronim of that city believed in Him because of the word of that woman, who testified, ‘He told me everything which I have done.' 40 So when the Shomronim came to Him, they begged Him to stay with them; and He stayed with them two days. 41 And a great many believed in Him because of His word; 42 and they were saying to the woman, “Henceforth it is not because of your word that we believe in Him; for we ourselves have heard and know that this is indeed the Mashi'akh, Moshi'ah HaOlam.”

יוחנן פרק ד
א וְיֵשׁוּעַ יָדַע כִּי הַפְּרוּשִׁים שָׁמְעוּ שֶׁעָשָׂה תַלְמִידִים רַבִּים וְהִטְבִּיל יוֹתֵר מִיּוֹחָנָן, ב אַף שֶׁלֹּא הוּא יֵשׁוּעַ הִטְבִּיל, אֶלָּא תַּלְמִידָיו. ג וְעָזַב אֶת יְהוּדָה וּבָא שׁוּב לַגָּלִיל.
ד אֲבָל הָיָה לוֹ לָבוֹא וְלַעֲבֹר מַעֲבָר בֵּין הַשּׁוֹמְרוֹנִים. ה וּבָא לְעִיר הַשּׁוֹמְרוֹנִים הַנִּקְרֵאת שְׁכֶם, עַל יַד הַשָּׂדֶה שֶׁנָּתַן יַעֲקֹב לְיוֹסֵף בְּנוֹ, ו וְשָׁם הָיָה מַעְיַן הַמַּיִם שֶׁל יַעֲקֹב. וְהוּא יֵשׁוּעַ עָיֵף הָיָה מִיגִיעַת הַדֶּרֶךְ, וְהִתְיַשֵּׁב לְיַד הַמַּעְיָן. וְהַשָּׁעָה הָיְתָה הַשִּׁשִּׁית. ז וּבָאָה אִשָּׁה מִשּׁוֹמְרוֹן לִשְׁאֹב מַיִם, וְאָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: תְּנִי לִי מַיִם לִשְׁתּוֹת; ח שֶׁכֵּן תַּלְמִידָיו נִכְנְסוּ הָעִירָה לִקְנוֹת לָהֶם אֹכֶל. ט אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה הַשּׁוֹמְרוֹנִית: אֵיךְ אַתָּה יְהוּדִי וּמִמֶּנִּי מְבַקֵּשׁ אַתָּה לִשְׁתּוֹת בִּהְיוֹתִי אִשָּׁה שׁוֹמְרוֹנִית? כִּי אֵין לַיְהוּדִים עֵסֶק עִם הַשּׁוֹמְרוֹנִים. י עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהּ: אִלּוּ יָדַעַתְּ אֶת מַתְּנַת הָאֱלֹהִים וּמִיהוּ זֶה שֶׁאָמַר לָךְ 'תְּנִי לִי לִשְׁתּוֹת', הָיִית אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ, וְהָיָה נוֹתֵן לָךְ מַיִם חַיִּים. יא אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה: אֲדוֹנִי, אֵין לְךָ דְּלִי וְהַבְּאֵר עֲמֻקָּה; מֵאַיִן לְךָ מַיִם חַיִּים? יב הַאִם אַתָּה גָּדוֹל מֵאָבִינוּ יַעֲקֹב, שֶׁנָּתַן לָנוּ אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת וְשָׁתָה מִמֶּנָּה הוּא וּבָנָיו וּצֹאנוֹ? יג עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהּ: כָּל מִי שֶׁיִּשְׁתֶּה מִן הַמַּיִם הָאֵלֶּה יִצְמָא שׁוּב; יד אֲבָל כָּל מִי שֶׁיִּשְׁתֶּה מִן הַמַּיִם אֲשֶׁר אֲנִי אֶתֵּן לוֹ, לֹא יִצְמָא לְעוֹלָם; אֲבָל הַמַּיִם הָהֵם אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לוֹ, יִהְיִוּ בּוֹ לְמַעְיַן מַיִם הַנּוֹבְעִים לְחַיֵּי עוֹלָם. טו אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה: אֲדוֹנִי, תֵּן לִי מִן הַמַּיִם הָאֵלֶּה כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶצְמָא שׁוּב וְלֹא אָבוֹא לִשְׁאֹב מִכָּאן. טז אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: לְכִי קִרְאִי לְבַעְלֵךְ וּבוֹאִי לְכָאן. יזאָמְרָה לוֹ: אֵין לִי בַּעַל. אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: הֵיטֵב אָמַרְתְּ, אֵין לִי בַּעַל; יח כִּי חֲמִשָּׁה בְּעָלִים הָיוּ לָךְ, וְזֶה שֶׁיֵּשׁ לָךְ עַכְשָׁו אֵינֶנּוּ בַּעְלֵךְ; זֹאת אָמַרְתְּ נְכוֹנָה. יט אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה: אֲדוֹנִי, רוֹאָה אֲנִי שֶׁנָּבִיא אַתָּה. כ אֲבוֹתֵינוּ הִשְׁתַּחֲווּ בָּהָר הַזֶּה, וְאַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הַמָּקוֹם שֶׁרָאוּי לְהִשְׁתַּחֲווֹת בּוֹ. כא אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: אִשָּׁה, הַאֲמִינִי לִי כִּי תָּבוֹא שָׁעָה שֶׁלֹּא בָּהָר הַזֶּה וְאַף לֹא בִּירוּשָׁלַיִם תִּשְׁתַּחֲווּ לָאָב. כב אַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים לְמַה שֶּׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים, אֲבָל אֲנַחְנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לְמַה שֶּׁאָנוּ יוֹדְעִים, כִּי הַחַיִּים מִן הַיְּהוּדִים הֵם. כג בְּרַם תָּבוֹא שָׁעָה, וְכָעֵת הִיא, שֶׁמִּשְׁתַּחֲוִים אֲמִתִּיִּים יִשְׁתַּחֲווּ לָאָב בְּרוּחַ וּבֶאֱמֶת, שֶׁכֵּן הָאָב רוֹצֶה מִשְׁתַּחֲוִים כָּאֵלֶּה; כד כִּי הָאֱלֹהִים הוּא רוּחַ, וְהַמִּשְׁתַּחֲוִים לוֹ, בְּרוּחַ וּבֶאֱמֶת צְרִיכִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת. כה אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה: אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהַמָּשִׁיחַ יָבוֹא; וְכַאֲשֶׁר יָבוֹא, הוּא יְלַמֵּד אוֹתָנוּ הַכֹּל. כו אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: אֲנִי הוּא, הַמְדַבֵּר אִתָּךְ.
כז וְכַאֲשֶׁר דִּבֵּר, בָּאוּ תַּלְמִידָיו וְהִתְפַּלְּאוּ עַל שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם אִשָּׁה, אַךְ אִישׁ לֹא אָמַר, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? אוֹ, לָמָּה אַתָּה מְדַבֵּר אִתָּהּ? כח וְעָזְבָה הָאִשָּׁה אֶת כַּדָּהּ וְהָלְכָה הָעִירָה, וְאָמְרָה לָאֲנָשִׁים: כט בּוֹאוּ רְאוּ אִישׁ שֶׁאָמַר לִי כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי; הַאִם הוּא הַמָּשִׁיחַ? לוְיָצְאוּ הָאֲנָשִׁים מֵהָעִיר וּבָאוּ אֵלָיו. לא וּבֵינְתַיִם בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ תַּלְמִידָיו וְאָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ, אֱכֹל. לב אַךְ הוּא אָמַר לָהֶם: יֵשׁ לִי אֹכֶל לֶאֱכֹל, אֲשֶׁר אַתֶּם אֵינְכֶם יוֹדְעִים. לג אָמְרוּ תַּלְמִידָיו בֵּינֵיהֶם: הַאִם הֵבִיא לוֹ אִישׁ דְּבַר מָה לֶאֱכֹל? לד אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: מַאֲכָלִי שֶׁלִּי הוּא לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁל מִי שֶׁשְּׁלָחַנִי וּלְהַשְׁלִים אֶת מַעֲשֵׂהוּ. לה הַאֵין אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁעוֹד אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים יָבוֹא הַקָּצִיר? הִנֵּה, אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, שְׂאוּ עֵינֵיכֶם וּרְאוּ אֶת הַשָּׂדוֹת, שֶׁלְּבָנִים הֵם וּכְבָר בְּשֵׁלִים לַקָּצִיר. לו וְהַקּוֹצֵר נוֹטֵל שָׂכָר וְאוֹסֵף פְּרִי לְחַיֵּי עוֹלָם; וְהַזּוֹרֵעַ וְהַקּוֹצֵר יִשְׂמְחוּ יַחַד. לז הֲרֵי בָּזֶה הוּא דְּבַר הָאֱמֶת, שֶׁאַחֵר זוֹרֵעַ וְאַחֵד קוֹצֵר. לח אֲנִי שָׁלַחְתִּי אֶתְכֶם לִקְצֹר מַה שֶּׁלֹּא אַתֶּם יְגַעְתֶּם בּוֹ, שֶׁכֵּן אֲחֵרִים יָגְעוּ וְאַתֶּם נִכְנַסְתֶּם בַּעֲמָלָם שֶׁלָּהֶם. לט וְשׁוֹמְרוֹנִים רַבִּים מִן הָעִיר הַהִיא הֶאֱמִינוּ בּוֹ בִּגְלַל דְּבָרָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֵעִידָה, הוּא אָמַר לִי כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי. מ וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ אֵלָיו הַשּׁוֹמְרוֹנִים הָהֵם, בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּשְׁהֶה אֶצְלָם; וְהוּא שָׁהָה אֶצְלָם שְׁנֵי יָמִים. מא וְרַבִּים הֶאֱמִינוּ בּוֹ בִּגְלַל דְּבָרוֹ, מב וְאָמְרוּ לָאִשָּׁה: מֵעַתָּה לֹא בִּגְלַל דְּבָרֵךְ מַאֲמִינִים אָנוּ בּוֹ, כִּי אֲנַחְנוּ שָׁמַעְנוּ, וְיָדַעְנוּ שֶׁזֶּהוּ בֶּאֱמֶת הַמָּשִׁיחַ מוֹשִׁיעַ הָעוֹלָם.
מג וּלְאַחַר שְׁנֵי יָמִים יָצָא יֵשׁוּעַ מִשָּׁם וְהָלַךְ לַגָּלִיל. מד הֵן הוּא יֵשׁוּעַ הֵעִיד שֶׁנָּבִיא אֵינֶנּוּ מְכֻבָּד בְּעִירוֹ, מה אֲבָל כַּאֲשֶׁר בָּא לַגָּלִיל, קִבְּלוּהוּ. הַגְּלִילִיִּים, כִּי רָאוּ אֶת כָּל הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה בִּירוּשָׁלַיִם בַּחַג; כִּי גַּם הֵם בָּאוּ לַחַג. מו וְשׁוּב בָּא יֵשׁוּעַ אֶל קָנָה שֶׁבַּגָּלִיל, אֲשֶׁר שָׁם הָפַךְ אֶת הַמַּיִם לְיַיִן. וְהָיָה בִּכְפַר נַחוּם עֶבֶד אֶחָד שֶׁל הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר בְּנוֹ הָיָה חוֹלֶה. מז הַלָּה שָׁמַע שֶׁיֵּשׁוּעַ בָּא מִיהוּדָה לַגָּלִיל, וְהָלַךְ אֵלָיו וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיֵּרֵד וִירַפֵּא אֵת בְּנוֹ, כִּי קָרוֹב הָיָה לָמוּת. מח אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: אִם אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים לֹא תִּרְאוּ, לֹא תַּאֲמִינוּ. מט אָמַר לוֹ עֶבֶד הַמֶּלֶךְ: אֲדוֹנִי, רֵד נָא בְּטֶרֶם יָמוּת הַנַּעַר. נ אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: לֵךְ, בִּנְךָ חַי. וְהֶאֱמִין הָאִישׁ בַּדָּבָר שֶׁאַמַר לוֹ יֵשׁוּעַ, וְהָלַךְ. נא כַּאֲשֶׁר יָרַד, פְּגָשׁוּהוּ עֲבָדָיו וּבִשְּׂרוּהוּ וְאָמְרוּ לוֹ: בִּנְךָ חַי. נב וְשָׁאַל אוֹתָם בְּאֵיזוֹ שָׁעָה הִבְרִיא. אָמְרוּ לוֹ: אֶתְמוֹל בַּשָּׁעָה הַשְּׁבִיעִית סָר מִמֶּנּוּ הַחֹם. נג וְיָדַע אָבִיו כִּי בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ 'בִּנְךָ חַי', וְהֶאֱמִין הוּא וְכָל בֵּיתוֹ. נד גַּם אֶת הָאוֹת הַשֵּׁנִי הַזֶּה עָשָׂה יֵשׁוּעַ כַּאֲשֶׁר בָּא מִיהוּדָה לַגָּלִיל.

Ma’asei HaShlikhim Chapter 7
9 And our fathers were jealous of Yosef; so they sold him into Mitzrayim; but Elohim was with him, 10 and He delivered him from all his oppressors and gave him favor and wisdom before Paroh, king of Mitzrayim; and Paroh appointed Yosef to be overlord over Mitzrayim and over all his house. 11 Now there came a famine which brought great distress throughout Mitzrayim and the land of Kena’an so that our forefathers found no sustenance. 12 But when Ya’akov heard that there was wheat in Mitzrayim, he sent out our fathers on their first venture. 13 When they went the second time, Yosef made himself known to his brothers; and Yosef’s family was made known to Paroh. 14 Then Yosef sent and brought his father Ya’akov and all his family, seventy-five souls in number. 15 So Ya’akov went down to Mitzrayim where he and our fathers died. 16 And he was removed to Shekhem and buried in the tomb which Avraham had bought for a sum of money from the sons of Khamor.”

מעשי השליחים פרק ז
ט וְהֵם אֲבוֹתֵינוּ קִנְּאוּ בְּיוֹסֵף וּמְכָרוּהוּ לְמִצְרַיִם; וֵאלֹהִים הָיָה אִתּוֹ, י וְהִצִּילוֹ מִכָּל צָרוֹתָיו, וְנָתַן לוֹ חֵן וְחָכְמָה לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם; וּמִנָּהוּ נָגִיד עַל מִצְרַיִם וְעַל כָּל בֵּיתוֹ. יא וַיְהִי רָעָב וְצָרָה גְּדוֹלָה בְּכָל מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן, וְלֹא הָיָה לַאֲבוֹתֵינוּ אֹכֶל לִשְׂבֹּעַ. יב וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע יַעֲקֹב שֶׁיֵּשׁ תְּבוּאָה בְּמִצְרַיִם, שָׁלַח אֶת אֲבוֹתֵינוּ רִאשׁוֹנָה. יגוּכְשֶׁהָלְכוּ בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, הִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו; וְנוֹדַע לְפַרְעֹה מוֹצָאוֹ שֶׁל יוֹסֵף. יד וְשָׁלַח יוֹסֵף וְהֵבִיא אֶת אָבִיו יַעֲקֹב וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְהֵם שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ נֶפֶשׁ בְּמִסְפָּר. טו וְיָרַד יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם וּמֵת שָׁם הוּא וַאֲבוֹתֵינוּ; טז וְהָעֳבַר לִשְׁכֶם וְהֻנַּח בַּקֶּבֶר שֶׁקָּנָה אַבְרָהָם בְּכֶסֶף מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר.