TORAH

BaMidbar Chapter 22
2 And Balak the son of Tzipor saw all that Yisra'el had done to the Amori. 3 And Mo'av was sore afraid of the people, because they were many; and Mo'av was overcome with dread because of B'nei Yisra'el. 4 And Mo'av said unto the elders of Midyan, "Now will this multitude lick up all that is round about us, as the ox licks up the grass of the field."
And Balak the son of Tzipor was king of Mo'av at that time. 5 And he sent messengers unto Bilam the son of Be'or, to Petorah, which is by the River, to the land of the children of his people, to call him, saying, "Behold, there is a people come out from Mitzrayim; behold, they cover the face of the earth, and they abide over against me. 6 Come now therefore, I pray, curse me this people; for they are too mighty for me; perhaps I shall prevail, that we may smite them, and that I may drive them out of the land; for I know that he whom you bless is blessed, and he whom you curse is cursed." 7 And the elders of Mo'av and the elders of Midyan departed with the rewards of divination in their hand; and they came unto Bilam, and spoke unto him the words of Balak. 8 And he said unto them, "Lodge here this night, and I will bring you back word, as יהוה may speak unto me." And the princes of Mo'av abode with Bilam. 9 And Elohim came unto Bilam, and said "What men are these with you?" 10 And Bilam said unto Elohim, "Balak the son of Tzipor, king of Mo'av, has sent unto me [saying], 11 'Behold the people that is come out of Mitzrayim, it covers the face of the earth; now, come curse them for me; perhaps I shall be able to fight against them, and shall drive them out'." 12 And Elohim said unto Bilam, "You shall not go with them; you shall not curse the people; for they are blessed." 13 And Bilam rose up in the morning, and said unto the princes of Balak, "Go back into your land; for יהוה refuses to give me leave to go with you." 14 And the princes of Mo'av rose up, and they went unto Balak, and said, "Bilam refuses to come with us." 15 And Balak sent yet again princes, more, and more honorable than they. 16 And they came to Bilam, and said to him, "Thus says Balak the son of Tzipor: Let nothing, I pray, hinder you from coming unto me; 17 for I will promote you unto very great honor, and whatever you say unto me I will do; come therefore, I pray, curse me this people." 18 And Bilam answered and said unto the servants of Balak, "If Balak would give me his house full of silver and gold, I cannot go beyond what יהוה my Elohim says, to do any thing, small or great. 19 Now therefore, I pray, tarry also here this night, that I may know what יהוה will speak unto me more." 20 And Elohim came unto Bilam at night, and said unto him, "If the men come to call you, rise up, go with them; but only the word which I speak unto you, that shall you do." 21 And Bilam rose up in the morning, and saddled his donkey, and went with the princes of Mo'av. 22 And the anger of Elohim was kindled because he went; and the Malakh יהוה placed himself in the way for an adversary against him.
Now he was riding upon his donkey, and his two servants were with him. 23 And the donkey saw the Malakh יהוה standing in the way, with his sword drawn in his hand; and the donkey turned aside out of the way, and went into the field; and Bilam smote the donkey, to turn her into the way. 24 Then the Malakh יהוה stood in a hollow way between the vineyards, a fence being on this side, and a fence on that side. 25 And the donkey saw the Malakh יהוה , and she thrust herself unto the wall, and crushed Bilam’s foot against the wall; and he smote her again. 26 And the Malakh יהוה went further, and stood in a narrow place, where there was no way to turn either to the right hand or to the left. 27 And the donkey saw the Malakh יהוה , and she lay down under Bilam; and Bilam’s anger was kindled, and he smote the donkey with his staff. 28 And יהוה opened the mouth of the donkey, and she said unto Bilam, "What have I done unto you, that you have smitten me these three times?" 29 And Bilam said unto the donkey, "Because you have mocked me; I wish there were a sword in my hand, for now I would have killed you." 30 And the donkey said unto Bilam, "Am not I your donkey, upon which you have ridden all your life long unto this day? Was I ever wont to do so unto you?" And he said, "Nay." 31 Then יהוה opened the eyes of Bilam, and he saw the Malakh יהוה standing in the way, with his sword drawn in his hand; and he bowed his head, and fell on his face.
32 And the Malakh יהוה said unto him, "Why have you smitten your donkey these three times? Behold, I am come forth for an adversary, because your way is contrary unto me; 33 and the donkey saw me, and turned aside before me these three times; unless she had turned aside from me, surely now I would have even slain you, and saved her alive." 34 And Bilam said unto the Malakh יהוה , "I have sinned; for I knew not that you stood in the way against me; now therefore, if it displeases you, I will get myself back." 35 And the Malakh יהוה said unto Bilam, "Go with the men; but only the word that I shall speak unto you, that you shall speak." So Bilam went with the princes of Balak.
36 And when Balak heard that Bilam was come, he went out to meet him unto Ir-Mo'av, which is on the border of Arnon, which is in the utmost part of the border. 37 And Balak said unto Bilam, "Did I not earnestly send unto you to call you? Why did you not come unto me? Am I not able indeed to promote you to honor?" 38 And Bilam said unto Balak, "Lo, I am come unto you; have I now any power at all to speak any thing? The word that Elohim puts in my mouth, that shall I speak." 39 And Bilam went with Balak, and they came unto Kiriyat-Khutzot. 40 And Balak sacrificed oxen and sheep, and sent to Bilam, and to the princes that were with him. 41 And it came to pass in the morning that Balak took Bilam, and brought him up into Bamot-Ba'al, and he saw from there the utmost part of the people.

במדבר פרק כב
ב וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי.
ג וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
ד וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה.
וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא.
ה וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי.
ו וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר.
ז וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק.
ח וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יהוה אֵלָי וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם.
ט וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ.
י וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱלֹהִים בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי.
יא הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ עַתָּה לְכָה קָבָה לִּי אֹתוֹ אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ וְגֵרַשְׁתִּיו.
יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא.
יג וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם כִּי מֵאֵן יהוה לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם.
יד וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב וַיָּבֹאוּ אֶל בָּלָק וַיֹּאמְרוּ מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ.
טו וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה.
טז וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמְרוּ לוֹ כֹּה אָמַר בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אַל נָא תִמָּנַע מֵהֲלֹךְ אֵלָי.
יז כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה וּלְכָה נָּא קָבָה לִּי אֵת הָעָם הַזֶּה.
יח וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יהוה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה.
יט וְעַתָּה שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם אַתֶּם הַלָּיְלָה וְאֵדְעָה מַה יֹּסֵף יהוה דַּבֵּר עִמִּי.
כ וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ
אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה. כא וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב.
כב וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יהוה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ.
וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ.
כג וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יהוה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ.
כד וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יהוה בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה.
כה וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יהוה וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ.
כו וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ יהוה עֲבוֹר וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול.
כז וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יהוה וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל.
כח וַיִּפְתַּח יהוה אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים.
כט וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ.
ל וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא.
לא וַיְגַל יהוה אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יהוה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו.
לב וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ יהוה עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי.
לג וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי.
לד וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ יהוה חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי.
לה וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יהוה אֶל בִּלְעָם לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם שָׂרֵי בָלָק.
לו וַיִּשְׁמַע בָּלָק כִּי בָא בִלְעָם וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ אֶל עִיר מוֹאָב אֲשֶׁר עַל גְּבוּל אַרְנֹן אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַגְּבוּל.
לז וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם הֲלֹא שָׁלֹחַ שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לִקְרֹא לָךְ לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָי הַאֻמְנָם לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ.
לח וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ עַתָּה הֲיָכֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר.
לט וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם בָּלָק וַיָּבֹאוּ קִרְיַת חֻצוֹת.
מ וַיִּזְבַּח בָּלָק בָּקָר וָצֹאן וַיְשַׁלַּח לְבִלְעָם וְלַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ.
מא וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם.

BaMidbar Chapter 23
1 And Bilam said unto Balak, "Build me here seven altars, and prepare me here seven bullocks and seven rams." 2 And Balak did as Bilam had spoken; and Balak and Bilam offered on every altar a bullock and a ram. 3 And Bilam said unto Balak, "Stand by your burnt-offering, and I will go; perhaps יהוה will come to meet me; and whatever He shows me I will tell you." And he went to a bare height. 4 And Elohim met Bilam; and he said unto Him, "I have prepared the seven altars, and I have offered up a bullock and a ram on every altar." 5 And יהוה put a word in Bilam's mouth, and said, "Return unto Balak, and thus you shall speak." 6 And he returned unto him, and, lo, he stood by his burnt-offering, he, and all the princes of Mo'av.
7 And he took up his mashal, and said, "From Aram Balak brings me, the king of Mo'av from the mountains of the East, 'Come, curse me Ya'akov, and come, imprecate Yisra'el.' 8 How shall I curse, whom Elohim has not cursed? And how shall I imprecate, whom יהוה has not imprecated? 9 For from the top of the rocks I see him, and from the hills I behold him: lo, it is a people that shall dwell alone, and shall not be reckoned among the nations. 10 Who has counted the dust of Ya'akov, or numbered the stock of Yisra'el? Let me die the death of the upright, and let my end be like his'!"
11 And Balak said unto Bilam, "What have you done unto me? I took you to curse my enemies, and, behold, you have blessed them altogether." 12 And he answered and said, "Must I not take heed to speak that which יהוה puts in my mouth?" 13 And Balak said unto him, "Come, if you please, with me unto another place, from where you may see them; you shall see but the utmost part of them, and shall not see them all; and curse them for me from there."
14 And he took him into the field of Tzofim, to the top of Pisgah, and built seven altars, and offered up a bullock and a ram on every altar. 15 And he said unto Balak, "Stand here by your burnt-offering, while I go toward a meeting yonder." 16 And יהוה met Bilam, and put a word in his mouth, and said, "Return unto Balak, and thus shall you speak." 17 And he came to him, and, lo, he stood by his burnt-offering, and the princes of Mo'av with him. And Balak said unto him, "What has יהוה spoken?" 18 And he took up his mashal, and said, "Arise, Balak, and hear; give ear unto me, you son of Tzipor: 19 God is not a man, that He should lie; neither the son of man, that He should relent: when He has said it, will He not do it? Or, when He has spoken it, will He not make it good? 20 Behold, I am bidden to bless; and when He has blessed, I cannot call it back. 21 None has beheld iniquity in Ya'akov, neither has one seen perverseness in Yisra'el; יהוה his Elohim is with him, and the shouting of a Melekh is among them. 22 God, who brought them forth out of Mitzrayim, is for them like the lofty horns of the wild ox. 23 For there is no enchantment with Ya'akov, neither is there any divination with Yisra'el; now is it said of Ya'akov and of Yisra'el, 'What has God wrought!' 24 Behold a people that rises up as a lioness, and as a lion does he lift himself up; he shall not lie down until he eats of the prey, and drinks the blood of the slain'." 25 And Balak said unto Bilam, "Neither curse them at all, nor bless them at all." 26 But Bilam answered and said unto Balak, "Did I not tell you, saying, 'All that יהוה speaks, that I must do'?" 27 And Balak said unto Bilam, "Come now, I will take you unto another place; perhaps it will please Elohim that you may curse them for me from there." 28 And Balak took Bilam unto the top of Peh'or, that looks down upon the desert. 29 And Bilam said unto Balak, "Build me here seven altars, and prepare me here seven bullocks and seven rams." 30 And Balak did as Bilam had said, and offered up a bullock and a ram on every altar.

במדבר פרק כג
א וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים.
ב וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ.
ג וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לְבָלָק הִתְיַצֵּב עַל עֹלָתֶךָ וְאֵלְכָה אוּלַי יִקָּרֵה יהוה לִקְרָאתִי וּדְבַר מַה יַּרְאֵנִי וְהִגַּדְתִּי לָךְ וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי.
ד וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ.
ה וַיָּשֶׂם יהוה דָּבָר בְּפִי בִלְעָם וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר.
ו וַיָּשָׁב אֵלָיו וְהִנֵּה נִצָּב עַל עֹלָתוֹ הוּא וְכָל שָׂרֵי מוֹאָב.
ז וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל.
ח מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יהוה .
ט כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.
י מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ.
יא וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם מֶה עָשִׂיתָ לִי לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ.
יב וַיַּעַן וַיֹּאמַר הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יָשִׂים יהוה בְּפִי אֹתוֹ אֶשְׁמֹר לְדַבֵּר.
יג וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק לְךָ נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם.
יד וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וַיִּבֶן שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ.
טו וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתֶךָ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה.
טז וַיִּקָּר יהוה אֶל בִּלְעָם וַיָּשֶׂם דָּבָר בְּפִיו וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר.
יז וַיָּבֹא אֵלָיו וְהִנּוֹ נִצָּב עַל עֹלָתוֹ וְשָׂרֵי מוֹאָב אִתּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ בָּלָק מַה דִּבֶּר יהוה .
יח וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק וּשְׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר.
יט לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה.
כ הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה.
כא לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל יהוה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ.
כב אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ.
כג כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל.
כד הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה.
כה וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם גַּם קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ גַּם בָּרֵךְ לֹא תְבָרְכֶנּוּ.
כו וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק הֲלֹא דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר יהוה אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה.
כז וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לְכָה נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם.
כח וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם רֹאשׁ הַפְּעוֹר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן.
כט וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִם.
ל וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר אָמַר בִּלְעָם וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ.

BaMidbar Chapter 24
1 And when Bilam saw that it pleased יהוה to bless Yisra'el, he went not, as at the other times, to meet with enchantments, but he set his face toward the wilderness. 2 And Bilam lifted up his eyes, and he saw Yisra'el dwelling tribe by tribe; and the Ru'akh of Elohim came upon him. 3 And he took up his mashal, and said: "The saying of Bilam the son of Be'or, and the saying of the man whose eye is opened; 4 the saying of him who hears the words of God, who sees the vision of Shadai, fallen down, yet with opened eyes: 5 How lovely are your tents, O Ya'akov, your dwelling places, O Yisra'el! 6 As valleys stretched out, as gardens by the river-side; as aloes planted of יהוה , as cedars beside the waters; 7 Water shall flow from his branches, and his seed shall be in many waters; and his king shall be higher than Agag, and his kingdom shall be exalted. 8 God, who brought him forth out of Mitzrayim, is for him like the lofty horns of the wild ox; he shall eat up the nations that are his adversaries, and shall break their bones in pieces, and pierce them through with his arrows. 9 He knelt, he lay down as a lion, and as a lioness; who shall rouse him up? Blessed is everyone that blesses you, and cursed is everyone that curses you'."
10 And Balak's anger was kindled against Bilam, and he smote his hands together; and Balak said unto Bilam, "I called you to curse my enemies, and, behold, you have altogether blessed them these three times. 11 Therefore now flee to your place; I thought to promote you unto great honor; but, lo, יהוה has kept you back from honor." 12 And Bilam said unto Balak, "Did I not say also to your messengers that you sent unto me, saying, 13 'If Balak would give me his house full of silver and gold, I cannot go beyond what יהוה says, to do either good or bad of my own mind; what יהוה speaks, that will I speak?' 14 And now, behold, I go unto my people; come, and I will announce to you what this people shall do to your people in the Akharit HaYamim."
15 And he took up his mashal, and said, "The saying of Bilam the son of Be'or, and the saying of the man whose eye is opened; 16 the saying of him who hears the words of God, and knows the knowledge of Elyon, who sees the vision of Shadai, fallen down, yet with opened eyes: 17 I see him, but not now; I behold him, but not near; there shall step forth a star out of Ya'akov, and a scepter shall rise out of Yisra'el, and shall smite through the corners of Mo'av, and break down all the sons of Set. 18 And Edom shall be a possession, Se'ir also, even his enemies, shall be a possession; while Yisra'el does valiantly. 19 And out of Ya'akov shall one have dominion, and shall destroy the remnant from the city'."
20 And he looked on Amalek, and took up his mashal, and said, "Amalek was the first of the nations; but his end shall come to destruction." 21 And he looked on the Keni, and took up his mashal, and said, "Though firm is your dwelling-place, and though your nest is set in the rock; 22 nevertheless Kayin shall be wasted. How long? Ashur shall carry you away captive." 23 And he took up his mashal, and said, "Alas, who shall live after God has appointed him? 24 But ships shall come from the coast of Kittim, and they shall afflict Ashur, and shall afflict Eveir, and he also shall come to destruction." 25 And Bilam rose up, and went and returned to his place; and Balak also went his way.

במדבר פרק כד
א וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יהוה לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו.
ב וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים.
ג וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן.
ד נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם.
ה מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל.
ו כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע יהוה כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם.
ז יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ.
ח אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ.
ט כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר.
י וַיִּחַר אַף בָּלָק אֶל בִּלְעָם וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיו וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים.
יא וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ וְהִנֵּה מְנָעֲךָ יהוה מִכָּבוֹד.
יב וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הֲלֹא גַּם אֶל מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלַי דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר.
יג אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יהוה לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי אֲשֶׁר יְדַבֵּר יהוה אֹתוֹ אֲדַבֵּר.
יד וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.
טו וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן.
טז נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם.
יז אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת.
יח וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל.
יט וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר.
כ וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד.
כא וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ.
כב כִּי אִם יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן עַד מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ.
כג וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל.
כד וְצִים מִיַּד כִּתִּים וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵבֶר וְגַם הוּא עֲדֵי אֹבֵד.
כה וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ וְגַם בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ.

BaMidbar Chapter 25
1 And Yisra'el abode in Shittim, and the people began to commit harlotry with the daughters of Mo'av. 2 And they called the people unto the sacrifices of their gods; and the people did eat, and bowed down to their gods. 3 And Yisra'el joined himself unto the Ba'al of Peh'or; and the anger of יהוה was kindled against Yisra'el. 4 And יהוה said unto Moshe, "Take all the chiefs of the people, and hang them up unto יהוה in the face of the sun, that the fierce anger of יהוה may turn away from Yisra'el." 5 And Moshe said unto the Shoftim of Yisra'el, "Slay every one his men that have joined themselves unto the Ba'al of Peh'or." 6 And, behold, one of B'nei Yisra'el came and brought unto his brethren a Midyanit woman in the sight of Moshe, and in the sight of all the assembly of B'nei Yisra'el, while they were weeping at the door of the Ohel Mo'ed. 7 And when Pin'khas Ben El Azar Ben Aharon, the kohen, saw it, he rose up from the midst of the assembly, and took a spear in his hand. 8 And he went after the man of Yisra'el into the courtyard, and thrust both of them through, the man of Yisra'el, and the woman through her belly. So the plague was stayed from B'nei Yisra'el. 9 And those that died by the plague were twenty-four thousand.

במדבר פרק כה
א וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב.
ב וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן.
ג וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יהוה בְּיִשְׂרָאֵל.
ד וַיֹּאמֶר יהוה אֶל מֹשֶׁה קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוה נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף יהוה מִיִּשְׂרָאֵל.
ה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר.
ו וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
ז וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ.
ח וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
ט וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף.

HAFTARAH

Mikah Chapter 5
6 "And the remnant of Ya'akov shall be in the midst of many peoples, as dew from יהוה , as showers upon the grass, that are not looked for from man, nor awaited at the hands of the sons of men."
7 "And the remnant of Ya'akov shall be among the nations, in the midst of many peoples, as a lion among the beasts of the forest, as a young lion among the flocks of sheep, who, if he goes through, treads down and tears in pieces, and there is none to deliver. 8 Let Your hand be lifted up above Your adversaries, and let all Your enemies be cut off. 9 And it shall come to pass in that day, says יהוה , that I will cut off your horses out of the midst of you, and will destroy your chariots; 10 and I will cut off the cities of your land, and will throw down all your strongholds; 11 and I will cut off witchcrafts out of your hand; and you shall have no more soothsayers. 12 And I will cut off your graven images and your pillars out of the midst of you; and you shall no more worship the work of your hands. 13 And I will pluck up your Asherim out of the midst of you; and I will destroy your enemies. 14 And I will execute vengeance in anger and fury upon the nations, because they hearkened not."

מִיכָה פרק ה
ו וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת יהוה כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם.
ז וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן אֲשֶׁר אִם עָבַר וְרָמַס וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל.
ח תָּרֹם יָדְךָ עַל צָרֶיךָ; וְכָל אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ.
ט וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יהוה וְהִכְרַתִּי סוּסֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ; וְהַאֲבַדְתִּי מַרְכְּבֹתֶיךָ.
י וְהִכְרַתִּי עָרֵי אַרְצֶךָ; וְהָרַסְתִּי כָּל מִבְצָרֶיךָ.
יא וְהִכְרַתִּי כְשָׁפִים מִיָּדֶךָ; וּמְעוֹנְנִים לֹא יִהְיוּ לָךְ.
יב וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ; וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ.
יג וְנָתַשְׁתִּי אֲשֵׁירֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ; וְהִשְׁמַדְתִּי עָרֶיךָ.
יד וְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה נָקָם אֶת הַגּוֹיִם: אֲשֶׁר לֹא שָׁמֵעוּ.

Mikah Chapter 6
1 Hear now what יהוה says, "Arise, contend before the mountains, and let the hills hear your voice. 2 Hear, O you mountains, the controversy of יהוה , and you enduring rocks, the foundations of the earth; for יהוה has a controversy with His people, and He will plead with Yisra'el. 3 O My people, what have I done unto you? And wherein have I wearied you? Testify against Me. 4 For I brought you up out of the land of Mitzrayim, and redeemed you out of the house of bondage, and I sent before you Moshe, Aharon, and Miryam. 5 O My people, remember now what Balak king of Mo'av devised, and what Bilam the son of Be'or answered him; from Shittim unto Gilgal, that you may know the righteous acts of יהוה . With 6 what shall I come before יהוה , and bow myself before Elohim on high? Shall I come before Him with Olot, with calves of a year old? 7 Will יהוה be pleased with thousands of rams, with ten thousands of rivers of oil? Shall I give my first-born for my transgression, the fruit of my body for the sin of my soul?' 8 It has been told you, O man, what is good, and what יהוה does require of you, only to do justly, and to love compassion, and to walk humbly with your Elohim.

מִיכָה פרק ו
א שִׁמְעוּ נָא אֵת אֲשֶׁר יהוה אֹמֵר: קוּם רִיב אֶת הֶהָרִים וְתִשְׁמַעְנָה הַגְּבָעוֹת קוֹלֶךָ.
ב שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב יהוה וְהָאֵתָנִים מוֹסְדֵי אָרֶץ: כִּי רִיב לַיהוה עִם עַמּוֹ וְעִם יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח.
ג עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ: עֲנֵה בִי.
ד כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ; וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם.
ה עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יהוה .
ו בַּמָּה אֲקַדֵּם יהוה אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם; הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה.
ז הֲיִרְצֶה יהוה בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן; הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי.
ח הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב; וּמָה יהוה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ.

KETUVIM

Tehillah (Psalm) 79
1 A Mizmor of Asaf. O Elohim, the heathen are come into Your inheritance; they have
defiled Your Heikhal Kadosh; they have made Yerushalayim into heaps. 2 They have given the dead bodies of Your servants to be food unto the fowls of the heaven, the flesh of Your Khasidim unto the beasts of the earth. 3 They have shed their blood like water round about Yerushalayim, with none to bury them. 4 We are become a taunt to our neighbors, a scorn and derision to them that are round about us. 5 How long, O יהוה ? Will You be angry forever? How long will Your jealousy burn like fire? 6 Pour out Your wrath upon the nations that know You not, and upon the kingdoms that call not upon Your Name. 7 For they have devoured Ya'akov, and laid waste his habitation. 8 Remember not against us the iniquities of our forefathers; let Your mercies speedily come to meet us; for we are brought very low. 9 Help us, O Elohim of our Salvation, for the sake of the glory of Your Name; and deliver us, and forgive our sins, for Your Name's sake. 10 Why should the nations say, "Where is their Elohim?" Let the avenging of Your servants' blood that is shed be made known among the nations in our sight. 11 Let the groaning of the prisoner come before You; according to the greatness of Your power set free those that are appointed to death; 12 And render unto our neighbors sevenfold into their bosom their reproach, wherewith they have reproached You, O Adonai. 13 So we that are Your people and the flock of Your pasture will give You thanks forever; we will tell of Your praise to all generations.

תְהִלִים פרק עט
א מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִםָ בְּנַחֲלָתֶך טִמְּאוּ אֶת הֵיכַלָ קָדְשֶׁך; שָׂמוּ
אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים.
ב נָתְנוּ אֶת נִבְלַתָ עֲבָדֶיך מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּשַׂרָ חֲסִידֶיך לְחַיְתוֹ אָרֶץ.
ג שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם; וְאֵין קוֹבֵר.
ד הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ; לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ.
ה עַד מָה יהוה תֶּאֱנַף לָנֶצַח; תִּבְעַר כְּמֵוֹ אָשׁ קִנְאָתֶך.
וְ שְׁפֹךָ חֲמָתְך אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹאָ יְדָעוּך: וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁרָ בְּשִׁמְך לֹא קָרָאוּ.
ז כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב; וְאֶת נָוֵהֵוּ השַׁמּוּ.
ח אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים: מַהֵר יְקַדְּמוּנָוּ רַחֲמֶיך כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד.
ט עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹדָ שְׁמֶך; וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ
לְמַעַןָ שְׁמֶך.
י לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם:יִוָּדַע בַּגֹּיִים לְעֵינֵינוּ; נִקְמַת דַּםָ עֲבָדֶיךְ הַשָּׁפוּך.
יא תָּבוֹאָ לְפָנֶיך אֶנְקַת אָסִיר: כְּגֹדֶלָ זְרוֹעֲך הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה.
יב וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵוּ ינשִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם; חֶרְפָּתָם אֲשֶׁרָ חֵרְפוּך אֲדֹנָי.
יג וַאֲנַחְנָוּ עַמְּך וְצֹאןָ מַרְעִיתֶך נוֹדֶהָ לְּך לְעוֹלָם: לְדוֹר דֹרוָ נְסַפֵּרָ תְּהִלָּתֶך.

BRIT KHADASHAH

Kefa Bet Chapter 2
1 But there were false prophets also among the people, even as there will be false teachers among you, who shall bring in damnable heresies, even denying יהוה who has redeemed them, and thus bringing upon themselves swift destruction. 2 Many will follow their pernicious ways, by reason of whom evil will be spoken of Derekh HaEmet.
3 And through covetousness they will exploit you with feigned words, whose judgment from the very beginning has not ceased, and their damnation is always active. 4 Elohim did not spare the Malakhim who sinned, but sent them in chains of darkness to be reserved for tormenting judgment in the depths beneath; 5 and He did not spare the old world, but only No'akh, the herald of Tzedaka, with his family, eight in all, when he brought the flood upon the wicked people, 6 and set afire the cities of S'dom and Amorah, and condemned them with an upheaval, making them an example to those who hereafter should live ungodly lives; 7 and delivered Lot HaTzadik, mortified by the filthy conduct of those without Torah; 8 for while that Tzadik dwelt among them, in seeing and hearing their deeds against Torah, his righteous soul was vexed from day to day. 9 יהוה knows how to deliver from tribulation those who revere Him, and He will reserve the wicked to be punished on Yom HaDin.
10 And especially will He punish those who follow after filthy lusts of the flesh, and have no respect for authority. Bold and self-willed are they, who do not tremble when they blaspheme against HaKavod; 11 whereas Malakhim, who are greater in power and might, do not bring upon themselves the condemnation of blasphemy. 12 But these men, as natural brute beasts, made for slaughter and destruction, speak evil of the things which they do not understand; and shall utterly perish in their own corruption, 13 and shall receive the reward of iniquity, as they consider it a delightful thing to revel in the daytime. Spots and blemishes have they, and sport themselves with their own pleasures as they feast in idleness, 14 and have eyes full of adultery and of sin that does not cease; beguiling, unstable souls are they, whose hearts are well versed in covetousness; accursed sons are they, 15 who have forsaken the Straight Way and are gone astray, following the way of Bilam, the son of Be'or, who loved the wages of iniquity, 16 but who was rebuked for his iniquity; a dumb donkey, speaking with a man’s voice, halted the folly of the prophet. 17 These men are springs without water, clouds that are carried with a tempest; the mist of darkness is reserved for them forever. 18 For when they speak great swelling words of vanity, they allure through the sensual lusts of the flesh; but there are those who flee, when the time is easy, from those who live in harlotry. 19 They, while they promise liberty, themselves are the slaves of corruption; for a man is overcome by whatever it is that enslaves him. 20 For if, after they have escaped the pollutions of the world through the knowledge of Adoneinu and Moshi'einu Yeshua HaMashi'akh, they are again entangled by these very things, and overcome, the latter end is worse with them than the beginning. 21 Truly it would have been better for them not to have known the Derekh HaTzedaka, than, after they have known it, to turn from the kadosh mitzvah that was delivered to them. 22 It will come to pass with them according to the true proverb, "The dog returns to his own vomit, and the sow that was washed to her wallowing in the mire."

כיפא ב פרק ב
א אֲבָל הָיוּ גַּם נְבִיאֵי שֶׁקֶר בָּעָם, כְּפִי שֶׁגַּם בָּכֶם יִהְיוּ מוֹרֵי שֶׁקֶר הַמַּכְנִיסִים כְּפִירוֹת הַרְסָנִיּוֹת וְכוֹפְרִים בָּאָדוֹן שֶׁקָּנָה אוֹתָם, בַּהֲבִיאָם עַל נַפְשָׁם אֲבַדּוֹן מָהִיר.
ב וְרַבִּים יֵלְכוּ אַחֲרֵי תּוֹעֲבָתָם, אֲשֶׁר בִּגְלָלָם תְּגֻדַּף דֶּרֶךְ הָאֱמֶת.
ג וּבְתַאֲוַת בֶּצַע, בְּמִלִּים וּבִדּוּי, יִסְחֲרוּ בָּכֶם; הַלָּלוּ אֲשֶׁר דִּינָם מִקֶּדֶם אֵינֶנּוּ בָּטֵל וְאָבְדָנָם אֵינֶנּוּ נָם;
ד שֶׁכֵּן אִם הָאֱלֹהִים לֹא חָס עַל הַמַּלְאָכִים שֶׁחָטְאוּ, אֶלָּא בְּשַׁלְשְׁלוֹת אֹפֶל הִשְׁלִיךְ אוֹתָם לְתַחְתִּיּוֹת וּמָסַר אוֹתָם שֶׁיִּשָּׁמְרוּ לְמִּשְׁפָּט;
ה וְעַל הָעוֹלָם הַקּוֹדֵם לֹא חָס, אֶלָּא אֶת נֹחַ הַשְּׁמִינִי, קוֹרֵא הַצֶּדֶק, שָׁמַר כַּאֲשֶׁר הֵבִיא מַבּוּל עַל עוֹלָם הָרְשָׁעִים;
ו וְאֶת עֲרֵי סְדוֹם וַעֲמוֹרָה שָׂרַף וּבְמַהְפֵּכָה הִרְשִׁיעַ אוֹתָן, כְּשֶׁהוּא שָׂם דֻּגְמָה לָרְשָׁעִים הָעֲתִידִים לִהְיוֹת;
ז גַּם אֶת לוֹט הַצַּדִּיק שֶׁהִתְעַנָּה מִן הַהִתְנַהֲגוּת הַמְתֹעֶבֶת שֶׁל אֵלֶּה שֶׁהָיוּ מֻפְקָרִים, הִצִּיל;
ח כִּי בִּרְאִיָּה וּבִשְׁמִיעָה, כַּאֲשֶׁר גָּר הַצַּדִּיק בֵּינֵיהֶם, יוֹם יוֹם עִנָּה אֶת נַפְשׁוֹ הַצַּדִּיקָה בִּגְלַל הַמַּעֲשִׂים הַמְרֻשָּׁעִים,
ט יוֹדֵעַ יהוה לְהוֹשִׁיעַ מִצָּרָה אֶת הַיְרֵאִים אוֹתוֹ, וְאֶת הָרְשָׁעִים יִשְׁמֹר לְיוֹם הַדִּין כְּשֶׁהֵם מְיֻסָּרִים,
י בְּיִּחוּד אֶת הַהוֹלְכִים אַחֲרֵי הַבָּשָׂר בְּתַאֲווֹת טֻמְאָה וּבָזִים לַמָּרוּת, חֲצוּפִים וְשַׁחְצָנִים אֲשֶׁר בְּגַדְּפָם אֵינָם חֲרֵדִים מִן הַכָּבוֹד,
יא בְּמָקוֹם שֶׁמַּלְאָכִים הַגְּדוֹלִים מֵהֶם בְּכֹחַ וָעֹז אֵינָם מְבִיאִים עֲלֵיהֶם מִשְׁפַּט גִּדּוּף.
יב אֲבָל אֵלֶּה, שֶׁכְּחַיּוֹת אִלְּמוֹת נוֹצְרוּ בַּטֶּבַע לְחֶרֶב וּלְהֶשְׁמֵד, בְּגַדְּפָם אֶת אֲשֶׁר אֵינָם יוֹדְעִים יֻשְׁמְדוּ בְּהֶשְׁמֵדָם,
יג בְּקַחְתָּם אֶת שְׂכַר הָעַוְלָה. לַהֲנָאָה חוֹשְׁבִים הֵם אֶת הַהִתְעַנְּגוּת בַּיּוֹם, מֻכְתָּמִים וּמְלֵאֵי מוּמִים, שֶׁלְּאַחַר שֶׁנֶּהֱנִים בִּסְעוּדוֹתֵיהֶם מִתְעַדְּנִים הֵם בְּמִשְׁתֶּה עִמָּכֶם;
יד בִּהְיוֹת לָהֶם עֵינַיִם מְלֵאוֹת נִאוּף, וּמִן הַחֵטְא אֵינָם חֲדֵלִים, בְּפַתּוֹתָם נְפָשׁוֹת בִּלְתִּי יַצִּיבוֹת; וְלֵב מֻרְגָּל בְּתַאֲוַת בֶּצַע יֵשׁ לָהֶם, בְּנֵי הַקְּלָלָה;
טו שֶׁכַּאֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, תָּעוּ וְהָלְכוּ בְּדֶרֶךְ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר אֲשֶׁר אָהַב אֶת שְׂכַר הָעַוְלָה.
טז אֲבָל תּוֹכַחַת עֲבֵרָתוֹ הָיְתָה לוֹ אָתוֹן אִלֶּמֶת שֶׁכַּאֲשֶׁר דִּבְּרָה בְּקוֹל בְּנֵי אָדָם, עָצְרָה אֶת אִוֶּלֶת הַנָּבִיא.
יז אֵלֶּה הֵם מַעְיָנוֹת בְּלִי מַיִם , עֲנָנִים נִדָּפִים עַל יְדֵי סְעָרָה, אֲשֶׁר אֲפֵלַת חֹשֶׁךְ שְׁמוּרָה לָהֶם.
יח כִּי כַּאֲשֶׁר מְדַבְּרִים הֵם אֶת שִׂיא הַהֶבֶל, מְפַתִּים הֵם בְּתַאֲווֹת הַבָּשָׂר הַטְּמֵאוֹת אֶת אֵלֶּה שֶׁנִּמְלָטִים לְשָׁעָה קַלָּה מִן הַמִּתְהַלְּכִים בְּתָעוּת,
יט וּמַבְטִיחִים לָהֶם חֵרוּת בִּהְיוֹתָם הֵם עַבְדֵי הַשַּׁחַת; כִּי עַל יְדֵי מַה שֶּׁהָאָדָם מְנֻצָּח, לָזֶה הוּא גַּם מְשֻׁעְבָּד;
כ שֶׁהֲרֵי אִם נִמְלְטוּ מִטֻּמְאוֹת הָעוֹלָם עַל יְדֵי הַכָּרַת אֲדוֹנֵינוּ וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, אֲזַי בְּהִסְתַּבְּכָם בְּאוֹתָם הַדְּבָרִים שׁוּב מְנֻצָּחִים הֵם. נִהְיְתָה אַחֲרִיתָם גְּרוּעָה מִן הַהַתְחָלָה;
כא כִּי מוּטָב הָיָה לָהֶם שֶׁלֹּא לְהַכִּיר אֶת דֶּרֶךְ הַצְּדָקָה מֵאֲשֶׁר לְאַחַר שֶׁהִכִּירוּ לָסֶגֶת אָחוֹר מִן הַמִּצְוָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּמְסְרָה לָהֶם.
כב וְקָרָה לָהֶם הַמָּשָׁל הָאֲמִתִּי: הַכֶּלֶב אֲשֶׁר שָׁב אֶל קִיאוֹ, הַחֲזִירָה שֶׁרָחֲצָה בְּהִתְגּוֹלְלוּת בָּרֶפֶשׁ.

Yokhanan Markos Chapter 11
12 And the next day, when they went out of Beit Anya, He became hungry. 13 And He saw a fig tree in the distance which had leaves on it. So He came to it to see if He could find anything on it; and when He came He found nothing on it except leaves; for it was not yet time for the figs. 14 And He said to it, “From now and forever let no man eat of your fruit.” And His Talmidim heard it. 15 And they came to Yerushalayim; and Yeshua entered into the Heikhal of Elohim, and began to cast out those who were buying and selling in the Heikhal; and He overturned the trays of the moneychangers and the stands of those who sold doves; 16 and He would not allow any man to bring goods into the Heikhal. 17 And He taught them, saying, “Is it not written, ‘My house shall be called Beit Tefilah for all the peoples?' But you have made it a bandits' cave.” 18 And the chief Kohanim and the Sofrim heard it, and they sought how to do away with Him; for they were afraid of Him, because all the people were amazed at His teaching. 19 And when evening came, they went outside of the city. 20 And in the morning, as they were passing, they saw the fig tree withered from its roots. 21 And Shimon remembered and said to him, “Adon, behold, the fig tree which you cursed has withered.” 22 Yeshua answered, saying to them, “If you have firm trust in Elohim, 23 truly I say to you that whoever should say to this mountain, ‘Be moved and fall into the sea,' and does not doubt in his heart, but trusts that what he says will be done, it will be done for him. 24 Therefore I say to you, anything you pray for and ask, trust that you will receive it, and it will be done for you. 25 And when you stand up to pray, forgive whatever you have against any man, so that Avikhem in heaven will forgive you your trespasses. 26 But if you will not forgive, even Avikhem in heaven will not forgive you your trespasses.”

יוחנן מרקוס פרק יא
יב וּבְיוֹם הַמָּחֳרָת, כְּשֶׁיָּצָא מִבֵּית עַנְיָה, רָעַב.
יג וְרָאָה תְּאֵנָה אַחַת מֵרָחוֹק שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עָלִים, וּבָא אֵלֶיהָ, אוּלַי יִמְצָא בָּהּ דְּבַר מָה; וְכַאֲשֶׁר בָּא, לֹא מָצָא בָּהּ אֶלָּא עָלִים, כִּי לֹא הָיְתָה עוֹנַת הַתְּאֵנִים.
יד וְאָמַר לָהּ: מֵעַתָּה וּלְעוֹלָם אִישׁ לֹא יֹאכַל מִמֵּךְ פְּרִי! וְשָׁמְעוּ תַּלְמִידָיו.
טו וּבָאוּ לִירוּשָׁלַיִם; וְנִכְנַס יֵשׁוּעַ לְהֵיכַל אֱלֹהִים וְהֵחֵל לְגָרֵשׁ אֶת הַקּוֹנִים וְהַמּוֹכְרִים בַּהֵיכָל, וְהָפַךְ אֶת שֻׁלְחֲנוֹת הַחַלְפָנִים וְאֶת כִּסְאוֹת מוֹכְרֵי הַיּוֹנִים.
טז וְלֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְהַעֲבִיר כֵּלִים בְּתוֹךְ הַהֵיכָל.
יז וְלִמֵּד וְאָמַר לָהֶם: הֲלֹא כָּתוּב, בֵּיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים?, אַךְ אַתֶּם עֲשִׂיתֶם אוֹתוֹ מְעָרַת לִסְטִים.
יח וְשָׁמְעוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים וְחִפְּשׂוּ אֵיךְ לְהַאֲבִידוֹ, כִּי פָּחֲדוּ מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הָעָם תְּמֵהִים הָיוּ עַל תּוֹרָתוֹ.
יט וְכִהְיוֹת עֶרֶב, יָצְאוּ אֶל מִחוּץ לָעִיר.
כ וּבַבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר עָבְרוּ, רָאוּ אֶת הַתְּאֵנָה יְבֵשָׁה מִשָּׁרָשֶׁיהָ.
כא וְנִזְכַּר שִׁמְעוֹן וְאָמַר לוֹ: רַבִּי, הִנֵּה הַתְּאֵנָה שֶׁקִּלַּלְתָּ יָבְשָׁה.
כב וְעָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: תְּהֵא בָּכֶם אֱמוּנַת אֱלֹהִים;
כג כִּי אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, מִי שֶׁיֹּאמַר לָהָר הַזֶּה 'הִנָּשֵׂא וּנְפֹל לַיָּם' וְלֹא יְפַקְפֵּק בְּלִבּוֹ, אֶלָּא יַאֲמִין כִּי יִהְיֶה לוֹ מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר, יִהְיֶה לוֹ מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר.
כד לָכֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, כָּל מַה שֶּׁאַתֶּם מִתְפַּלְּלִים וּמְבַקְּשִׁים, הַאֲמִינוּ שֶׁאַתֶּם לוֹקְחִים, וְיִהְיֶה לָכֶם.
כה וְכַאֲשֶׁר אַתֶּם קָמִים לְהִתְפַּלְּל, סִלְחוּ מַה שֶּׁיֵּשׁ לָכֶם נֶגֶד אִישׁ, כְּדֵי שֶׁגַּם אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם יִסְלַח לָכֶם עַל עֲווֹנוֹתֵיכֶם.
כו אֲבל אִם אַתֶּם אֵינְכֶם סוֹלְחִים, גַּם אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם לֹא יִסְלַח לָכֶם עַל עֲווֹנוֹתֵיכֶם.